שוחד לבורא העולם
ֿ שמעתם פעם ילד קטן מנסה לשכנע את אלוקים? "אלוקים, אם אני עובר את המבחן/לא אסתבך עם המורה/כל דוגמא אחרת, אני מבטיח לצחצח שיניים כל ערב/להקיף את הבניין עשרים פעם/ לספור עד מאה ברציפות בלי לעצור...". מגוחך? ילדותי? לא בוגר? בסדר, אך האם אנו מציעים לבורא העולם דילים יותר אינטליגנטיים? אז מה אם הבטחת להישאר בבית הכנסת לכל התפילה / לקרוא את כל התהילים/ להיות נחמד לחמותך, האם לכן מובטח לך שהוא ימלא את בקשותיך? יש רק "שוחד" אחד שהקב"ה אינו מסרב לו: צדקה. בפרשת השבוע אנו קוראים על הזכות והאחריות המוטלת עלינו לתת צדקה. נהוג להוסיף בצדקה במיוחד בתקופה זו של השנה (לקראת חודש אלול, חודש ההכנה לימים הנוראים ראש השנה ויום כיפור). אבל האם אין זו דרך בוטה במיוחד לנסות ולשחד את אלקים? האם זה באמת עובד? ומדוע דווקא צדקה יותר מכל מצווה אחרת? יהודי עשיר היה נוהג לתמוך בחשאי ברבי זושא מאניפולי. הוא נהנה מברכותיו של רבי זושא, ועסקיו פרחו. פעם הוא הגיע לאניפולי וגילה שרבי זושא לא נמצא בעיר. "איפה הרבי"? תהה. "נסע לבקר את הרבי שלו". היתה התשובה. "לרבי שלי יש גם רבי"? השתומם העשיר לדעת. מכיוון שידידנו העשיר היה סוחר ממולח, ערך חישוב מהיר: "אם ברכותיו של רבי זושא הועילו כל-כך להצלחה בעסקים, אעביר את תמיכותיי לרבי שלו ואזי ההצלחה תגדל פי כמה וכמה"! אמר ועשה. הפסיק העשיר לתמוך ברבי זושא והחל לשלוח נדבות לרבי דובער ממעזריטש, רבו של רבי זושא. לא חלף זמן מה ועסקיו החלו להתדרדר. כשהבין בשל מה באה עליו הצרה הזו, עשה מיד את דרכו לאניפולי. "אני מבין שהפסדתי בעסקיי בגלל שהפסקתי לתמוך בך" בכה באזני רבי זושא, "אך האם החישוב שלי היה מוטעה"? "החישוב שלך היה נכון והגיוני" השיב לו הרבי, "אך מקורו בטעות. עד עכשיו, נתת צדקה מבלי לערוך חישובים של ריווח והפסד, ובורא העולם גמל לך אף הוא בעשירות ללא חשבון. כעת, כשהתחלת לערוך חשבונות, ערך בורא העולם אף הוא חשבון משלו, ועל-פיו אינך זכאי לעשירות מופלגה שכזו". אולי זוהי הסיבה מדוע נוהגים להוסיף בצדקה במיוחד בתקופה זו, ואולי לכן אנו קוראים את פרשת ראה כהכנה לחודש אלול. אנו מתחייבים להשתפר, להשתנות, אנו מתפללים שבורא העולם יקבל את תפילותינו. אך מי מאיתנו יכול להיות מרוצה מהשנה שחלפה? קיבלנו החלטות אך לא קיימנו אותם; הבטחנו הבטחות אך הם הופרו; נסענו בנתיבים לא נכונים בדרכי החיים. אנו מקווים כי השם יקבל אותנו ללא חשבונות, ולפיכך אנו נותנים צדקה ללא כל חשבון. כך נזכה להתברך בשנה טובה ומתוקה, ונזכה לקבל את המתנה הגדולה מכולם: הגאולה האמיתית והשלימה.
ֿ שמעתם פעם ילד קטן מנסה לשכנע את אלוקים? "אלוקים, אם אני עובר את המבחן/לא אסתבך עם המורה/כל דוגמא אחרת, אני מבטיח לצחצח שיניים כל ערב/להקיף את הבניין עשרים פעם/ לספור עד מאה ברציפות בלי לעצור...". מגוחך? ילדותי? לא בוגר? בסדר, אך האם אנו מציעים לבורא העולם דילים יותר אינטליגנטיים? אז מה אם הבטחת להישאר בבית הכנסת לכל התפילה / לקרוא את כל התהילים/ להיות נחמד לחמותך, האם לכן מובטח לך שהוא ימלא את בקשותיך? יש רק "שוחד" אחד שהקב"ה אינו מסרב לו: צדקה. בפרשת השבוע אנו קוראים על הזכות והאחריות המוטלת עלינו לתת צדקה. נהוג להוסיף בצדקה במיוחד בתקופה זו של השנה (לקראת חודש אלול, חודש ההכנה לימים הנוראים ראש השנה ויום כיפור). אבל האם אין זו דרך בוטה במיוחד לנסות ולשחד את אלקים? האם זה באמת עובד? ומדוע דווקא צדקה יותר מכל מצווה אחרת? יהודי עשיר היה נוהג לתמוך בחשאי ברבי זושא מאניפולי. הוא נהנה מברכותיו של רבי זושא, ועסקיו פרחו. פעם הוא הגיע לאניפולי וגילה שרבי זושא לא נמצא בעיר. "איפה הרבי"? תהה. "נסע לבקר את הרבי שלו". היתה התשובה. "לרבי שלי יש גם רבי"? השתומם העשיר לדעת. מכיוון שידידנו העשיר היה סוחר ממולח, ערך חישוב מהיר: "אם ברכותיו של רבי זושא הועילו כל-כך להצלחה בעסקים, אעביר את תמיכותיי לרבי שלו ואזי ההצלחה תגדל פי כמה וכמה"! אמר ועשה. הפסיק העשיר לתמוך ברבי זושא והחל לשלוח נדבות לרבי דובער ממעזריטש, רבו של רבי זושא. לא חלף זמן מה ועסקיו החלו להתדרדר. כשהבין בשל מה באה עליו הצרה הזו, עשה מיד את דרכו לאניפולי. "אני מבין שהפסדתי בעסקיי בגלל שהפסקתי לתמוך בך" בכה באזני רבי זושא, "אך האם החישוב שלי היה מוטעה"? "החישוב שלך היה נכון והגיוני" השיב לו הרבי, "אך מקורו בטעות. עד עכשיו, נתת צדקה מבלי לערוך חישובים של ריווח והפסד, ובורא העולם גמל לך אף הוא בעשירות ללא חשבון. כעת, כשהתחלת לערוך חשבונות, ערך בורא העולם אף הוא חשבון משלו, ועל-פיו אינך זכאי לעשירות מופלגה שכזו". אולי זוהי הסיבה מדוע נוהגים להוסיף בצדקה במיוחד בתקופה זו, ואולי לכן אנו קוראים את פרשת ראה כהכנה לחודש אלול. אנו מתחייבים להשתפר, להשתנות, אנו מתפללים שבורא העולם יקבל את תפילותינו. אך מי מאיתנו יכול להיות מרוצה מהשנה שחלפה? קיבלנו החלטות אך לא קיימנו אותם; הבטחנו הבטחות אך הם הופרו; נסענו בנתיבים לא נכונים בדרכי החיים. אנו מקווים כי השם יקבל אותנו ללא חשבונות, ולפיכך אנו נותנים צדקה ללא כל חשבון. כך נזכה להתברך בשנה טובה ומתוקה, ונזכה לקבל את המתנה הגדולה מכולם: הגאולה האמיתית והשלימה.