שונאת את יום האם...
אני שונאת את יום האם. אני אף פעם לא אשכח איך כל הילדים בבי"ס היו מלחשים לי מאחורי הגב בעצבנות, זו היא! בלי האמא! איך המורים היו מגחכים בחוסר נוחות ואומרים שלא נורא, גם מתנה לאבא זה בסדר. איך כל העולם מתעסק באושר שלו יש, ושממך נשלל. ונראה שאתה נחנק ונעלם מולם, ולמי שאין קשה להגיד ולהצטרף לשיחה, כי זה לא כיף לכולם לשמוע על כל האבל והצער... אם בתור ילד כל הסביבה שלך מתייחסת אליך כאילו הם לא יודעים מה לעשות עם האבל והכאב שלך, איך אתה תלמד להכיל אותם. זה הרי כ"כ קשה גם לבד, ביחוד שמשדרים לך מסר שעליהם זה גם גדול מדי, וזה נהיה יותר עצום ומפחיד. פעם ציפיתי שהאבל ייגמר מתישהו, אבל שוב ושוב מגלים, שיש רגעים בהם הוא תמיד חוזר... היא מתה פעם אחת ודי, אבל היא נותרת חסרה כל הזמן, וכנראה שאני תמיד עוד אחזור אל מותה, תמיד יהיו דברים שיזכירו. ואף אחד לא מבין למה אתה מגיב בצורה כ"כ קשה... זוועה היום הזה. הלוואי שיתנו לנו בו יום חופש רשמי מהעולם.
אני שונאת את יום האם. אני אף פעם לא אשכח איך כל הילדים בבי"ס היו מלחשים לי מאחורי הגב בעצבנות, זו היא! בלי האמא! איך המורים היו מגחכים בחוסר נוחות ואומרים שלא נורא, גם מתנה לאבא זה בסדר. איך כל העולם מתעסק באושר שלו יש, ושממך נשלל. ונראה שאתה נחנק ונעלם מולם, ולמי שאין קשה להגיד ולהצטרף לשיחה, כי זה לא כיף לכולם לשמוע על כל האבל והצער... אם בתור ילד כל הסביבה שלך מתייחסת אליך כאילו הם לא יודעים מה לעשות עם האבל והכאב שלך, איך אתה תלמד להכיל אותם. זה הרי כ"כ קשה גם לבד, ביחוד שמשדרים לך מסר שעליהם זה גם גדול מדי, וזה נהיה יותר עצום ומפחיד. פעם ציפיתי שהאבל ייגמר מתישהו, אבל שוב ושוב מגלים, שיש רגעים בהם הוא תמיד חוזר... היא מתה פעם אחת ודי, אבל היא נותרת חסרה כל הזמן, וכנראה שאני תמיד עוד אחזור אל מותה, תמיד יהיו דברים שיזכירו. ואף אחד לא מבין למה אתה מגיב בצורה כ"כ קשה... זוועה היום הזה. הלוואי שיתנו לנו בו יום חופש רשמי מהעולם.
