שודו, שיעור רבעי
אתמול הייתי בשיעור הרבעי, בו למדתי כמה מהקווים הקטנים, קצרים עם כל מני פליקים לכל מני מקומות.
ואחרי זה כתבתי עשרים פעם את הקאנג'י 永 שמשמעותו נצח.
צרפתי את הצילום של עשרים הדפים, הדף העליון מצאד שמאל הוא הראשון שכתבתי. התחתון בצד ימין הוא האחרון.
באופן מפתיע דווקא הקו הראשון שהיה הקו החדש בשיעור הזה, דווקא איתו לא הייתה בעיה, לא קיבלתי שום הערה עליו. ההערות שקיבלתי היו לגבי הבאלאנס של החלקים ומיקום וכו.
מצחיק שהראתי לחברה אחר כך את הראשון שכתבתי ואת האחרון שכתבתי ושאלתי אותה מה הראשון ומה האחרון והיא דווקא חשבה שהראשון שכתבתי היה האחרון שכתבתי.... רק מראה שאפילו יפנים לא כל כך מבינים בשודו
חח
אחרי שהשיעור הסתיים נשארתי להשתתף בעוד שיעור של ילדים (אני בשיעור של הבוגרים בדרך כלל)
והיה משעשע. משעשע לראות שילדים הרבה יותר סקרנים ובאים לדבר איתך ישירות, בלי כל המרחק והריחוק שיש עם המבוגרים שעד היום חודש אחרי עדיין לא ממש החליפו איתי מילים רבות. הילדים ישר באים ומתחילים לקשקש ולשאול שאלות ולהציג את עצמם.
אחד הילדים שאל אותי מאיפה באתי (לא דרך המורה כמו הבוגרים... בעצמו בא לשאול)
כשאמרתי לו ישראל הוא נשאר פעור פה ושאל "דאע:ש??!" חח
ביפנית, ישראל זה イスラエル
ודאע:ש זה イスラム国
שלושת ההברות הראשונות אותו דבר ולאחרונה דאעש עלתה למודעות היפנית, כנראה אפילו הילד הזה בן העשר כבר שמע עליהם מכל הבלאגן שהיה עם החטופים היפנים שנרצחו. כשאמרתי ישראל כנראה מספיק היו שלושת ההברות הראשונות כדי לסמן לו בראש את דאע"ש...
הבהרתי לו שאני לא מדאע"ש אלא ממדינה שקוראים לה ישראל שהיא אוייבת של דאע"ש, שיהיה רגוע, שלא ילך לספר להורים שאדם בוגר מדאע"ש ביקר אצלם בשיעור שודו של הילדים....חח
כשהמורה (המלאה טיפה) הלכה לרחוץ את כלי השודו, חבורה של ילדות בגילאי 9-11 באו אלי ושאלו אותי עם דחיפות מרפקים אם אני יודע כמה המורה שוקלת. אמרתי שלא והם אמרו לי את המשקל שלה וצחקקו בינן לבין עצמן
שאלתי אותן איך הן יודעות? אז הן אמרה "שאלנו..."
מגיל 9 כבר מתחילות להיות מודעות לענייני משקל....
בכל מקרה היה משעשע עם הילדים, אבל לא נראה לי שיצא לי שוב לבקר אותם
אתמול הייתי בשיעור הרבעי, בו למדתי כמה מהקווים הקטנים, קצרים עם כל מני פליקים לכל מני מקומות.
ואחרי זה כתבתי עשרים פעם את הקאנג'י 永 שמשמעותו נצח.
צרפתי את הצילום של עשרים הדפים, הדף העליון מצאד שמאל הוא הראשון שכתבתי. התחתון בצד ימין הוא האחרון.
באופן מפתיע דווקא הקו הראשון שהיה הקו החדש בשיעור הזה, דווקא איתו לא הייתה בעיה, לא קיבלתי שום הערה עליו. ההערות שקיבלתי היו לגבי הבאלאנס של החלקים ומיקום וכו.
מצחיק שהראתי לחברה אחר כך את הראשון שכתבתי ואת האחרון שכתבתי ושאלתי אותה מה הראשון ומה האחרון והיא דווקא חשבה שהראשון שכתבתי היה האחרון שכתבתי.... רק מראה שאפילו יפנים לא כל כך מבינים בשודו
חחאחרי שהשיעור הסתיים נשארתי להשתתף בעוד שיעור של ילדים (אני בשיעור של הבוגרים בדרך כלל)
והיה משעשע. משעשע לראות שילדים הרבה יותר סקרנים ובאים לדבר איתך ישירות, בלי כל המרחק והריחוק שיש עם המבוגרים שעד היום חודש אחרי עדיין לא ממש החליפו איתי מילים רבות. הילדים ישר באים ומתחילים לקשקש ולשאול שאלות ולהציג את עצמם.
אחד הילדים שאל אותי מאיפה באתי (לא דרך המורה כמו הבוגרים... בעצמו בא לשאול)
כשאמרתי לו ישראל הוא נשאר פעור פה ושאל "דאע:ש??!" חח
ביפנית, ישראל זה イスラエル
ודאע:ש זה イスラム国
שלושת ההברות הראשונות אותו דבר ולאחרונה דאעש עלתה למודעות היפנית, כנראה אפילו הילד הזה בן העשר כבר שמע עליהם מכל הבלאגן שהיה עם החטופים היפנים שנרצחו. כשאמרתי ישראל כנראה מספיק היו שלושת ההברות הראשונות כדי לסמן לו בראש את דאע"ש...
הבהרתי לו שאני לא מדאע"ש אלא ממדינה שקוראים לה ישראל שהיא אוייבת של דאע"ש, שיהיה רגוע, שלא ילך לספר להורים שאדם בוגר מדאע"ש ביקר אצלם בשיעור שודו של הילדים....חח
כשהמורה (המלאה טיפה) הלכה לרחוץ את כלי השודו, חבורה של ילדות בגילאי 9-11 באו אלי ושאלו אותי עם דחיפות מרפקים אם אני יודע כמה המורה שוקלת. אמרתי שלא והם אמרו לי את המשקל שלה וצחקקו בינן לבין עצמן
שאלתי אותן איך הן יודעות? אז הן אמרה "שאלנו..."
מגיל 9 כבר מתחילות להיות מודעות לענייני משקל....
בכל מקרה היה משעשע עם הילדים, אבל לא נראה לי שיצא לי שוב לבקר אותם
