שוב נפילה...

נטליה1987

New member
שוב נפילה...

ועוד איזו נפילה...

אחרי הפגישה עם הפסיכולוגית ביום רביעי, אחרי שגם היא אמרה שהיא גאה בי, שאני מיוחדת ושאני מתקדמת... מאז אני לא מפסיקה לזלול.
בכל פעם שאיש מקצוע אומר שהוא גאה בי אני כאילו מנסה להוכיח להם שהנה, הם טעו, אני עדיין ממש ממש לא בסדר. זה סתם נראה ככה. אני יותר משוגעת ממה שאתם חושבים.

 
מוכר לי מאוד


בעבר כל פעם שנתנו לי איזה פידבק חיובי על התקדמות הלכתי כמה צעדים אחורה. כמו שכתבת זה היה מתוך פחד- פחד לוותר על המחלה, פחד שלא יטפלו בי יותר, פחד להיות פשוט חלומות, לא "חלומות האנורקטית".
תנסי לדבר על זה בטיפול הבא ולהבין מאיפה זה בא אצלך.
ואת יודעת מה אומרים פה- כל ארוחה היא התחלה חדשה.
 

יהלומי2

New member
נפילה לצורך קימה

יקירה, קשה לך להתמודד עם הצלחה נקודתית. להצליח משמע להיות חשוף לאהבה, להסתכלות, לשיפוט.
תלמדי להפריד בינך לבין האוכל. תמצאי לעצמך מנטרה כמו לקבל אהבה זה ממש אני. קצת קשה, מביך, מחייב? אבל אני פה בשביל עצמי!!!!!!!!!!וגם אם אכלתי, זה היה נגמר. צאי להליכה של 10 ד' עם המוסיקה הכי קיצבית בעולם. רק 10 ד' לנקות את הראש ולנשום עמוק!!!!!
 

קולדון

New member
להפטר מהסמפטומים של הפרעות אכילה

זה שלב מאוד חשוב, אבל בכלל לא סוף התהליך מהבחינת החלמה וטיפול. אפילו, בעיני- עיקר התהליך הטיפולי יכול להתקיים לאחר שעניין הספטומים של ההפרעה כבר מאחור, רק ככה אפשר בעצם להתחיל לטפל ברמה הנפשית.
וגם אז.. את יודעת מה? אני כבר כמה שנים תקינה ובריאה מבחינת סמפטומים של הפרעות אכילה. וכל החיים שלי כבר נראים אחרת ובכל זאת חזרתי לטיפול לפני בערך שנה כי הרגשתי צורך, ויש לי עוד מלא דברים לעבוד עליהם, ולמרות שאולי מבחינה אובייקטיבית החיים שלי יפים ומאוזנים ונורמאטיביים.. אני עדיין לא מרגישה כמו בנאדם רגיל, או כמו שאת כותבת- שאת מרגישה משוגעת? אני מאוד יכולה להזדהות עם זה. אמנם טירוף ושיגעון אלו דברים שיכולים לצאת מהחיים כשמתחילים להתאזן מבחינת ההפרעה וההתנהלות הכללית, אבל יש דברים שנשארים.
מצחיק אותי לכתוב לך את זה בתור נחמה... אישית אני הייתי שמחה אם לא הייתי צריכה להרגיש ככה.
אבל אם זה מה שמחזיק אותך מלהלחם בהפרעה- אל תדאגי, כמו שאומרים פה הרבה פעמים בפורום- זה בסדר, את חולה..
 
למעלה