שונאת סופי שבוע

שונאת סופי שבוע

אוופ נמאס לי לרחם על עצמי ועל המצב שלי! שום דבר לא מסתדר לי בחיים כמו שתיכננתי כל החיים. חשבתי שבגיל כזה אהיה כבר לקראת סיום התואר עם תינוק בבטן! למזלי חטפתי לפני שנתיים שיגעון והתחלתי כבר לנסות להרות (כאילו הייתה לי הרגשה פנימית שיהיה לי קשה להרות). עד עכשיו אנשים לא שאלו למה אני לא רוצה ילדים. אבל עכשיו התחילו להעיר לי שאני כבר מסיימת את התואר, שכול החברות שלי כבר ילדו ורק אני לא. וכן זה כבר קשה לי לשקר ולהגיד , לא בא לי להעמיס על עצמי עם הריון עכשיו! כשדווקא הכי בא לי להרגיש להיות בהריון עכשיו מפנטזת כבר על זה !!
כל סוף שבוע אני בחרדות, כי כל המשפחה מגיעה, ולכולם יש ילדים משני הצדדים (של בעלי ושלי), וכולם מתלהבים מהילדים ומשחקים איתם ורק אני ובעלי יושבים בצד אכולי קינאה! נמאס לי לראות את החברות שלי ולשמוע את השיחות ביניהן! במיוחד אלו שיודעות על המצב שלי, נראות כאילו לא דופקות חשבון למצב שלי, ואז פעם ב..זורקות לי בקרוב אצלך או מה איתך..? ממש תודה שנזכרתן בי ממש! מתעצבנת לענות להן אפילו!
סיפרנו במשפחה רק להורים, לא רוצה שכולם ידעו עלינו, מרגישה שנכשלתי בהיותי אישה! ורק אמא שלי ואבא שלי מבינים את המצב ורגישים אלי, נראה כאילו ההורים שלי בעלי מאוכזבים ממני, הם אםילו לא מתעניינים באיזה שלב אני ומה קורה איתי-אטימות מצידם!!!
שאלוהים יעזור לי לעבור את התקופה הזאת הכי מהר שאפשר, התחלתי להשתגע ולהתחרפן ומפחדת שזה יפגע בזוגיות בעתיד!
 
מאוד מבינה אותך


זה לא קל וזה מאוד מתסכל.
לאחרונה חגגתי יום הולדת 31 ולקחתי את זה מאוד קשה שעדיין אין לנו ילד ושלמעשה הרבה דברים שתכננתי שיקרו- לא קרו.
&nbsp
יש 2 אפשרויות במצב כזה:
1- לקבל את זה ולהשלים עם זה ולעשות מה שצריך כדי להשיג את המטרות שלנו בחיים.
&nbsp
2- לבכות על מר גורלי ולא לעשות עם זה כלום.
&nbsp
אני אישית בחרתי ב-1.
הייתי בטוחה שבגיל 30 כבר אהיה עם ילד אחד לפחות, אם לא שניים. שיהיה לי כבר גן משלי ושאני אהיה עסוקה, פעילה ומאושרת.
&nbsp
אז נכון אין לנו עדיין ילד- אבל אני עושה הכל כדי שזה יקרה, כל מה שיכולה לעשות מבחינה רגשית, פיזית וכלכלית.
אז נכון- אין לי גן משלי, אבל כן פתחתי עסק קטן של שיעורי עברית בחו"ל וכן עברתי לארץ אחרת- שזה שינוי ענקי.
&nbsp
הדברים לא תמיד קורים בדרך שבה חשבנו שיקרה, אבל גם אם הדרך ארוכה ומפותלת- בסוף נגיע לשם.
&nbsp
שולחת עוד חיבוק
 
את לא לבד בתחושות האלה

עוד מעט ״אחגוג״ יום הולדת 31 ועדיין אני ללא ילדים..
חשבתי שבגיל הזה כבר אהיה אמא לשניים אבל לצערי זה לא קרה.
היום אמרתי לבעלי שאני לא אוהבת את יום שבת, בחלון שומעים ילדים משחקים
וצוחקים ואצלנו בבית כל כך שקט וריק שזה כבר על גבול הבלתי נסבל.
בפייסבוק רואים את כל החברים ובני משפחה מעלים תמונות כיפיות של בילויים משפחתיים עם
הילדים בשבת והלב נצבט.מנסה להזכיר לעצמי כל פעם את הברכות האחרות שקיבלתי ומנסה להתעודד מזה..
אם למדתי משהו ממרום שנות הטיפולים זה ששום דבר אבל שום דבר לא מובן מאליו בחיים האלה.
 

snir210

New member
מבינה

כמה אני מבינה אותך נמאס להרגיש אוטסידר בכל מקום לא בא לך להיות בשום מקום לא בא לך ללכת לשום מקום פתאום הבית שלי זה המקום היחיד שאני רוצה להיות בו מול הטלווזיה רחוקה מכולם לא בא לי לשמוע לראות אף אחד
 
למעלה