Spring Mind
New member
שופכת את הלב
די, נמאס לי להיות בטטה כזאת. לא סובלת להסתכל על עצמי במראה יותר. מנסה - לשווא - את כל הדיאטות האפשריות. הנה קראתי לאחרונה את הספר "הרזיה שפויה" וכל כך שמחתי שהנה מצאתי דיאטה נהדרת ללא סבל. אבל איפה. לא ירדתי גרם. לדעתי, כי לא התמדתי בספורט וגם כי חטאתי פה ושם. וספורט - אם יורשה לי - אני שונאת!!!! שונאת כל סוג של ספורט. אולי חוץ מסקי, אבל גם סקי יוצא לי לעשות מעט מאוד, בטח לא על בסיס יומיומי. הליכות קצת קשה לעשות כשבחוץ מינוס עשר מעלות (אני גרה בקנדה) אז קניתי הליכון משוכלל. משהו משהו ההליכון הזה. כל כך משהו שאני לא מסוגלת להסתכל עליו. פה ושם מכריחה את עצמי אבל עוד לא הרזיתי מזה. בעלי, שיהיה בריא, לא עוזר לי הרבה עם הפיתויים שהוא מציע לי. "מאמי תאכלי, זה טעים" הוא דוחף לי אוכל כאילו אני איזו אנורקסית תת משקל ולא אישה שנראית כמו הדודה של עצמה. מצד אחד סבבה שבראש שלו אני עדיין הכוסית שהתחתן איתה ולא החבית עמוסת הקילוגרמים שישנה לידו היום, אבל לא היתה מזיקה לי קצת תמיכה ועידוד. וניסיתי לדבר איתו המון, שיחות שלמות עשיתי לו על איך הוא יכול לעזור לי, שלא יאכל לידי (הוא עצמו רזה מאוד) ושלא ידחוף לי נישנושים טעימים בשעת שבירה. הדיבורים לא עזרו, הוא בכלל לא מבין מה אני רוצה לרזות. עכשיו דיברתי עם חברה על הליכה משותפת לשומרי משקל. ניסיון שני אצלם, הראשון נכשל. למכוני כושר נרשמתי כבר ארבע פעמים בארבע שנים, אפילו עם מאמן כושר פרטי פעם אחת. זה ממש לא עזר. איזה תסכול, יש לי כל האפשרויות להרזות - הליכון, מכון כושר ליד הבית, אתר סקי ליד הבית, חוג ריקודי עם פעמיים בשבוע, ואפילו מבשלת שעובדת אצלנו ותבשל לי כל שאבקש. ולא מצליחה!!!!
מצטערת על הנושא המבאס... אני פשוט מרגישה שבפורום הזה יבינו ללבי.
די, נמאס לי להיות בטטה כזאת. לא סובלת להסתכל על עצמי במראה יותר. מנסה - לשווא - את כל הדיאטות האפשריות. הנה קראתי לאחרונה את הספר "הרזיה שפויה" וכל כך שמחתי שהנה מצאתי דיאטה נהדרת ללא סבל. אבל איפה. לא ירדתי גרם. לדעתי, כי לא התמדתי בספורט וגם כי חטאתי פה ושם. וספורט - אם יורשה לי - אני שונאת!!!! שונאת כל סוג של ספורט. אולי חוץ מסקי, אבל גם סקי יוצא לי לעשות מעט מאוד, בטח לא על בסיס יומיומי. הליכות קצת קשה לעשות כשבחוץ מינוס עשר מעלות (אני גרה בקנדה) אז קניתי הליכון משוכלל. משהו משהו ההליכון הזה. כל כך משהו שאני לא מסוגלת להסתכל עליו. פה ושם מכריחה את עצמי אבל עוד לא הרזיתי מזה. בעלי, שיהיה בריא, לא עוזר לי הרבה עם הפיתויים שהוא מציע לי. "מאמי תאכלי, זה טעים" הוא דוחף לי אוכל כאילו אני איזו אנורקסית תת משקל ולא אישה שנראית כמו הדודה של עצמה. מצד אחד סבבה שבראש שלו אני עדיין הכוסית שהתחתן איתה ולא החבית עמוסת הקילוגרמים שישנה לידו היום, אבל לא היתה מזיקה לי קצת תמיכה ועידוד. וניסיתי לדבר איתו המון, שיחות שלמות עשיתי לו על איך הוא יכול לעזור לי, שלא יאכל לידי (הוא עצמו רזה מאוד) ושלא ידחוף לי נישנושים טעימים בשעת שבירה. הדיבורים לא עזרו, הוא בכלל לא מבין מה אני רוצה לרזות. עכשיו דיברתי עם חברה על הליכה משותפת לשומרי משקל. ניסיון שני אצלם, הראשון נכשל. למכוני כושר נרשמתי כבר ארבע פעמים בארבע שנים, אפילו עם מאמן כושר פרטי פעם אחת. זה ממש לא עזר. איזה תסכול, יש לי כל האפשרויות להרזות - הליכון, מכון כושר ליד הבית, אתר סקי ליד הבית, חוג ריקודי עם פעמיים בשבוע, ואפילו מבשלת שעובדת אצלנו ותבשל לי כל שאבקש. ולא מצליחה!!!!
