שולחן // קיטשן מרקט
יצא לנו לפקוד את שתיהן בשבועיים האחרונים, אמנם אין הרבה מקום להשוואה ישירה בין השתיים אבל טווח המחירים קרוב יחסית והפער בין החוויה שחווינו בשתי המסעדות כה גדול, שאי אפשר היה להימנע מההשוואה.
הביקור בקיטשן מרקט, כפי שתיארתי באוזניו ובן זוגי קצת צחק עליי על התיאור - היה מסעיר! חוויה מהנה ושונה, מהרגע שהתיישבנו ועד הרגע שהלכנו (למעט השירותים), כולל האווירה במקום והמוסיקה. ישבנו על הבר, קיבלנו שירות מצוין מברמן שהיה אחד הטובים שנתקלנו בהם במסעדה בעיר לאחרונה, ואולי בכלל (ואנחנו יושבים הרבה על ברים). הוא עבד יפה, בצורה חלקה (לא הפסיק להכין קוקטיילים, שזאת גם תמיד הפתעה נעימה להיחשף להרגלים משמחים של הקהל) ובעיקר ידע מצוין מתי להשתלב בשיחה שלנו ומתי לא, היה אסרטיבי בהמלצות ובהסברים - דבר חשוב במקום כמו קיטשן מרקט - ולא פחות חשוב גם המליץ לנו מצוין.
נהנו מכל ביס.
אכלנו: גספצ'ו - הגשה יפיפייה, טעמים מעניינים במשחק המרקמים עם התוספות שנחות בצלחת לפני שנמזג עליה המרק. אהבתי במיוחד את טפטופי החרדל בתחתית הצלחת שהוסיפו אחלה קיק לכל הגספצ'ו הזה (ניסיתי להבין מה פשר הטעם ולבסוף נזכרתי בנוכחותו של החרדל).
ברולה הפטריות המפורסם - דובר עליו כבר רבות, אין לי הרבה מה להוסיף. פשוט מנה אדירה.
*חשוב לציין לגבי שתי המנות האלה שאני לא יודעת איך הייתי מסתדרת עם כל אחת מהן אילו הזמנתי אותה לבד והייתי נדרשת אליה לבדי. שתיהן די כבדות עם טעמים מובהקים ועזים והיה קלאסי להתחלק בהן.
משם המשכנו (הברמן הציע שיחלק את יציאת המנות לפי ראות עיניו ואנחנו כמובן לא התנגדנו):
טורטליני טלה - שוב, מנה אדירה! הטורטליני היו מושלמים. מילוי הבשר היה רך וטעים במרקם נהדר שהלוואי והייתי יודעת איך לשחזר אותו. על הצלחת (צלחת מרובעת יפיפיה מאבן שחורה כלשהי) היו 'מריחות' של פירה ומיני רטבים נוספים כשהשוס מבחינתי היו פירורי בצק או אגוזים כלשהם, קצת מתקתקים. כיף 'ליפול' על מנה כזאת שכל ביס יכול לספק חוויה אחרת לגמרי. הדבר היחיד שהיה מבחינתי סתמי היו קוביות קטנטנות של תפוחי אדמה, גזר ומעט אפונה עדינה שאיכשהו לא תאמו את הסטנדרט הכללי והזכירו לי סתם אפונה וגזר מבושלים. אבל ממש בקטנה, זה לא באמת פגם בכלום.
המנה האחרונה הייתה פיצה שכבר קשה לי לזכור מה היה בה למעט גבינה חריפה ותרד. הבחור זלל אותה בשמחה, אני פחות התחברתי והאמת שהיא גם פחות התחברה ליתר חלקי הארוחה אבל הייתה טובה בבחינת מנה קצת יותר זולה שעוזרת לסגור את פינת השובע.
בדר"כ אנחנו לא אנשי קינוחים אבל לא היה לנו ספק, פה אחד, שאנחנו רוצים להמשיך ולראות מה יש להם להציע בגזרת הקינוחים... החלטה נכונה. בהמלצת הברמן הלכנו על מעין בריוש פרנץ' טוטס עם משמשים צלויים, מוס גבינה ושוקולד לבן, גלידת קרמל מלוח ועוד כל מיני - אני מתארת לעצמי שעשיתי בתיאור הזה עוול לפחות לאחד המרכיבים. אבל! זה היה קינוח מצוין. פחות התחשק לי פרנץ' טוסט אבל החלטנו לזרום עם המלצת הברמן שלא אכזב עד עתה. לקרוא לזה פרנץ' טוסט זה ממש אנדרסטייטמנט. הבריוש היה דחוס רך וטעים, המשמשים היו מתובלים ונהדרים, כדור המוס היה פשוט נפלא! והקרמל המלוח היה אכן מלוח (אוהבת מאד) והשתלב נהדר עם הכל. קינוח פשוט אך מתוחכם ולא פחות חשוב, לא מתוק מידי.
בילינו שם כשעתיים נהדרות עם חשבון שעמד על סביב 400 ש"ח אם אינני טועה (כולל גם סודה וודקה וקפה). כשיצאנו רק חשבנו על מתי חוזרים שוב.
ולהבדיל... בשולחן. בעיקר הרבה חמאה.
היינו בדרך לקפה נואר אבל עברנו ליד שולחן וראינו שדי ריק, תמיד כשעוברים שם אין מקום והפעם היה, אז התיישבנו, על הבר בחוץ. גם כאן ברמן חביב ומלא כוונות, אבל איכשהו כל העסק לא התרומם. חשוב לציין שכששמע את מגבלותיי (היריון...) הוא לקח אותן לגמרי ברצינות ואפילו טרח והזהיר אותי ממטבלי הלחם שלא היו מותרים לי. גם כאן בהתייעצות עם הברמן, הזמנו:
לחם - אחלה מנת לחם. חמישה מטבלים שונים (עגבניות-שמנ"ז, פסטו אורגנו, שני מטבלי איולי שלא היו בשבילי, אחד דווח כטעים מאד והשני כבכלל לא, ופלפלים חריפים-שמנ"ז), כמות נדיבה של לחם. כאן הצליח.
להמלצת הברמן - מנה ראשונה של 2 סיגרי פילו אפויים ממלואים בפיסות דג ופיסטוק קצוץ, שהוגשו עם שני מטבלים לטבילה: גבינת מסקרפונה ומעין דבש מתובל (זיהיתי תימין וקצת, מעט מידי, צ'ילי). הוא טען שזאת מנה שחביבה במיוחד על נשים בהריון בגלל האפשרות לשחק עם טעמים של מלוח-מתוק, אז הלכנו על זה. אולי זה בגלל שאין לי חשקים מיוחדים בהריון או שזאת פשוט סתם מנה סתמית... זה לא עבד. המתוק היה מאד מתוק וממש זעק בעיני לקצת חריף (הביאו לי צ'ילי גרוס מהמטבח אבל זה לא היה זה), והמסקרפונה הייתה סתמית. זה היה יותר מתוק ממלוח, החמאה שנאפה בה הפילו והדג עם הטעם הלא דומיננטי, יחד עם הגבינה והמטבל המתוק, בעיקר הזכירו קינוח. יכול להיות שאם המתוק היה מתוק-חריף והגבינה הייתה יותר בכיוון של לבנה, זה היה יותר עובד עבורי.
לצערי גם ההמשך לא היה מזהיר. הבחור אכל צלעות חזיר שהיו סתמיות למדי. מטבען צלעות חזיר הן מאד שומניות, אבל פה הן היו שומניות במיוחד. הרוטב מתקתק ולא יוצא דופן, והפירה שעליו נחה כל המנה היה בסדר גמור.
אני הזמנתי 'לזניה' שרימפס עם פולנטה ברוטב ביסק סרטנים. התלבטתי בין המנה הזאת לבין מנה של רביולי שרימפס שגם בה היתה פולנטה. החלטתי ללכת על הלזניה דווקא כי הרביולי היו ברוטב של חמאה-מרווה שאני פחות אוהבת. אלא שגם המנה שלי פשוט נחה בהמון המון חמאה. לא טעמתי או ראיתי זכר לביסק סרטנים (לא יודעת איך הוא אמור להראות את האמת), אלא שוב להרבה הרבה חמאה. השרימפס היו טובים וכך גם עלי הפסטה. את מה שאני חושבת שהיה הפולנטה היה צריך לדוג מתוך מרק החמאה ואיכשהו גם לשם השתרבבה המרווה (ואני הרי לא רציתי חמאה-מרווה). המנות לא גדולות במיוחד (בהתחשב במחירן. כל מנה עלתה כמעט 100 ש"ח) אז השתלטנו עליהן.
לא יכולתי שלא להשוות את צלע החזיר הזאת לצלע החזיר המופלאה שאכלנו לא רחוק משם בהוטל מונטיפיורי (אפרופו שיחה על השוואת מסעדות ואיזה מסעדה אפשר להשוות לשולחן), שהייתה זולה יותר (סביבות 70 ש"ח. תמחור של יותר מ-90 לצלע חזיר הוא יחסית גבוה לטעמי, ואז אתה מצפה שכל ביס יימס בפיך ויהיה אכיל, כפי שהיה במונטיפיורי ולא כאן) וטעימה הרבה הרבה יותר.
לקינוח כבר לא נשארנו. כל המנות הללו עם בירה אחת עלו בערך 403.
השורה התחתונה הייתה שאם היינו הולכים כמתוכנן לקפה נואר, היינו נהנים הרבה יותר. אבל עשינו וי ויודעים לאן לא לחזור... גם זה משהו.
יצא לנו לפקוד את שתיהן בשבועיים האחרונים, אמנם אין הרבה מקום להשוואה ישירה בין השתיים אבל טווח המחירים קרוב יחסית והפער בין החוויה שחווינו בשתי המסעדות כה גדול, שאי אפשר היה להימנע מההשוואה.
הביקור בקיטשן מרקט, כפי שתיארתי באוזניו ובן זוגי קצת צחק עליי על התיאור - היה מסעיר! חוויה מהנה ושונה, מהרגע שהתיישבנו ועד הרגע שהלכנו (למעט השירותים), כולל האווירה במקום והמוסיקה. ישבנו על הבר, קיבלנו שירות מצוין מברמן שהיה אחד הטובים שנתקלנו בהם במסעדה בעיר לאחרונה, ואולי בכלל (ואנחנו יושבים הרבה על ברים). הוא עבד יפה, בצורה חלקה (לא הפסיק להכין קוקטיילים, שזאת גם תמיד הפתעה נעימה להיחשף להרגלים משמחים של הקהל) ובעיקר ידע מצוין מתי להשתלב בשיחה שלנו ומתי לא, היה אסרטיבי בהמלצות ובהסברים - דבר חשוב במקום כמו קיטשן מרקט - ולא פחות חשוב גם המליץ לנו מצוין.
נהנו מכל ביס.
אכלנו: גספצ'ו - הגשה יפיפייה, טעמים מעניינים במשחק המרקמים עם התוספות שנחות בצלחת לפני שנמזג עליה המרק. אהבתי במיוחד את טפטופי החרדל בתחתית הצלחת שהוסיפו אחלה קיק לכל הגספצ'ו הזה (ניסיתי להבין מה פשר הטעם ולבסוף נזכרתי בנוכחותו של החרדל).
ברולה הפטריות המפורסם - דובר עליו כבר רבות, אין לי הרבה מה להוסיף. פשוט מנה אדירה.
*חשוב לציין לגבי שתי המנות האלה שאני לא יודעת איך הייתי מסתדרת עם כל אחת מהן אילו הזמנתי אותה לבד והייתי נדרשת אליה לבדי. שתיהן די כבדות עם טעמים מובהקים ועזים והיה קלאסי להתחלק בהן.
משם המשכנו (הברמן הציע שיחלק את יציאת המנות לפי ראות עיניו ואנחנו כמובן לא התנגדנו):
טורטליני טלה - שוב, מנה אדירה! הטורטליני היו מושלמים. מילוי הבשר היה רך וטעים במרקם נהדר שהלוואי והייתי יודעת איך לשחזר אותו. על הצלחת (צלחת מרובעת יפיפיה מאבן שחורה כלשהי) היו 'מריחות' של פירה ומיני רטבים נוספים כשהשוס מבחינתי היו פירורי בצק או אגוזים כלשהם, קצת מתקתקים. כיף 'ליפול' על מנה כזאת שכל ביס יכול לספק חוויה אחרת לגמרי. הדבר היחיד שהיה מבחינתי סתמי היו קוביות קטנטנות של תפוחי אדמה, גזר ומעט אפונה עדינה שאיכשהו לא תאמו את הסטנדרט הכללי והזכירו לי סתם אפונה וגזר מבושלים. אבל ממש בקטנה, זה לא באמת פגם בכלום.
המנה האחרונה הייתה פיצה שכבר קשה לי לזכור מה היה בה למעט גבינה חריפה ותרד. הבחור זלל אותה בשמחה, אני פחות התחברתי והאמת שהיא גם פחות התחברה ליתר חלקי הארוחה אבל הייתה טובה בבחינת מנה קצת יותר זולה שעוזרת לסגור את פינת השובע.
בדר"כ אנחנו לא אנשי קינוחים אבל לא היה לנו ספק, פה אחד, שאנחנו רוצים להמשיך ולראות מה יש להם להציע בגזרת הקינוחים... החלטה נכונה. בהמלצת הברמן הלכנו על מעין בריוש פרנץ' טוטס עם משמשים צלויים, מוס גבינה ושוקולד לבן, גלידת קרמל מלוח ועוד כל מיני - אני מתארת לעצמי שעשיתי בתיאור הזה עוול לפחות לאחד המרכיבים. אבל! זה היה קינוח מצוין. פחות התחשק לי פרנץ' טוסט אבל החלטנו לזרום עם המלצת הברמן שלא אכזב עד עתה. לקרוא לזה פרנץ' טוסט זה ממש אנדרסטייטמנט. הבריוש היה דחוס רך וטעים, המשמשים היו מתובלים ונהדרים, כדור המוס היה פשוט נפלא! והקרמל המלוח היה אכן מלוח (אוהבת מאד) והשתלב נהדר עם הכל. קינוח פשוט אך מתוחכם ולא פחות חשוב, לא מתוק מידי.
בילינו שם כשעתיים נהדרות עם חשבון שעמד על סביב 400 ש"ח אם אינני טועה (כולל גם סודה וודקה וקפה). כשיצאנו רק חשבנו על מתי חוזרים שוב.
ולהבדיל... בשולחן. בעיקר הרבה חמאה.
היינו בדרך לקפה נואר אבל עברנו ליד שולחן וראינו שדי ריק, תמיד כשעוברים שם אין מקום והפעם היה, אז התיישבנו, על הבר בחוץ. גם כאן ברמן חביב ומלא כוונות, אבל איכשהו כל העסק לא התרומם. חשוב לציין שכששמע את מגבלותיי (היריון...) הוא לקח אותן לגמרי ברצינות ואפילו טרח והזהיר אותי ממטבלי הלחם שלא היו מותרים לי. גם כאן בהתייעצות עם הברמן, הזמנו:
לחם - אחלה מנת לחם. חמישה מטבלים שונים (עגבניות-שמנ"ז, פסטו אורגנו, שני מטבלי איולי שלא היו בשבילי, אחד דווח כטעים מאד והשני כבכלל לא, ופלפלים חריפים-שמנ"ז), כמות נדיבה של לחם. כאן הצליח.
להמלצת הברמן - מנה ראשונה של 2 סיגרי פילו אפויים ממלואים בפיסות דג ופיסטוק קצוץ, שהוגשו עם שני מטבלים לטבילה: גבינת מסקרפונה ומעין דבש מתובל (זיהיתי תימין וקצת, מעט מידי, צ'ילי). הוא טען שזאת מנה שחביבה במיוחד על נשים בהריון בגלל האפשרות לשחק עם טעמים של מלוח-מתוק, אז הלכנו על זה. אולי זה בגלל שאין לי חשקים מיוחדים בהריון או שזאת פשוט סתם מנה סתמית... זה לא עבד. המתוק היה מאד מתוק וממש זעק בעיני לקצת חריף (הביאו לי צ'ילי גרוס מהמטבח אבל זה לא היה זה), והמסקרפונה הייתה סתמית. זה היה יותר מתוק ממלוח, החמאה שנאפה בה הפילו והדג עם הטעם הלא דומיננטי, יחד עם הגבינה והמטבל המתוק, בעיקר הזכירו קינוח. יכול להיות שאם המתוק היה מתוק-חריף והגבינה הייתה יותר בכיוון של לבנה, זה היה יותר עובד עבורי.
לצערי גם ההמשך לא היה מזהיר. הבחור אכל צלעות חזיר שהיו סתמיות למדי. מטבען צלעות חזיר הן מאד שומניות, אבל פה הן היו שומניות במיוחד. הרוטב מתקתק ולא יוצא דופן, והפירה שעליו נחה כל המנה היה בסדר גמור.
אני הזמנתי 'לזניה' שרימפס עם פולנטה ברוטב ביסק סרטנים. התלבטתי בין המנה הזאת לבין מנה של רביולי שרימפס שגם בה היתה פולנטה. החלטתי ללכת על הלזניה דווקא כי הרביולי היו ברוטב של חמאה-מרווה שאני פחות אוהבת. אלא שגם המנה שלי פשוט נחה בהמון המון חמאה. לא טעמתי או ראיתי זכר לביסק סרטנים (לא יודעת איך הוא אמור להראות את האמת), אלא שוב להרבה הרבה חמאה. השרימפס היו טובים וכך גם עלי הפסטה. את מה שאני חושבת שהיה הפולנטה היה צריך לדוג מתוך מרק החמאה ואיכשהו גם לשם השתרבבה המרווה (ואני הרי לא רציתי חמאה-מרווה). המנות לא גדולות במיוחד (בהתחשב במחירן. כל מנה עלתה כמעט 100 ש"ח) אז השתלטנו עליהן.
לא יכולתי שלא להשוות את צלע החזיר הזאת לצלע החזיר המופלאה שאכלנו לא רחוק משם בהוטל מונטיפיורי (אפרופו שיחה על השוואת מסעדות ואיזה מסעדה אפשר להשוות לשולחן), שהייתה זולה יותר (סביבות 70 ש"ח. תמחור של יותר מ-90 לצלע חזיר הוא יחסית גבוה לטעמי, ואז אתה מצפה שכל ביס יימס בפיך ויהיה אכיל, כפי שהיה במונטיפיורי ולא כאן) וטעימה הרבה הרבה יותר.
לקינוח כבר לא נשארנו. כל המנות הללו עם בירה אחת עלו בערך 403.
השורה התחתונה הייתה שאם היינו הולכים כמתוכנן לקפה נואר, היינו נהנים הרבה יותר. אבל עשינו וי ויודעים לאן לא לחזור... גם זה משהו.
