שוב שלום

Daydreamer14

New member
שוב שלום ../images/Emo4.gif

ממ.. קצת מוזר לי.. אני לא ממש יודעת מאיפה להתחיל.. קפצתי לבריכת הפורום לפני בערך חודשיים, אחרי תקופה של שוטטות שקטה. לא ציפיתי לקבל תגובות, חשבתי פשוט להשאיר סימן וללכת. מתישהו נחזור לראות מה חדש.. הופתעתי מ"הכנסת האורחים" החמה. בכל תגובה היתה כל כך הרבה תמיכה, כאילו השתדלתן להעביר משהו מכן אל המקלדת בתקווה שזה יגיע אליי. זה היה מוזר לגמרי ומאוד לא צפוי. מצאתי את עצמי משתדלת להתחבר בכל פעם שיש לי כמה דקות פנויות מול המחשב, אבל נשארת בגדר מבקרת שקטה. בכל ביקור של מישהי חדשה או סיפור על תקופה קשה של מישהי אחרת, רציתי להגיב. רציתי לתת את אותה ההרגשה המחממת שקיבלתי בעצמי. אבל לא הצלחתי. למרות שאני מצליחה להביע את עצמי לא רע בכתב, תמיכה זה משהו שקשה לי לבטא במילים. הייתי בטוחה שלשלוח חיבור וירטואלי יראה סתמי מדי.. מעבר לזה, הפורום הזה נבנה בעיקר על רגשות וזכרונות בתחום שנוגע במקום כואב. הרבה מהדברים שהועלו ע"י חלק מכן נראו ונשמעו לאחרות מוכרים, אבל לי לא, מסיבה הפשוטה שלא באמת התמודדתי עם האובדן שלי, אלא פשוט המשכתי הלאה. כאילו נתקלתי באיזה בליטה במדרכה שכמעט הפילה אותי, אבל בסוף לא... כל הסיפורים האישיים שנחשפתי אליהן, וכל התמיכה לכל דבר קטן גרמו לי להיות מאוד מבולבלת, וכאילו העמידו מולי את כל מה שניסיתי להתחמק ממנו במשך 6 שנים. באותו זמן הייתן ממש לפני מפגש הפורום, ולמרות שמשהו בפנים מאוד רצה להיות שם, אותו בלבול והעובדה שחוץ מהודעה אחת לא השארתי שום סימן, גרמו לי לוותר. התזמון דווקא נראה לי מתאים, באותו שבוע הייתה את אזכרה לאמא, אבל עם כל המחשבות שהתרוצצו לי בראש העדפתי השנה שוב לבחור במוצא הקל ולא ללכת. אוף.. אני מרגישה שאני כותבת הרבה אבל בעצם לא אומרת כלום. אולי אני מנסה להתנצל? או סתם לשתף במה שעובר לי בראש? או אולי אני סתם מחפשת שוב תמיכה כי קצת מבאס לי עכשיו? אני לא יודעת מה אני רוצה להגיד כאן. התפלאתי לגלות כמה אפשר לגלות על אנשים רק מלצפות בהודעות שלהם ואני חושבת שכולכן מקסימות. באמת. זה אחד המקומות היותר חמים שיצא לי להגיע אליהם בעולם האינטרנט הגדול והקר..:) כנראה שאני סתם רוצה ליידע אתכן שאני פה, תומכת בסתר (למרות שזה לא כל כך מועיל..). שיהיה לכולנו שבוע טוב, ליאת.
 
אנחנו כאן באמת רגישים לכולם

מנסים להיות כאן לאוזן קשבת,לכולן ....את יכולה להביע את דעתך לא בסתר למה שהבנות רושמות ...נשמח שתחלקי איתנו דברים ממך, אולי זה יעזור לנו להסתכל על כל מיני דברים מנקודת מבט שונה המשך יום נעים קוראסון שוקולד
 
ליאת, אני ממש שמחה לראות אותך שוב .

כמו שראיתי שכתבתי לך בשרשור הקודם להודעה שלך, אני מאוד אוהבת את סגנון הכתיבה שלך. את כותבת שאת לא יודעת למה את כותבת. ואני שומעת שם אולי כמה שאלות. ואולי את לא שואלת אותן, אבל אני אענה בכולופן ...
זה בסדר שאת יותר קוראת מאשר כותבת ... זה בסדר אם את שולחת רק חיבוק וירטואלי ... וזה בסדר גם אם את לא כותבת בכלל, ורק קוראת. וזה בסדר אם יש לך דיעות אחרות או התמודדויות אחרות... [זוכרת את ההודעה הקודמת]. יש כאן מגוון של רגשות, נכון שיש כאן מקום לכאב, אבל עולים כאן גם רגשות נוספים, והכל לגיטימי. ואותי דווקא תמיד מעניין לשמוע על סוגים שונים של התמודדות. אז בקיצור, אין צורך להתנצל, את ברוכה בבואך, וגם רק בקוראך ... ואגב, העלית איזושהי תהיה אישית שלך לגבי השאלה האם התמודדת עם המוות של אמא או לא, אם צריך להתמוד איתו או לא. אני חושבת שאילה יכולות להיות שאלות מאוד מעניינות לשאול את הופ אדלמן, פסיכולוגית שמתעסקת בעיקר בנושא של אובדן אם, ושתתארח בפורום ביום רביעי הקרוב, כפי שודאי ראית.
 
ו...שוב שלום לך

בהודעתך הקודמת ציינת שההתמודדות שלך היתה להסתגל מהר למצב...גם זו התמודדות. האם אינך שלמה עם ההתמודדות שלך? אני שואלת זאת מכיון שנדמה לי - ותקני אותי אם אני טועה - שעצם ההתמודדות השונה שלך מעוררת בך תהיות ושאלות בנושא זה...גם לבחור שלא להתמודד בדרך "המקובלת" היא התמודדות...כל אחד מתמודד בדרך שמתאימה לו. יש המחליטים להדחיק ו"מגיעים" לזאת כשהם מרגישים שהם יכולים, כלומר דוחים את עיבוד הדברים לתקופה אחרת או לזמן אחר...יש המחליטים להתמודד קודם עם המצב החדש שנוצר ועסוקים בכך עד שאין זמן להתאבל...ויש המתמודדים בצורות שונות אחרות. כל אחד ואחת עושה זאת בדרך המתאימה לו ולפי היכולת שלו וגם זה בהתאם לזמן ולתקופות החיים השונות. כך או כך נראה לי שאבל ואובדן הוא אירוע מכריע וכואב מאוד המשפיע על חיינו בצורות רבות ומתי שהוא מתמודדים איתו. ולא חשוב מה הדרך שבוחרים לעשות זאת....זו התמודדות. באשר להיותך צופה מן הצד יותר ממה כותבת, הרגישי בנוח עם הענין מאחר וכנראה שזה מה שמתאים לך כרגע וזה בסדר... וזה ומותר...וכשבא לך לשתף שתפי...עשי מה שטוב לך והרגישי עם זה טוב. מאמינה שהקריאה תורמת לך משהו שאחרת לא היית עושה זאת...
תודה על דברייך החמים, אכן זהו "בית" חם ושמחה שכך גם את רואה זאת. את מוזמנת לבקר לקרוא או שכתוב ככל שיתאים לך. שבוע נפלא
 
למעלה