שום דבר לא עוזר

[furret]

שום דבר לא עוזר

היי, אני בן 24... תיכף 25... ואני כותב פה בגלל שתכל'ס, אין לי אף אחד לדבר איתו על זה...
המשפחה שלי נלחצת כשאני מדבר על דיכאון, מתחילים לתת לי עצות או לקחת עלי פטרונות. החברים הקרובים שלי, זה לא התחום שלהם... הם לא מבינים, הם לא יודעים מה להגיד.

הייתי בטיפולים פסיכולוגים ופסיכיאטרים שונים מאז גיל 18 סביב הדיכאון. לא הייתה לחיים שלי משמעות, רציתי למות... בסוף התרגלתי. עד כמה שזה מוזר, להכל אפשר להתרגל. התרגלתי לדיכאון, לימדתי את עצמי להמשיך לעבוד, רוב הזמן, גם תוך כדי הדיכאון, לעשות את החובות, די דומה להישרדות. אני עושה מה שצריך שיעזבו אותי בשקט.

הפסיכולוגים... אף אחד לא עזר באמת. שום דבר בי עצמי לא השתנה. הם כל הזמן טפטפו לי להיות נורמלי - קשרים חברתיים, יחסים עם נשים, עבודה, אולי לעבור לגור מחוץ לבית... כל הזמן עוד סיבות ועוד מטרות. אז כבשתי מטרות, ובאמת זה עזר קצת לאיזון הנפשי שלי. הדיכאון החריף, הממוטט, שמוביל אותי לתחושה שאין מוצא ולמחשבות אובדניות, נחלש, אבל נותר הדיכאון היומיומי שמעולם לא עזב.

אני קם בבוקר של כל יום חדש ומרגיש רע. התחושה רעה נכשלת רק אם אני כובש איזה יעדים שהיצבתי: אם סיימתי עבודה לאוניברסיטה, אם עשיתי משהו פרודקטיבי או יוצא דופן, ולא אם סתם ישבתי כל היום ובהיתי במחשב. אני לא מסוגל באמת לנוח ולהרפות מעצמי. כשאני נח, אני שוקע. אבל לאחרונה גם קשה לי "לכבוש מטרות" כי אני פחות מוצא במטרות הללו הנאה או משהו שראוי לעשותו. ניסיתי למצוא תחביבים חדשים, ללמוד פסנתר, משחק, בחופש, ואני ממש כופה את עצמי לעשות את זה ויש לי אנטגוניזם גדול... וכל זה, בשביל מה? אני אפילו לא ממש רוצה את זה, אני אפילו לא ממש חושק בזה... סתם, לקבוע דברים, שלא יהיה חלל.

קשה לי לחיות עם עצמי. איבדתי אמון בפסיכולוגים. הם לא עוזרים להשתנות מבפנים, רק להתיישר. אני לוקח כדור אסטו (SSRI) פעם ביום. לא בטוח שגם זה עוזר. ניסיתי כדורים אחרים בעבר: סרנדה, אפקסורX. גם הם לא שינו שום דבר. פילוסופיית החיים שלי פאסימית. אני לא מאמין באלוהים למרות שפעם האמנתי. אני נטורליסט וציני. שום דבר לא נראה לי עובד, שום דבר לא נראה לי שיכול כבר להציל אותי.


אני מודה למי שהוציא עלי מזמנו וקרא...
זה הכל, בעצם...

 

[ben1b2e3n]

תשנה את האמונות שלך

הייתי מציע לך לחזור בתשובה. עלייך להפסיק לחשוב על דברים עצובים ולהתחיל לשמוח כמו שנכון להיות. צריך לשמוח ולהודות על החיים הטובים.

 

[עפרה מהודר]

ככה, הוקוס פוקוס?

הלוואי שזה היה כל כך פשוט!

 

[יעל ניסן]

זה באמת הכל

מה שאתה מתאר זה משהו שאני מכנה "משבר ערכים"
כשאדם מאבד את היכולת להעריך את מה שיש סביבו, הוא מרגיש דיכאון
כשאדם קם בבוקר וכל מה שהוא רוצה זה שהמציאות שלו תהייה אחרת, הוא מרגיש דיכאון

מדובר על הגבול בין פסיכולוגיה לפילוסופיה. משהו שקשור למערכת האמונות שלך והערכים שלך - לא דת, אלא מה לך, כאדם, חשוב ועדיף.

ואפשר לעזור. יכולה להפנות אותך לספרים אם אתה מרגיש שיש לך רצון לשנות כיוון ולעשות למען עצמך.

 

[furret]

כן

רצון לשנות את עצמך זה תלוי... לעשות מעשים מהפכניים, זה כנראה גדול עלי... ללכת למטפל חדש - את זה אני פשוט לא רוצה. לנסות לקרוא ספר חדש עם כיוון שעדיין לא קראתי - בכיף. נראה לי שהספרים שניסיתי עד עכשיו מתחלקים לסוג שהכי קרוב לספרי מתנה שנותנים לך כל מיני עצות לשיפור עצמי והסתכלות נכונה על העולם - את אלו אני שונא, הם גורמים לי להרגיש רע ובו בזמן אני שואל את עצמי אם אני לא בורח מלנהוג על פיהם, ושם נמצאת האמת והשמחה - והסוג השני, ספרים כבדים יותר, כמו דמון של צהריים, שכתבו אנשים שסבלו בעצמם מדיכאון ומדברים על החוויות של זה. אלו גורמים לי להזדהות, ולהרגיש קצת טוב יותר עם עצמי לטווח הקצר, אבל גם לא מובילים אותי לאיזה שינוי, בהנחה ודבר כזה בכלל אפשרי...

 

[טל קרויטורו]

בגדול,

דכאון יכול להגיע או ממצבים ביוכימים או כתוצאה מחוויות חיים.
הייתי מציעה ללכת לשלול את כל המצבים הביוכימים שיכולים להגביר דכאון (בין היתר TSH, מחסור בB12, מחסור בויטמין D, אנמיה)
להפסיק עם כל החומרים שלוקחים שמגבירים דכאון (קפאין, ניקוטין, אלכוהול, מריחואנה וצפונה, וגם תרופות מסוימות. למשל רואקטן יכול לגרום לתופעת לואי של אובדנות)
ללכת למקום שיכול לסייע בתזונה מבחינת ניהול אנרגיה (אישית אני מאמינה בנטורופתיה)
לקרוא ספר כמו 'ללא פרויד ללא פרוזאק' של ד"ר דיוויד סרוואן שאת רוב השיטות שהוא מפרט בו לטיפול בדכאון חרדה ולחץ האדם יכול לישם בעצמו
ומה שנשאר אחרי שסוגרים את הכיוון הביוכימי אלו חוויות חיים - אלו שלימדו אותך ש'אין טעם', ש'העולם מקום רע', ש'אין מוצא' וכד'. (מה קרה בגיל 18 שאז אתה מציין שהכל התחיל?).
יש שיטות טיפול פסיכולוגי יותר מהירות ופחות מהירות, יותר EVIDENCE BASED ופחות EVIDENCE BASED לדכאון בעקבות חוויות חיים לא פשוטות. חפש את אלו שהן יותר. יש הבדלים עצומים בין שיטות טיפול שונות.
כל טוב!

 

[furret]

תגובה

ערכתי בדיקת דם וכל מה שמצאו היה מצב למעלה מן הרגיל של... לא זוכר, הדבר הזה שנגרם מאכילת הרבה בצק ומרגרינה וכל זה שעלול לגרום למחלות לב.
לא מצאו מחסור בויטמין D למרות שאני מאוד לבן. אני לא יוצא הרבה לשמש.
אני אוכל כמעט כל יום ביצים, בשר, חלב או שלושתם. אז אין לי מחסור בB12, כנראה.

אני לא לוקח שום חומר שמגביר דיכאון - לא שותה קפה או תה, לא מעשן, לא לוקח סמים, לא שותה גם אלכוהול (חוץ לעיתים רחוקות).

אני גם לא מתעמל כמעט, כי אני ממש שונא להתעמל. אני יודע שזה לא בריא, אבל אין לי כוח... אני רזה מאוד, דרך אגב.

אף אחד לא לימד אותי שאין טעם ושהעולם הוא מקום רע. אני לימדתי את זה את עצמי, בעקבות חוויות פנימיות של חוסר מוצא. אני חושב שמה שקרה אחרי גיל 18 זה שפשוט התבגרתי, לא יכולתי ליהנות כבר מהנאות הדמיון של הילדות, ממשחקים ילדותיים, מדמיונות, והבנתי שעלי לדאוג לעצמי לעתיד, לפרנסה, לכל החרא הזה. הפסיכולוג שלי הבטיח לי שאלו לא הנאות הילדות אבל הנאות מסוג אחר. זו לידה - משהו אחד מת ומשהו אחר צומח. לא אצלי. אצלי לא צמח שום דבר עדיין. לא עברתי שום טראומה ושום חוויה קשה (חוץ מהצבא, אבל הייתי בדיכאון גם לפני כן). פשוט מלנכולויות מתמשכת. זה היה נורא, עכשיו זה שגרה.

 

[טל קרויטורו]

רק הערה קטנה,

לא משנה כמה אתה אוכל, משנה כמה נספג, יש אוכלי בשר עם מחסור בB12 זה לא סותר. הייתי בודקת B12 וTSH
ואירועים בהם 'אתה לימדת את עצמך שזה חסר מוצא', יכולים להיות לא פחות טראומתים מאירועים בהם הנסיבות החיצוניות לימדו אותך זאת.
דיסתמיה זה תיאור מצב, לא תוכנית פעולה.
הרבה בריאות.

 

[עפרה מהודר]

רק נקודה קטנה למחשבה

תשמע, אני לא יודעת אם זה יעזור לך באופן מעשי, אבל רציתי שתדע שקיימת הפרעה שנקראת: דיסתימיה.
דיסתימיה זה כמו דיכאון, אבל פחות חריף, ויותר קבוע.
משהו כמו: מצב רוח רע ותמידי.
זה מצב שאתה לא כזה מדוכא שבא לך למות, אבל אתה חי במצב קבוע של סתמיוּת. תחושה שהכול סתם, חסר טעם.

אתה מוזמן לקרוא על דיסתימיה, כאן, או בכל מקום אחר.
יכול להיות שזה מתאר את המצב שלך?

 

[furret]

כן, בדיוק!

כבר קראתי בעבר על דיסתמיה וגם חשפתי את זה בהתלהבות בפני הפסיכולוג שלי, בזמנו, כשגיליתי את זה. זה נראה לי ממש מדבר עלי. לא זוכר מה הוא אמר... זה כנראה היה משהו על להתמקד בשיפור וכל זה...

הממ... הזכרת לי. אולי אני צריך לחפש על זה ספרים. מישהו מכיר?

 

[answer110]

מעבר לספרים וטיפול תרופתי

בעקבות קריאת תוכן הודעתך, הייתי מציעה לך לנסות לבצע באופן יומיומי מדיטציות מודרכות, על מנת להפחית לחצים, להתרכז יותר ב"כאן והעכשיו", ביטחון עצמי, מסוגלות ועוד יכולות. מדיטציות מודרכות ניתן לעשות באופן קבוצתי, חוגים, ויש גם כאלה המופצות ברשת (יוטיוב למשל).

 

[עפרה מהודר]

טוב

ראשית -- אני שמחה לראות שאת מסוגל להתלהבממשהו. אפילו אם המשהו הזה הוא שם של אבחנה רפואית.
כי זה אומר שהרגש של ההתלהבות מתחבא בך, איפשהו בפנים, ורק צריך למצוא מה יעורר אותו.

לגבי ספרים בנושא דיסתימיה -- אני לא מכירה.
אתה יכול לעשות חיפוש בגוגל וכד'.
מחיפוש קצר אני מצאתי את הקטע "חברתי דיסתימיה", אשר כתבה אותו בחורה שאובחנה כך לפני שנים.

אגב, דיסתימיה זה כנראה משהו דומה למצב שפעם נקרא מלנכוליה (מרה שחורה). ונכתבו על זה הרבה שירים.
לדוגמה "מלנכוליה אהובתי".
הרבה משוררים הם מלנכוליים, וזה בעצם הגירוי שלהם ליצירה.

רק קח בחשבון שמה שאני כתבתי לך כאן בפורום איננו בגדר אבחנה רשמית.
את זאת יכול לתת רק רופא שבודק אותך.

 

[אפרת אליהו]

דיכאון

אני יכולה להבין את איבוד האמון
ואני שמחה שאתה מוצא דרכים להשיג יעדים זה משהו שעומד לרשותך וזה לא מובן מאליו
אני חושבת שהסיבה לחוסר העניין בהשגת יעדים הוא פשוטו ומשמעו כי אין עניין
שני דברים שהייתי ממליצה לך
זה לחפש משמעות אמיתית
ולהתחיל שאלות עומק (עדיף עם קבוצה או בעזרה מתאימה)
מה משמעותי עבורי מה תפקידי כאן?
משמעות מניסיון היא אחת הגורמים החזקים ליציאה ממצבים שכאלו

דבר שני שהייתי ממליצה לך לעבוד עליו
הוא על אמונות שיש לך על העולם ולגבי עצמך
אלו יכולים לעשות פלאים וישנו אותך מבפנים
ניתן לשנות אמונות ותפישות שיושבות אצלך חזק
דרך גישות שונות כגון "העבודה" הילינג וכד'.

מדיטציה כפי שנאמר כאן היא כלי מופלא שיכול להרגיע ולנקות את התודעה ממשקעים שליליים
ואם הישיבה קשה לך אתה יכול לעשות דברים אקטיביים יותר כגון יוגה
או פיסכודרמה

מקווה שזה עוזר
מוזמן להמשיך לשאול או להתייעץ אם אתה רוצה