שוב ?

[אלי של נופר ובר]

שוב ?

 

[ש ל י ק]

עוד אחד שחושב

להתקדם על חשבון הגב של ילדנו.... הרי כל פעם יצוץ מישהו חדש שחושב שהוא מבין גדול בריטלין כך שאל לנו להתרגש. אנחנו ההורים צריכים לראות את התועלת מול הנזק שהכדור גורם לילדנו זה רק מה שחשוב!

 

[גובלינית]

אכן, נראה שהסיינטולוגים התלבשו

עכשיו על "סיינטיפיק מרציאנו"... זה לא קשה, כי יש מספיק חברי כנסת רודפי פרסום שניתן לגייס אותם ל"מאבק" בריטלין. כל פעם צץ גאון חדש... ראו גם דיון סוער בעניין בפורום ADHD. לפי מה שאני יודעת - אחד מהדמויות הבולטות שעומדות מאחורי הקמפיין הוא הפרסומאי הדגול - מוטי מורל. מורל זה גם הופיע לאחרונה בתכנית של ערוץ 8 על הפרעות קשב. אריאנה מלמד ציינה בביקורתה, כי "מוטי מורל, שהובא למסך על תקן של מתנגד לריטלין, העלה את הטענה הדבילית שהפרעת קשב וריכוז בכלל אינה בעייה כי אי אפשר לגלות אותה בבדיקת דם. גבאי לא התעמתה עימו ולא טרחה לציין שיש המון הפרעות כאלה: גם הפרעת מצב רוח – כמו דיכאון, למשל, היא בעיה כזו. לטענה של מורל, שרק ההדרדרות במערכת החינוך אשמה ביצירתם של ילדים שאינם מקבלים סמכות, לא הובאו סימוכין או מתנגדים." אז, מה לעשות כשבורים ועמי ארצות מטיחים בכם שאתם מרעילים או מסממים את הילד (כמו שמוטי מורל הטיח בי באחת מישיבות הכנסת...) - קראו את המאמר "ריטלין – תרמית או המצאת המאה?" מאת דר' עדי אדר ושננו אותו.

 

[גובלינית]

../images/Emo46.gifעד כמה טיפש יכול להיות ח"כ?

כנראה ללא גבול. זאת הוכיח ח"כ מרציאנו בהצעת החוק שלו בעד הגבלת השימוש בריטלין. מאמרו של רונן שפירא, מנהל בפורום תמיכה להק"ר בתפוז, בעיתון של מפלגת העבודה. הצעת החוק מבוססת על מידע חלקי ולא מדוייק, שלא לדבר שקרי והיא מניחה מספר הנחות יסוד מוטעות: א. שהריטלין גורם נזק. ב. שהריטלין מחולק על פי דרישת בתי-ספר. ג. שיש תחלופות לריטלין. ד. שמנהלים מסע פרסומות בעד ריטלין. ה. שילדים ללא ריטלין יכולים להתפתח באופן רגיל ונורמלי. ו. שקיימים מקרים רבים שהריטלין גרם נזק לילד. כל הנחות היסוד הללו מקורן בחוסר הבנה ובטעות. רובן פרי תעמולה כוזבת שמנהלת כת הסיינטולוגיה, שכידוע מתנגדת עקרונית לכל התרופות הפסיכיאטריות. הפרעת קשב וריכוז מאובחנת בשם זה או אחר מאז שנת 1902, אם בעבר התמקדו בעיקר בשאלת ההיפראקטיביות, הרי שכיום ברור כי מהותה של הפרעת הקשב הינה חוסר היכולת של המוח להתרכז בעת הצורך. ההיפראקטיביות הינה רק חלק מהתופעה, ומזה כ-70 שנה מקובל לטפל בה באמצעות תרופות מעוררות, שהריטלין הנו אחת מהן. על פי המכון הלאומי לבריאות בארה"ב ה-NIMH, זאת הינה אחת ההפרעות המאובחנות והנחקרות ביותר. עקב המחקרים הרבים שפורסמו ברור כי לריטלין אין השפעה ארוכת טווח, אלא במקרים ספורים, הוא אינו נספג בדם והשפעתו על הגוף נעלמת בתוך שעות אחדות. קיימות אמנם תופעות לוואי, בעיקר כאבי בטן וראש, אבל באלה ניתן לטפל באמצעים נוספים. מיליוני בני אדם ברחבי העולם מקבלים כיום טיפול תרופתי להק"ר ללא כל תופעות לוואי. רובם מדווחים על שיפור ניכר ביכולת התפקוד שלהם ובאיכות חייהם בתחומים כגון יכולת להתרכז, יחסים חברתיים, ועוד. רוב המטופלים לומדים עם הזמן מתי בדיוק להשתמש בתרופה ומתי לא. ברור כיום גם כי חוסר טיפול רפואי מעמיד את החולה בפני שורה של סכנות אפשריות, החל מנשירה מבית-הספר או קבלת ציונים נמוכים שאינם מאפשרים לממשל את מהיכולת האמיתית, סתבכות בתאונות שונות, כולל תאונות דרכים, ועבור דרך התמכרויות והסתבכות עם החוק. הסיפורים על התמכרות לריטלין נוגעים בעיקר לאנשים שכבר השתמשו בסמים, ואף היו מכורים להם, והריטלין רק מהווה תחליף להתמכרות קיימת. ברור כיום גם כי מקור ההפרעה נעוץ בליקויים במרכזי קשב במוח, אולם עדיין לא ידוע איך היא מתרחשת בדיוק. מחקרים שנערכו לאחרונה ארעו בבירור כי קיימת פגיעה מוחית, בעיקר באיזור הקרוי ה"אונה הקדמית", וכן בחלקים נוספים במוח שסובלים מתפקוד לקוי – עדיין לא ברור למה. גם כיום ריטלין אינו מחולק "סתם", ובטח שלא על פי דרישת בית-הספר. ריטלין מסופק רק לאחר בדיקת מומחים, נוירולוג או פסיכיאטר, הקובעים את ההפרעה על פי שורה של קריטריונים. העובדה שבית-הספר הינו זה שמפנה את תשומת לב ההורים לתופעה קשורה בעיקר לעובדה שבית הספר הוא המקום בו נדרשת מהתלמיד יכולת קשב רבה יותר,. גם הטענה בדבר ריבוי מוגזם של סובלים מהפרעה נעוץ בחוסר ידע. האמת היא הפוכה. קיימים כיום מחקרים המראים כי בפועל לפחות חצי מהסובלים מהק"ר אינם מקבלים טיפול, בין בגלל חוסר מודעות של ההורים, חוסר תקציב, או אמונה בפרסומים על ההשלכות השליליות של התרופה. הטענה בדבר פרסומת למען ריטלין מקורה בחוסר ידיעה. את עיקר הפרסומת עושים דווקא המתנגדים לריטלין. אלא שאז הם נתקלים במטופלים ובמומחים שמסבירים עד כמה הטענות מגוחכות. האמת היא הפוכה, דווקא מתנגדי הריטלין מנהלים מסע פרסומת פרוע ואלים, הכולל בין היתר השמצות של כל מי שמתנגד להם ו"שתילת" מידע כוזב ולא נכון. ולמרות כל הדיבורים, עדיין לא נמצא תחליף אחר לטיפול התרופתי. הייתי מצפה מחבר כנסת שילמד קצת יותר על הנושא עליו הוא מגיש הצעת חוק, ולא יסתמך על נתונים חלקיים, מזוייפים, שלא לדבר שיקריים. ======================== שלחתי תגובה לעיתון של מפלגת העבודה בזו הלשון: "מעניין שדווקא לחברי כנסת של "העבודה" יש פיקסציה בכל מה שקשור לטיפול בריטלין. זה התחיל מיונה יהב, המשיך דרך אלי בן מנחם ועכשיו - חבר כנסת מרציאנו. כל אחד מהם חושב שהמציא את הגלגל ולא טורח אפילו להבין ולהתעמק בהפרעת קשב וריכוז, הגורמים שלה וההשלכות של תת אבחון או תת טיפול. האמת - אני כבר כמעט מיואשת. בכל פעם צץ חבר כנסת חדש שאיזה פרסומאי "דגול" תפס אותו בצווארון ועושה בו שימוש על מנת לקדם אינטרסים של אלו המתנגדים לטיפול תרופתי בכלל ולטיפול בריטלין בפרט. כפעילה בארגוני הורים מזה שנים אני מכירה את כל הנפשות הפועלות מאחורי העניין - מהארגון (או הכת) שעומדת מאחורי החוק, עד לפרסמואי שעושה על זה הון מזה שנים (גם "זה טוב ליהודים"...). מאד מאכזב שלחברי הכנסת שלנו אין קשב לציבור הבוחרים שלהם ואלו אינם מפגינים שיקול דעת כאשר באים לדון בגורלם של ילדים אשר במידה ולא יטופלו (וריטלין הוא רק חלק מהטיפול) - יאכסנו את בתי הסוהר או יהיו "לקוחות" של שירותי הרווחה בעוד מספר שנים. זאת ועוד - כאשר חברי כנסת מצרפים חתימתם לחוק אפילו מבלי לקרוא אותו - זה בהחלט גורם לנו לעשות "חושבים" ולשקול טוב, טוב האם אלו חברי הכנסת שאנחנו מבקשים שייצגו אותנו. אני, אישית, יודעת לעשות את החשבון (גם בלי ריטלין...). חברי כנסת שטחיים מועלים בתפקידם הציבורי. אנחנו נדע לבוא איתם חשבון ב"יום הבוחר". מפלגה חפצת חיים צריכה לקחת זאת בחשבון ולשקול האם היא מוכנה לשלם את המחיר... ". מקווה שלא יצנזרו אותה... =============== פורום ADHD מארגן מכתב לחבר הכנסת מרציאנו = ראו בקישור. מומלץ להצטרף למכתב.