שוב

[קיפולי נייר של רקפות]

שוב

בוכה אל הקירות, דיויד ברוזה שמיים של עצב עלי והלילה נוטף לאיתו כמו חלב הנר חרמש הירח קר מלמעלה אומר לי לך הלאה ואל תשבר רכבת הלילה מלאה געגוע ואני ברציף מחכה כמו לנס מעיל של בדידות לי קרוע אומר לי לנוע ועוד לחפש ושוב געגוע פגוע נגוע ברעל זיכרונות גופי בלי גופך שוב גווע שוקע שוקע שוקע כאן לבד בין הקירות Y lloro Y lloro ובוכה אל הקירות Y lloro Y lloro וצועק אל הקירות השמש זורחת בעיר הזרה לי לא יודע לאן מוליכים הרחובות רק זה שאלייך הולך הוא יקרא לי תראי איך יקריא לי יגיד לי לבוא ללכת שנית לאיבוד בעינייך לחבק אותך שוב לחבקך שוב אלי עקבות לא השארת שאלך אחרייך השארת את פנייך צרובות בעיניי ושוב געגוע פגוע נגוע ברעל זיכרונות גופי בלי גופך שוב גווע שוקע שוקע שוקע כאן לבד בין הקירות Y lloro Y lloro ובוכה אל הקירות Y lloro Y lloro וצועק אל הקירות שוב בוכה אל הקירות לא יודעת אך אני קמה מחר בבוקר וממשיכה הלאה הלאה אין לי כח מה עושים החיים שם ממשיכים העבודה, הילדים אי אפשר להסביר להם שאני ברסיסים. בסדר, הזמן מרפא, עוד כמה ימים יהיה יותר טוב. אבל מה עושים מחר בבוקר? מה?

 

[ניצת שושן]

הבוקר כבר כאן קיפולי נייר

והחיים ממשיכים עם הכאב זה טיבם של החיים משתדלים לתפקד הכי טוב שיכולים והילדים? לא צרכים הסברים ... יודעת שכשעלי עוברים דברים (ולא משנה מהם) אני פשוט אומרת "עובר עלי יום לא נעים, אין לי מצברוח " הם כבר בדרך כלל מניחים לי לנפשי ...

 

[הנסיכה של הכוכב]

אהוב אותי

בפתחה של שנה חדשה אבקש ממך במבט עצוב אהוב אותי עכשיו כאילו המחר לא קיים את גופי הצמד אליך שלא אחוש את הקור שלא אחוש בודדה נפשי הכואבת היי אתה המשפחה שלי עטוף אותי יקירי כי הלב כואב מאד והבדידות קשה לי לך צועקת בוא אלי הקירות סוגרים עלי הצל אותי מהכלא שלי הכלא שאני יצרתי לי