לאזארוס לונג
New member
שוקולד מהאגדות?
בארץ רחוקה ונידחת, מאחורי הרי חשכות גבוהים ורמים, לצידו של נחל אכזב עזוב ומופקר, ישבו להם שלושה: לוקי, קוקי ונוקי. תמיד נמצאו השלושה ביחד, שכן היו בני משפחה אחת, בודים ומדמיינים הרפתקאות מסוכנות במקום נידח אף יותר מארצם. והרי זה הדבר המהנה היחיד שניתן היה לעשותו במקום שכוח אל זה. בעודם מתכננים ומדברים על היום שבו יגיעו לפרקם ויעזבו סוף סוף, החל שיר מוזר עולה באוזניהם: "שוקולד, סוכר, ממתקים ורפרפות יינתנו לאדם שידע מה לעשות קינוחים, מחיות, ודברי מתיקה לרוב יינתנו לזה שאחר חידתי יעקוב הוא בער ונבער אך נותר בו לחפור הוא נשמע קצת שונה אם תשכילו לפתור הוא לא שם ולא כאן התצליחו למצוא? את אותו הדבר שנעלם ומתפוגג בניגוד לרצונו רק אוסיף ואומר שזמנכם עדיין לא נגמר אך מהרו וזכרו שבוגדנית היא השמש השוכנת מעל ההר..." ופתאום היה שקט. לוקי, קוקי ונוקי הסתכלו זה על זה במבט משתאה. "מאיפה בא קול שטני זה?" שאל לוקי לאחר מספר דקות. "איני יודע" ענה לו נוקי "אך ברצוני לדעת במה שם את כוונתו". קוקי כחכחה בגרונה ואמרה "הרי זה ברור כשמש שמעל ההרים האדומים שלפנינו. ברור לכל שקול זדוני זה דיבר על שוקולד ודברי מתיקה, הרי הוא אמר זאת בפירוש !" לבטח כבר הבנתם שקוקי הייתה קצת מתנשאת ויהירה. "את זאת ידעתי, ובטוחני שגם לוקי ידע. השאלה היא איפה נמצא אוצר זה ולמה התכוון הקול הזדוני כשדיבר על השמש". "האין זאת נהיר לכל בר-דעת?" שאלה קוקי "הרי קרני השמש חזקות וחמות הן, וימסו בוודאי את האוצר שלנו אם לא נמהר להניח עליו את ידינו". בוודאי שמתם לב שאמרה קוקי כי האוצר "שלהם" למרות שעדיין לא תפסו עליו בעלות. עניין זה מובן לחלוטין שכן לדברי מתיקה הייתה השפעה מוזרה על ילדים (וגם על חלק מהמבוגרים, יש לומר). "ובכן, אם הינך חכמה כפי שאת מדמה את עצמך, איה נמצא אוצרנו?" שאל נוקי, רגוז במקצת. "הבה נבחן שוב את החידה. מהו בער ונבער שנותר בו לחפור?" שאלה קוקי "הרי כלום אפשר לחפור בתוך אדם, טיפש ככל שיהיה". עברה זחלה לה שעה ועדיין היו שקועים הם בניסיונות לפתור את החידה שחד להם הקול המוזר. "מצאתי!" צעק בקול לפתע נוקי "אין מדובר על אדם, אלא על בור!" הוא דיקלם את הבית המדובר: " הוא בער ונבער אך נותר בו לחפור הוא נשמע קצת שונה אם תשכילו לפתור" "בער, נבער ובּוּר הן מילים נרדפות! ולבוׂר, בהגייה קצת שונה, יש משמעות נוספת!" לוקי הריע בקול, רקע ברגליו ואמר: "הידד! עכשיו נותר לנו אך למצוא את הבור ולהתחיל לחפור". קוקי, למרות שלא הייתה זאת היא שפתרה את החידה, שמחה עד מאוד שכן המחשבה על השוקולד הטעים והמתוק עלתה על תחושת ההפסד המרירה. עד מהרה מצאו הם את הבור ולאחר מספר דקות של חפירה מאומצת נתגלה לפניהם אוצר בלום ונפאר. היה שם את כל אשר הבטיח להם הקול, בכמויות עד אין סוף, מכל מין ומכל טעם: שוקולד מריר ומתוק, סוכר לבן כשלג, קינוחים עם קצפות ודובדבנים, גביעי גלידה בכל הצבעים, מוסי שוקולד וג´לטין, רפרפות ופרפרות בטעמים שונים והרשימה נמשכת ונמשכת. ריר החל לרדת מפיהם כשלפתע נשמע קול צעדים ומבעד לדלת המחסן הגיחה אימם, סינור דהוי וישן סביב מותניה ומבט חמור על פניה: "דני, רני ושני! כמה פעמים אמרתי לכם שלא להיכנס למחסן הסחורה?!! היא שילחה אותם לחדרם וחשבה לעצמה כי קשה לגדל ילדים כשעיסוקך הוא ניהול חנות ממתקים.
בארץ רחוקה ונידחת, מאחורי הרי חשכות גבוהים ורמים, לצידו של נחל אכזב עזוב ומופקר, ישבו להם שלושה: לוקי, קוקי ונוקי. תמיד נמצאו השלושה ביחד, שכן היו בני משפחה אחת, בודים ומדמיינים הרפתקאות מסוכנות במקום נידח אף יותר מארצם. והרי זה הדבר המהנה היחיד שניתן היה לעשותו במקום שכוח אל זה. בעודם מתכננים ומדברים על היום שבו יגיעו לפרקם ויעזבו סוף סוף, החל שיר מוזר עולה באוזניהם: "שוקולד, סוכר, ממתקים ורפרפות יינתנו לאדם שידע מה לעשות קינוחים, מחיות, ודברי מתיקה לרוב יינתנו לזה שאחר חידתי יעקוב הוא בער ונבער אך נותר בו לחפור הוא נשמע קצת שונה אם תשכילו לפתור הוא לא שם ולא כאן התצליחו למצוא? את אותו הדבר שנעלם ומתפוגג בניגוד לרצונו רק אוסיף ואומר שזמנכם עדיין לא נגמר אך מהרו וזכרו שבוגדנית היא השמש השוכנת מעל ההר..." ופתאום היה שקט. לוקי, קוקי ונוקי הסתכלו זה על זה במבט משתאה. "מאיפה בא קול שטני זה?" שאל לוקי לאחר מספר דקות. "איני יודע" ענה לו נוקי "אך ברצוני לדעת במה שם את כוונתו". קוקי כחכחה בגרונה ואמרה "הרי זה ברור כשמש שמעל ההרים האדומים שלפנינו. ברור לכל שקול זדוני זה דיבר על שוקולד ודברי מתיקה, הרי הוא אמר זאת בפירוש !" לבטח כבר הבנתם שקוקי הייתה קצת מתנשאת ויהירה. "את זאת ידעתי, ובטוחני שגם לוקי ידע. השאלה היא איפה נמצא אוצר זה ולמה התכוון הקול הזדוני כשדיבר על השמש". "האין זאת נהיר לכל בר-דעת?" שאלה קוקי "הרי קרני השמש חזקות וחמות הן, וימסו בוודאי את האוצר שלנו אם לא נמהר להניח עליו את ידינו". בוודאי שמתם לב שאמרה קוקי כי האוצר "שלהם" למרות שעדיין לא תפסו עליו בעלות. עניין זה מובן לחלוטין שכן לדברי מתיקה הייתה השפעה מוזרה על ילדים (וגם על חלק מהמבוגרים, יש לומר). "ובכן, אם הינך חכמה כפי שאת מדמה את עצמך, איה נמצא אוצרנו?" שאל נוקי, רגוז במקצת. "הבה נבחן שוב את החידה. מהו בער ונבער שנותר בו לחפור?" שאלה קוקי "הרי כלום אפשר לחפור בתוך אדם, טיפש ככל שיהיה". עברה זחלה לה שעה ועדיין היו שקועים הם בניסיונות לפתור את החידה שחד להם הקול המוזר. "מצאתי!" צעק בקול לפתע נוקי "אין מדובר על אדם, אלא על בור!" הוא דיקלם את הבית המדובר: " הוא בער ונבער אך נותר בו לחפור הוא נשמע קצת שונה אם תשכילו לפתור" "בער, נבער ובּוּר הן מילים נרדפות! ולבוׂר, בהגייה קצת שונה, יש משמעות נוספת!" לוקי הריע בקול, רקע ברגליו ואמר: "הידד! עכשיו נותר לנו אך למצוא את הבור ולהתחיל לחפור". קוקי, למרות שלא הייתה זאת היא שפתרה את החידה, שמחה עד מאוד שכן המחשבה על השוקולד הטעים והמתוק עלתה על תחושת ההפסד המרירה. עד מהרה מצאו הם את הבור ולאחר מספר דקות של חפירה מאומצת נתגלה לפניהם אוצר בלום ונפאר. היה שם את כל אשר הבטיח להם הקול, בכמויות עד אין סוף, מכל מין ומכל טעם: שוקולד מריר ומתוק, סוכר לבן כשלג, קינוחים עם קצפות ודובדבנים, גביעי גלידה בכל הצבעים, מוסי שוקולד וג´לטין, רפרפות ופרפרות בטעמים שונים והרשימה נמשכת ונמשכת. ריר החל לרדת מפיהם כשלפתע נשמע קול צעדים ומבעד לדלת המחסן הגיחה אימם, סינור דהוי וישן סביב מותניה ומבט חמור על פניה: "דני, רני ושני! כמה פעמים אמרתי לכם שלא להיכנס למחסן הסחורה?!! היא שילחה אותם לחדרם וחשבה לעצמה כי קשה לגדל ילדים כשעיסוקך הוא ניהול חנות ממתקים.
