שוב עניין הנשיקות
שוב עניין הנשיקות שאלתי לפני שבוע בקשר לעניין שאישתי לא אוהבת להתנשק וקראתי את ההסברים וההצעות בהקפדה. לקחתי את ההמלצה לדבר עם האישה אבל זה היה כמו שציפיתי, היא התעצבנה, נכנסה לדיכאון, עם רגשי אשמה. חשוב לה מאוד עניין האושר כמו שחשוב לי והיא תמיד משתדלת לקבל את הנשיקות שלי, אבל תמיד אני מרגיש שהיא לא נהנית מזה וזה רק להרצות אותי. העניין החמיר בשבוע האחרון, הוזמנו לחתונה וכרגיל התלבשנו טוב. אני מאוד (ממש מאוד) נמשך לאישתי כשהיא מתלבשת וזה הרגשה מאז ומתמיד. כמובן שנשים אוהבות לשמוע את דעת הבעל על השמלה וכו ואני מודע טוב לזה. הנקודה המרכזית שלי היא ברגעים האלה ופה נקודת התורפה, אני מאוד (ממש מאוד) נמשך לאישתי אבל בהרגשה של עצב ושכל היופי הזה הוא לשווא כי אם אני מתקרב לנשק אני מרגיש (תמיד, ממש תמיד) שאני מפריע ושזה לא עושה טוב לה..... ואזה (וזה גם תמיד, ממש תמיד) אני נשבר מפנים ולמרות שאני מנסה שזה לא יפריע לה, אני לא שולט בעצמי ואז אני מדבר פחות איתה ןלא מדבר מספיק על השמלה... ואז אנו נוסעים ברכב לחתונה עם דיבורים מעטים מאולצים ובמקום שמחה זה הופך לעצב וזה קורה הרבה, עד כדי כך שאני לא אוהב להסתכל על אישתי כשהיא לובשת שמלות טובות כי אני מצפה מראש שאני אאוכזב.... אני אוהב את אשתי ורוצה לחיות איתה באושר וזה ממש נכון גם עבורה אני משער שאם אני לא הייתי נמשך לנשיקות או לחלופין אם היא הייתה נמשכת לנשיקות, אז היינו המאושרים שבעולם.!!! כי אין עוד בעיות משום אספקט אחר אנא עצותיכם
שוב עניין הנשיקות שאלתי לפני שבוע בקשר לעניין שאישתי לא אוהבת להתנשק וקראתי את ההסברים וההצעות בהקפדה. לקחתי את ההמלצה לדבר עם האישה אבל זה היה כמו שציפיתי, היא התעצבנה, נכנסה לדיכאון, עם רגשי אשמה. חשוב לה מאוד עניין האושר כמו שחשוב לי והיא תמיד משתדלת לקבל את הנשיקות שלי, אבל תמיד אני מרגיש שהיא לא נהנית מזה וזה רק להרצות אותי. העניין החמיר בשבוע האחרון, הוזמנו לחתונה וכרגיל התלבשנו טוב. אני מאוד (ממש מאוד) נמשך לאישתי כשהיא מתלבשת וזה הרגשה מאז ומתמיד. כמובן שנשים אוהבות לשמוע את דעת הבעל על השמלה וכו ואני מודע טוב לזה. הנקודה המרכזית שלי היא ברגעים האלה ופה נקודת התורפה, אני מאוד (ממש מאוד) נמשך לאישתי אבל בהרגשה של עצב ושכל היופי הזה הוא לשווא כי אם אני מתקרב לנשק אני מרגיש (תמיד, ממש תמיד) שאני מפריע ושזה לא עושה טוב לה..... ואזה (וזה גם תמיד, ממש תמיד) אני נשבר מפנים ולמרות שאני מנסה שזה לא יפריע לה, אני לא שולט בעצמי ואז אני מדבר פחות איתה ןלא מדבר מספיק על השמלה... ואז אנו נוסעים ברכב לחתונה עם דיבורים מעטים מאולצים ובמקום שמחה זה הופך לעצב וזה קורה הרבה, עד כדי כך שאני לא אוהב להסתכל על אישתי כשהיא לובשת שמלות טובות כי אני מצפה מראש שאני אאוכזב.... אני אוהב את אשתי ורוצה לחיות איתה באושר וזה ממש נכון גם עבורה אני משער שאם אני לא הייתי נמשך לנשיקות או לחלופין אם היא הייתה נמשכת לנשיקות, אז היינו המאושרים שבעולם.!!! כי אין עוד בעיות משום אספקט אחר אנא עצותיכם
