שוב נופלת הפצצה

[M i c h a l y U S A]

שוב נופלת הפצצה

איך שהחיים מפתיעים כל פעם מחדש...תמיד יש משהו בסיבוב שמחכה. מעכשיו אין תוכניות מעכשיו לא קורעת עת עצמי. וזו ההפתעה החדשה..שלושה ימים בהלם קרב.. רועי חזר מהארץ. לא יודעת אם זו היתה טעות שנסע, או לא. היה הסכם שחוזר והולך לקולג' אבל הוא החליט אחרת. החליט להתגייס ולא פחות רק קרבי. מחכה לתאריך גיוסים של יחידות מסויימות והחל להתאמן לכושר. שם את הפצצה. ידע שאקבל קריזה.. אז יומיים אני בקריזה ועכשיו קצת נירגעתי..זה מה שהחליט. לא רוצה להתגייס בגיל 22 אלא עכשיו אז החלטתי שהאושר שלו חשוב יותר הוא עוד מעט בן 19 והגיע להחלטה שלו. ואני צריכה לומר לו שלום עם חיוך בעוד חודשיים. עכשיו הקטע..מה אני עושה באמריקה שהילדים בעצם כולם החליטו שהארץ עד אחרי הצבא זה המקום שלהם. אחותי אמרה לי בפרוש לא לחזור על אותה טעות. לא לחזור. חצי שנה אחייה יופי ואחר כך שוב אהייה על הקנטים. אין פרנסה אין אפשרות לעבוד ועכשיו להתחיל מהתחלה זה סיוט. הפחד מהארץ וממה שעברתי שם גדול כולי בת 47 אבל בארץ זה רגל אחת בבית אבות..צריך להזמין כבר מצבה אז הפתרון שלה היה תבואי כמה שאת יכולה לבקר..מי בכלל רואה את הילדים האלו..שהם מתגייסים או שיש להם חברה..אפילו בחופשה לא רואים אותם..והרי כולם יחזרו לכאן בסופו של דבר..אז כוססססססססססאמו אני בדילמה.

 

[סוף עונה]

אין לך מה לחפש בישראל!!!!

המצב כאן קשה מאד מבחינת תעסוקה, תישארי שם ותחפשי בכל חור עבודה, עכשיו כשהילדים לא איתך, יהיה לך יותר קל לחפש משהו בלי הגבלות. תהפכי את העולם ותמצאי שם עבודה, בטוחה שאפשר למצוא משהו. לא לחזור לארץ, את תעשי טעות!!!!!!!!!!!!!!! אין מה לחפש כאן

 

[M i c h a l y U S A]

יש ל פה עבודה שאני אוהבת

קמתי כאן על הרגליים עם קשיים מרובים..אבל אני ברוך השם עובדת,מפרנסת,משלמת ואין לי מינוס בבנק. חשבתי למה שאשאר כאן..הילדים חזרו..החליטו להתגייס ולעשות כל מה שצריך ואחר כך ימשיכו הלאה.. אז מה אני עושה כאן? אז נניח שהייתי לוקחת משכנתא בארץ וקונה משו אבל לא מכירה את השוק בארץ מעולם לא לקחתי שם כלום.. ועבודה? מה אני יודעת לעשות? אז עד שנת 2000 עבדתי ב IBM וכאן אני מתווכת ושם בכלל לא מבינה את השוק.. אז מה אני יודעת לעשות? זוכרת שחפשתי עבודה שנה וחצי..האם המצב דומה?

 

[סוף עונה]

הבנתי מההודעה שלך עכשיו שאין לך

עבודה אבל אם יש לך ואת מבסוטית תמשיכי איתה. המצב בארץ קשה, אלא אם את מוכנה לעבוד בכל מה שיציעו לך (אלא אם כן יש לך מה להציע כאן) אז הילדים יהיו בארץ ואת שם, תשארי שם, תבססי את עצמך, הילדים בטוח ירצו לבוא לבקר אצלך לא יודעת, אני במקומך???? נשארת שם וממשיכה במה שהתחלת.

 

[d a n i e l s 5]

וואחד דילמה...

אממ-מה נראה שעשית את ההחלטה (לפחות ממה שרשמת כאן) כף המאזניים שלך מראה על סדר העדיפות האישי שלך הם כאן- ואת שם. בארץ כמו בכל העולם יש את בנות ה-47 (וגם בנות 25) שנמצאות עם רגל אחת בקבר ויש את בנות ה-50 שעשו שינוי בחייהן הן עיסקי והן אישי (בחיי אלוהים שאני מכירה כאלה באופן אישי , וגם קראתי כמה סיפורים על כאלה) . אההה עוד משהו....למקרה שאת לא יודעת חיילים מורשים לנסוע לביקור "מולדת" במהלך השרות שלהם , כך שאם יש אפשרות כלכלית לא צריכה להיות בעיה לפגוש את הבן שלך שם ולא כאן . שיהיה בהצלחה.

 

[M i c h a l y U S A]

אם היה לי ביטוח

שיש לי מקום עבודה מסודר (ככה באתי לארץ עם RELOCATION) , וזה גם לא היה ביטוח..אם הייתי יודעת שיש לי מקור מחייה מסודר לא חושבת שהיה לי קשה לסגור הכל כאן. אבל חוסר הבטחון והפחד לשוב למקום הנמוך ביותר שזה הרצפה מפחיד..ומהתגובות שקבלתי מאחותי לגבי מה שקורה בארץ..ומחברים..שפשוט לשכוח מזה..שעדיף לסדר מנוי טיסות. אך זה עדיין לא ניראה כפתרון הטוב ביותר. גם לפתוח עסק הוצא לי אני לא אשת עסקים..אז לפתוח חנות? למה כדי ליצור לי מקום עבודה..ואללה יופי. אפשוט רגל לפני שאתחיל. חייבת פתרון לבעייה.. אז חוץ מתגובות ידועות של כמה אנשים שרוצים לעקוץ האם יש תקווה לאשה בת 47 שהכישורים שלה זה: נדל"ן אמריקאי או תמיכה טכנית לתוכנות ומערכות קליינט/סרוור שכבר מזמן לא עסקה בזה... מה האופציות שיש?

 

[maof]

וואלה החלטה קשה ../images/Emo39.gif

ההחלטה היא שלך ושלו.....

וכמו שכתבו לך לפני...תמיד יש את האפשרות שהוא יבוא אליך ואת תבואי אליו לביקור. אף אחד לא יפתור לך את השאלה וגם לא יכול ליעץ לך מה עדיף עבורך. אם החלטת שהחיים שלך בארה"ב זאת ההחלטה שלך. מעוף

 

[M i c h a l y U S A]

לפי מה שהבנתי מאחותי זה

שיש לו אפשרות של כל חצי שנה שבועיים לביקור עשינו חשוב שעם יוסיף רגילה לשבועיים האלו או אני או הוא ניפגש.. ובין היתר נראה את האחים. מחד אולי טוב שככה קרה. לפחות יתאחד עם האחים שלו ושוב יהיו יחד. מצד שני אגיע ואבדוק מה האפשרויות לעבודה.. אולי יש מצב?

 

[ערסlight]

ואני תוהה

למניעים שלך. אם את באה "בשביל הילדים" אז... תשאלי אותם [קודם] אם זו בקשתם. בתור אחד שקרא את מה שכתבת על יחסייך עם הילדים בעבר... יש מצב שאת לא מוזמנת. ואם טוב לך באמריקה, אז איפה הדילמה?

 

[M i c h a l y U S A]

אין כל מניעים-יש פחד גדול

הילדים החליטו שעדיף להם בארץ. רק הם יודעים את המאמצים שהשקעתי כאן. לא חייבת לאף אחד כלום הכל עשיתי ב 10 אצבעות, המון כוח והרבה הרבה רצון. הטעות הגדולה היתה לחזור ארצה עם הילדים בגיל ההתבגרות. לא הייתי חוזרת ..לא היו נקשרים לארץ..אבל זה היסטוריה. הדילמה קיימת לאור הנסיון הרע והמר שהיה לי..אז לחזור על אותה טעות או לנסות בכל זאת..אם אין לך תשובות בונות וכמו שמך כן אתה בחייאת על תענה. והיחסים שלי עם הילדים שלי הם שלי ושלהם. לא מתנצלת על שום דבר..כדי לשרוד עושים מה שצריך ... ההפתעה האחרונה היא הפתעה. זו בחירה שלו בנתיים אני והוא מעבירים את הזמן יחד בנעימים ובכייף.. וביום שיחזור להתגייס אני מיכלי אתן חיוך ואומר להתראות כמו גדולה.. ועם הזמן אמצע פתרון עם לא ממך אז אולי אחר שידע לתת עיצה בונה

 

[מיהNY]

מיכלי..

זאת בדיוק הסיבה (או אחת הסיביות העיקריות) שבגללה חזרתי ארצה אחרי 12 שנות גלות.. הילד הגדול היום בן 13...נכון..הקליטה בארץ לא קלה..אבל לילדים הרבה יותר טוב כאן....ב-3 חודשים שאנחנו כאן יש להם יותר חברים ממה שהיה להם אי פעם. מזג אויר נהדר...חברים..משפחה...אוכל(ביקרת פה בסופר לאחרונה?) והכי חשוב..אין דילמות. לילדים יש אזרחות אמריקאית ואם יחליטו יום אחד לנסוע לבקר או לגור זה יהיה אחרת...כי כאן תמיד זה הבית. הקושי שלנו כרגע הוא שהאקס נמצא עדיין שם(לפחות בשנתיים הקרובות) והגעגועים של הילדים אליו ושלו אליהם קצת מעיבים על הכיף... ובינתיים הוא בא לבקר הרבה והם נוסעים אליו גם.. הייתי צריכה הרבה אומץ לקום ולעזוב עם 3 ילדים.. לא מצטערת על אף רגע.. בהצלחה יקירתי

 

[ט ל י ה ב ת]

עם כל הקושי שבטוח עובר עליך

ולא הייתי רוצה להיות במקומך, אני מסכימה עם אחותך. אמנם לי היו רק אחים בצבא (ואני לא משווה כלל בין אח לבן) ועם זאת לא רואים אותם בכלל והם אפילו לא קרביים וגם שבת שהם כבר באים, אז הם או ישנים או לוקחים לך ת'אוטו ונוסעים לבלות. אז נכון שעצם המחשבה על המרחק היא עצומה מן הסתם, אבל היכן שאת, את יכולה לפחות להעסיק את עצמך ולפי הבנתי ממך את גם די מרוצה ומסודרת שם מבחינת עבודה וחברה שזה לא פחות חשוב. וכשתדעי שהם יוצאים ל'רגילה' אולי באמת תבואי לבקר ותהיי איתם כמה ימים. בהצלחה

 

[ילוטייל]

צודקת. רק בארה"ב

בגיל 47 את לא עם רגל אחת בקבר אלא רוקדת כל יום עם ערסים צעירים בני 22 במועדונים הניו יורק עד אור הבוקר ונוסעת חזרה כל הדרך הביתה בלמבורגיני אדומה של בוב גוצ'יונה. הלו - אנחנו לא עם רגל אחת בקבר, אבל מי שמרגיש כך כנראה קרוב באמת לזה או לפחות כך חושב. ובנימה אישית: אם בנית בסיס שם, חבל להרוס אותו. תחשבי איך לשלב בין שני העולמות כך שלכולם יהיה טוב.