שונאת את חיי.

[הדומעת]

שונאת את חיי.

שלום.כתבתי כאן בעבר פעמים מועטות.אני סובלת מהפרעת אישיות גבולית.דיכאונות חרדות.וגם הפרעות אכילה כבר הרבה שנים.רציתי להתייעץ על ההפרעות אכילה.עד לפני כשנה וחצי שקלתי בסביבות ה30 קלוגרם ומאז עליתי בערך 14 קלוגרם.אך מאז שעליתי אני רק כל הזמן מתנחמת באוכל.ועוד בלי להקיא וכו.אני רק אוכלת ואוכלת ואני כבר לא יכולה לסבול את עצמי יותר.בנוסף אני לוקחת טיפול תרופתי שגם כנראה מוסיף לעניין הההשמנה.אני כבר לא יודעת מה לעשות אני מרגישה שהחיים שלי זה רק האוכל.שרק זה ממלא אותי.את תחושת הריקנות שלי.את העצב את הכאב .ואין לי כוחות.אני ממש קמה בבוקר רק לאוכל.גם אין לי תעסוקה אני לא מסוגלת להיות בחברת אנשים כי מרגישה שרעים אלי.אני כל היום בדירה שלי מתרוצצת בין סופר לסופר.ואין לי חיים כבר עם זה בנוסף לכל הצרות.מה לעשות.האם יש טיפול תרופתי לזה.כי טיפול פסיכולוגי יש לי אך המטפלת שלי לא יודעת כלל על ההפרעות אכילה.רק על ההפרעת אישיות.מרגישה שהיא לא תבין.מה לעשות...

 

[alt היחיד]

את צריכה למצוא טיפול שיתאים לך

דומעת, עד כמה שאני יכול להבין אותך, לדעתי לא מצאת עדיין את הטיפול הנכון בשבילך. אני אמנם לא פסיכיאטר, אבל נראה לי שתהיה הסכמה שאת צריכה כדור אנטי דכאוני, שיתן לך שמחה וטעם בחיים. הנסיון האישי שלי מעיד לי שכאשר תהיי מטופלת בכדור הנכון את תרגישי הרבה יותר טוב. כנראה עדיין לא מצאו לך את האנטי דכאוני שמתאים לך. אם את נמצאת אצל פסיכיאטר כבר תקופה, והוא עדיין לא מצא לך את הכדור הנכון ואת לא מאוזנת רגשית, אני ממליץ לך להחליף רופא ואם את מאזור המרכז אני אני יכול להמליץ לך על מישהי נהדרת. בצמוד לזה אני מרגיש שהפסיכולוגית שלך לא מספיק טובה בשבילך. שכן אם את לא מרגישה בנוח לשתף אותה עם המגרעת שלך משהו בטיפול לא זורם נכון. ולכן אני ממליץ לך לשנות לפסיכולוגית אחרת. גם לי היו כמה וכמה דברים שלא הרגשתי בנוח לספר לפסיכולוג שלי. אבל אחרי שהוא פתח לי את העיניים הבנתי שאין לי ממי להתבייש וסיפרתי לו הכל אפילו דברים רגישים מאוד. ואם את מרגישה שהפסיכולוגית שלך לא מספיק מבינה אותך אז זו לדעתי גם סיבה להחליף מטפל. לסיכום דומעת, כל הבעייה שלך לדעתי היא, שלא מצאת עדיין את הטיפול הנכון בשבילך. אל תתייאשי, ותמשיכי לחפש את האדם הנכון ביתן לך את הפתרון הטוב ביותר עבורך. אם יש לך עוד שאלות, או אם את רוצה לשמוע יותר על הנסיון האישי שלי, את יותר ממוזמנת לפנות אליי בפרטי.

 

[הדומעת]

שלום לך.

לא נראה לי שתרופה אנטי דיכאונית תעזור כבר הייתי על מיליון כאלה.וגם כמובן סוגים אחרים.גם אני מפחדת להשמין מהם עוד יותר .ותבין זה לא שאני מתביישת לספר את זה לפסיכולוגית שלי תסיפרתי לה דברים יותר גרועים .אך בעניין האכילה אני מרגישה שה יא לא תבין.שאין טעם להעלות את זה.ולגבי הפסיכיאטר אני מטופלת קבוע אצלו ואצל הפסיכולוגית .זה לא שאין לי טיפול תרופתי כרגע אני לוקחת דפלפט וואבן.כמובן שהם לא עוזרים בכלום.אני פשוט מרגישה אבודה ששום דבר לא יעזור לי.

 

[גרא.]

הדומעת,את צודקת,אלה חיים שאינם מתאימים לנערה

אשה בת 27 ..את זכאית לקבל הרבה יותר מהחיים שעד כה היו מאד אכזריים כלפייך.מה שחסר לך,אינו עוד טיפול או תרופות חדשניות,אלא תעסוקה יומיומית,מטרה שתוכלי להתמקד בה בעשייה יומיומית,כזו שתוכלי להרגיש שיש לך גם בשביל מה לקום בבוקר,כזו שתרגישי שאת מסוגלת לעשות,כזו תוכלי לקבל משוב ,תגובות הערכה והתרשמות חיובית מהסביבה הקרובה.זו הסבה מדוע אנשים במצבך פונים או מופנים לתעסוקה שיקומית כלשהיא.לא ידוע לי אם הופנית לתעסוקה כזו,אבל דומה כי את במצבך הנוכחי,זכאית,ויותר מכך זקוקה לכך כאוויר לנשימה.אין ספק,לא יהיה לך קל להתמקד או להכנס למצב של ציפיות ממך לבצע מטלות שעל פניו את כן מסוגלת לעשותן.וזה משום שבאיזה שהוא מקום על רקע כל מה שקורה לך,מאד יתכן שאבדת את האמונה ביכולת שלך,לעשות ולהצליח.דווקא משום כך חשוב שתמצאי את הדרך את הכיוון להפעיל את עצמך..זו הדרך למצוא משמעות אחרת לחיים מאשר ההתמקדות רק באוכל,וההליכה מסופר לסופר בחוץ,ומהטלויזיה או המחשב,למקרר.על פניו,איך את מרגישה לגבי נקודת המבט שלי לגבייך? נראה לך? מוכנה ללכת לקראת?

 

[הדומעת]

שלום גרא

אני הייתי בתעסוקה מוגנת מספר חודשים ובשבועיים האחרונים הפסקתי לחלוטין.ללכת.גם בגלל חוסר כוחות נפשיים להתמודד שם עם האנשים עם עצמי עם האוכל ...גם מפני שהרגשתי מאוד לא שייכת.עבדתי במקום עם אנשים ברמת הוסטל.אני לא כזאת.אני רק עברתי הרבה טראומות בילדות שגרמו לי להגיע לחיים שהגעתי.נכון.גם הייתי באישפוזים פסיכיאטריים אך לא מתוך אי שפיות .אלא מרצון למות נואש למות.אני לא מעונינת לחזור לעבודה הזאת.הייתי רוצה לחזור למצב ההרעבה שהייתי בו.לאנורקסיה.אני לא מסוגלת לסבול תעצמי ככה ובכללי.אך אני לא מצליחהלהרעיב את עצמי.רק זוללת כל היום.הייתי רוצה שתמליץ לי האם ישנה תרופה לזה.ריפוי מהחרא הזה.

 

[גרא.]

הדומעת,שלחתי אלייך מסר,ובו הפנייה לעיסוק מסוג

אחר,מכובד כזה שיעזור לך להשתלב ולמצא בחברת אנשים אליהם את רוצה וזכאית להשתייך.השארתי לך קשור ומספר טלפון של מנהל הפרוייקט.אנא התקשרי אליו.באשר לנושא של הבולימיה,את יכולה להצטרף לקבוצה של OA ,אכלנים כפייתיים..קבוצה כזו שהיא קבוצת תמיכה הדדית,יכולה לעזור לך להתמודד עם ההתמכרות לאוכל. אוכל להשיג לך כתובת של קבוצה כזו באזור מגורייך.בהצלחה.

 

[הדומעת]

היי גרא .

קודם כל.אין לי בולמיה .אני לא מקיאה וזה גם לא בולומוסים .של בולמיה.אך זה הרבה אוכל.ובקשר לעבודה קראתי את המסר והבנתי שמדובר בעבודה מוגנת שמצריכה סל שיקוםו אני בדיוק עומדת לעזוב את הדיור המוגן..הייתי מספר חודשים ועכשיו אני לא מסוגלת שבאים אלי הביתה.אני לא רוצה שום קשר עם כל מה שקשור לדברים שיקומיים סל שיקום כי אני מרגישה לא שייכת שם.אבל תודה על ניסיון העזרה.אני לא חושבת שתוכל לעזור לי אני כבר שנים במצב של דיכאונות חרדות.שינאה עצמית.ועכשיו אני רק רוצה לרדת במשקל.אבל אני יודעת שאני אזלול.אך לא התכוונתי לממש בולמוסים.יותר לאכילה ריגשית כזאת אך גם כמו התמכרות.שנים אני באנורקסיה קשה ועכשיו שעליתי אני לא יכולה לסבול את עצמי.

 

[אלומת האור]

הי דומעת

מכיון שאני גם ב-OA, אני דווקא כן ממליצה לך להצטרף אלינו. התכנית הזו מצילה את החיים שלי. אני סובלת מאכילת יתר רגשית, שהיא התמכרות לכל דבר כפי שאנחנו מבינים בתכנית. יש אצלנו הפרעות אכילה מכל הסוגים - בולמיה, אנורקסיה, ואכילת יתר כפייתית. אני חושבת שתוכלי למצוא שם גם מקום שלא היה לך קודם, וגם חברים רבים. תבואי לפגישה אחת, מקסימום לא יתאים לך, את לא חייבת להשאר. וזה אפילו לא עולה כסף. אם את מאיזור המרכז אני מוכנה לקבוע איתך וללכת ביחד לפגישה. מה את אומרת? ולגבי הפרוייקט שגרא הציע לך, אני בעצמי עובדת בפרוייקט מטעם סל שיקום, שנקרא "סיפור חוזר" שזה הפצת ספרים בבתי קפה, ואני יכולה להגיד לך שהעבודה הזו בפירוש החזירה לי את הצבע ללחיים, מה שנקרא. אני מציעה לך לא לפסול על הסף כל דבר שמציעים לך בתואנה ש"את מרגישה לא שייכת לשם". מאיפה את יודעת את זה? ניסית? גם אני לא רציתי בהתחלה, והתחלתי מפרוייקט אחר של סל שיקום שנקרא "יוצרים הזדמנות" שזה מכירה של חפצי אמנות בדוכנים בכל מיני קניונים. את הפרוייקט הזה לא אהבתי ולא התחברתי אליו, אבל נתתי לו צ'אנס כמה חודשים. בפרוייקט של סיפור חוזר כל סוכן הוא אדון לעצמו. יש לנו שתי ישיבות צוות בחודש, והעבודה עצמה היא לא עם אנשים, אלא עם ספרים. זו לא עבודה של מכירה. לי העבודה הזו פתחה אופקים חדשים, הכרתי אנשים חדשים על רמה, כולנו סובלים מבעיות נפשיות כאלו ואחרות, ואף אחד שם לא יחשוב להרע לך. תחשבי על זה. זה יכול לצקת תוכן לחיים שלך ולמלא לך את היום בתחושה של סיפוק ועשייה. אף אחד גם לא אמור לבוא אלייך הביתה במסגרת העבודה הזאת. יש לנו מנהל פרוייקט ומנהל איזור ששניהם נחמדים וקשובים מאד, עם הרבה סבלנות ואמפתיה, והם עוזרים לכל אחד שמתקשה. מה דעתך? את מוכנה לשינוי?

 

[גרא.]

אלומת האור,../images/Emo51.gif

 

[אלומת האור]

אין בעד מה. באמת. ../images/Emo141.gif

 

[הדומעת]

שלום אלומה

את ראית מה כתבתי אני סבלתי מאנורקסיה קשה שבשיאה שקלתי 33 קלוגרם.לפני כשנה.ועכשיו עליתי 15 קילו ואני לא יכולה לסבול את עצמי אין לי בולמיה אלו לא כמויות של בלמוסים ואני לא מקיאה.אך זה כן אכילה לאורך כל היום שגורמת לי להרגיש הרבה סבל.אני לא מאמינה שאסתדר בקבוצה גדולה של אנשים כי יש לי חרדות חברתיות חוסר ביטחון ןתחושה שרעים אלי בכל מקום.ובקשר לעבודה אני עבדתי בעבודה מוגנת מטעם סל השיקום הארור עד לפני כהשבועים היה לי דיור מוגן מזדיין שבאו אלי הביתה ועכשיו אני בדרך של לצאת מכל המעגל הזה של הסל שיקום כי היה לי מאוד רע עם הדיור מוגן הזה וגם עם העבודה שהיתה לי עבדתי במועדון תעסקותי.עם אנשים ברמת הוסטל וכל הזמן היו מסתכלים עלי כאילו אני לא קשורה שם.אני לא יכולה חס וחלילה לחזור לחרא הזה עד שאני מנסה להתפטר ממנו.אבל גם לך תודה על העזרה.

 

[גרא.]

הדומעת,אדם טובע,אינו יכול לברור/לבחור את היד

המושיטה לו עזרה.,אחרת,הוא ימשיך בטביעתו..לשם מה פנית לכאן בבקשת עזרה,כשאת דוחה,לצערי בתגובה מתנשאת/מזלזלת את העזרה שהוצעה לך.זכותך שלא לקבל כל מה שנאמר,אבל לא מקובלת עלי התגובה הבוטה שלך.לא כך תצליחי להחלץ ממצבך הקשה.

 

[הדומעת]

אני לא מבינה מה מתנשא במה שכתבתי.

כל מערכת הסל שיקום זה רוע אחד גדול ואלי הם היו ממש רעים.זכותי לכתוב את דעתי.

 

[אלומת האור]

חבל

אם תשני את דעתך את מוזמנת ליצור קשר במסרים

 

[taburetka]

היי דומעת ותודה על תשובתך במסר,

ראשית אני מצטרפת למה שאמר גרא בנושא חשיבות עיסוק אהוב לתחושת משמעות בחיינו. חשבי עם עצמך מה את אוהבת לעשות והיכן עושים את זה? שנית שמתי לב לביטויים של שנאה אותה את חשה כלפי עצמך כתוצאה מאכילה. הייתי ממליצה לך להיפתר משנאה עצמית באמצעות תרגול טכניקה הנקראת EFT - Emotional Freedom Technique של Gary Craig. לפי חיפוש שערכתי בגוגל קיימים מרכזים רבים ללימוד טכניקה זו בארץ. בשביל לקבל קצת מושג את יכולה לראות סרט בקישור זה http://www.youtube.com/watch?v=aQp0kA5a5OI&feature=related או בעברית http://www.casttv.com/video/fh15tg1/eft-emotional-freedom-techniques-how-to-hebrew-video חשוב לעשות בתדירות ולשתות הרבה מים. המון אהבה עצמית, taburetka