שוב חוזר העצב

[מרתה אולוביץ]

שוב חוזר העצב

כבר כמה ימים שמרגישה חוסר חשק לעשות דברים (אבל עושה), מידי פעם מבליחות מחשבות אובדניות ופגיעה עצמית (אבל מצליחה בינתיים להלחם בהן ולהדפן). תחושה של מתח ופחד לחזור לדיכאון ולבלגן הנפשי.
לא רוצה להתקשר למטפלת כי המצב לא כזה חמור מכדי שאטריד אותה בין הפגישות. לא רוצה לדווח לבעלי כשהוא בעבודה על מה שאני מרגישה, כי הוא ילחץ. אני מעסיקה את עצמי במליון ואחד דברים (וזה כבר טוב) אבל בין לבין העצב עולה, ובסך הכל אינני שמחה כמו עד לפני כמה ימים.
פגישות עם המטפלת והרופאה רק לקראת סוף שבוע, ובינתיים יש לי יומיים בהם אני צריכה לשרוד.
יש עצות?

 

[תמר דגן 1]

הדכאון שוב חוזר

שלום רב לך מרתה

איזה יופי שאת יודעת לזהות כשהעצב מתחיל להתגנב אליך שוב.
מאוד כדאי שתעשי שימוש ביכולת הזו שרכשת,
אחרת את מבזבזת:

• כלים שרכשת ואולי זקוקה לתזכורת,
• הזדמנות טובה למנוע החרפת ההתפתחות,
• אהבה בה את עטופה.

בעלך, המטפלת והרופאה, רוצים כולם לעזור לך.
אני בטוחה שיקבלו בהבנה ואפילו בתודה טלפון מוקדם ככל האפשר.

• למענך - לנסות למנוע הדרדרות,
• למענם - יצטרכו לעבוד פחות קשה כדי לתקן את ההידרדרת
  
  .

ביקשת עצה - שתפי את כל אוהביך במה שאת מרגישה!
לא כדי להדאיג, כדי שיעזרו לך להתמודד ולמזער נזקים.
אעיז ואוסיף, שלא לשתף אותם אינו הוגן כלפיהם. לא רק כלפיך.

 

[מרתה אולוביץ]

תודה, תמר

שיתפתי היום את בעלי, והסכמנו שהמצב שלי מאפשר לחכות עד מחר כדי לידע את המטפלת (כי אני מרגישה קצת יותר טוב היום). לא תהיה ברירה אלא לשתף גם את הרופאה בכך.
למרות שכולם אומרים שאני לא מעמיסה עליהם כשאני מדווחת על קושי, אני מרגישה שאני מעמיסה וצריכה להיות אחראית למצב הרוח שלהם כלפי. עוד לא הפנמתי שהם באמת רוצים לשמוע איך אני מרגישה, ולעזור לי.

 

[פנתרית סגולה]

שאלה: נראה שאת סובלת ממניה דיפרסיה . איזה סוג של הבעיה הזו.

את לוקחת תרופה?
כי אם כן, הייתי מיידעת את הפסיכיאטרי/ת. שתתאמץ ותמצא את התרופה המתאימה ביותר.

 

[מרתה אולוביץ]

אכן, פנתרית

מניה דיפרסיה.
אני לוקחת תרופות לאיזון, וכבר עברתי המון קוקטיילים של תרופות כדי להגיע לאיזון, ונדמה שהגעתי לקוקטייל המתאים לעת עתה.
מה שכן, ניסיתי לבדוק איזה טריגר יכול להיות לירידה הנוכחית (לדעת הרופאה שלי לפעמים הירידה היא בגלל טריגר ולא בגלל התרופות שאני לוקחת). יש לי כמה תשובות אפשריות, ואני אדבר עליהם בטיפול.

 

[פנתרית סגולה]

תעשי. מרתה. בהצלחה.

אגב, אני משערת שתוך ימים אחדים שוב תחזור "המטוטלת" לכיוון השני, ותרגישי טוב.....

 

[מרתה אולוביץ]

תודה, פנתרית

 

[מישהי163]

בהצלחה, מרתה יקרה. תרגישי טוב.

 

[מרתה אולוביץ]

תודה, מישהי

 

[אוראוראור1019]

אין לך מושג כמה אני מזדהה

שמחה שאת מרגישה יותר טוב.
גם אני מרגישה יותר טוב.
ומנסה בכוח לעצור\ לבלום\ להאט את דהירת סוסי הטוב, לפני שיתרסקו אל איזה בור.
בהצלחה לשתינו

 

[מרתה אולוביץ]

תודה אוראוראור

אהבתי את הדימוי של דהירת סוסי הטוב אל התרסקותם לאיזה בור.
&nbsp

 

[אוראוראור1019]

תודה מרתה.

זה פשוט ככה ):

 

[מרתה אולוביץ]

כן...

ונראה לי שאני כבר בתוך הבור האפל והמפחיד הזה.
יש לי מחשבות אובדניות פעילות.
אני מרגישה שאני נלחמת בטחנות הרוח, ואין לי כוח יותר.
נראה מה תגיד הפסיכיאטרית על כך.

 

[אוראוראור1019]

אוי אוי

אבל נדמה לי שכתבת שכן את יודעת, או יש לך קצה חוט, למה הפעיל את זה, נכון?.... שהיה איזה טריגר?....

 

[מרתה אולוביץ]

אז ככה,

אינני יודעת אם קצה החוט שלי רק הוא זה שגורם את ההרגשה הנוראית הזו, אבל באין משהו אחר נראה לעין, יכול להיות שזה באמת זה.
בעיקרון קיבלתי הפנייה למיון, אך בעלי אומר שזה בגלל שלא הצגתי נכון את המצב שלי, ולא הצגתי לה מספיק ברור שאני נלחמת. היא רק רואה אותי כמה דקות, ואם אני אומרת לה שאין לי כוח להלחם, אז היא לא לוקחת אחריות ושולחת אותי לאשפוז. הוא אומר שאני צריכה לשתף אותו בזמן אמת על מה שאני מרגישה, ושנלחם ביחד, ושיש לי יותר כוחות ויותר עשייה ממה שדיווחתי לה. עוד הוא אומר שאני רואה רק את השחור וממעיטה בערך עצמי ובערך מה שאני כן עושה.
כשחזרנו בלילה ממנה, הרגשתי שאני רוצה רק למות, לפצוע את עצמי ולהפסיק להלחם. אחרי לילה של שינה טובה ורגועה (כנראה קצת בזכות הואבן שלקחתי), אני מרגישה קצת יותר טוב. עדיין זה לא אומר שיותר מאוחר לא תחזור ההרגשה הרעה.
בכל מקרה, יש הפנייה למיון. שרק לא נצטרך אותו בפועל.

 

[תמר דגן 1]

ושוב חוזר הרצון למות

מרתה יקרה,

המודעות העצמית שלך מרשימה אותי כל פעם מחדש.
כך גם הכוח שלך להמשיך ולהלחם, למרות שמידי פעם הוא עוזב אותך.
אלה הרגעים שבהם את צריכה את בעלך, שישלים עבורך את הכוח שעוזב.
תני לו להיות שם בשבילך באותם רגעים. בזמן אמת.
בוודאי כבר נוכחת שהרצון לא להכביד ולא להדאיג, יוצר בסופו של דבר הכבדה ודאגה כבדות בהרבה.
שתפי אותו בזמן אמת. וגם את הפסיכולוגית שלך.
אני בטוחה ששניהם ישמחו מאוד לעזור לך בשלב שבו עדיין אפשר למנוע את ההדרדרות, יותר מאשר בשלב כיבוי השריפות.

מאחלת לך שלא תזדקקי למיון.
השעני על כוחו של בעלך האוהב.
קבלי עוד קצת כוח מאיתנו כאן.

 

[מרתה אולוביץ]

בסוף לא מימשתי את ההפניה

ביום שישי התחלתי להרגיש יותר טוב, ובשבת כבר הרגשתי מצוין. בעלי, בכל אופן, לא זז ממני עד שהיה בטוח שאני מרגישה טוב.
זה טוב שהוא עוזר. אין ספק. אבל לפעמים אני מרגישה שהעזרה שלו ממש מעיקה עלי, שהיא יותר מידי - גם כשאני מרגישה טוב והוא כל הזמן מנטר את מצבי. אני מרגישה שלפעמים הדאגה היא יותר מידי, כאילו אני ילדה קטנה שצריך כל הזמן לבדוק איך היא מרגישה ומה קורה איתה. וזה ממש מעצבן ומעיק. לפעמים אני מרגישה שזה עצמו סוג של טריגר להרגיש פחות טוב.

 

[אוראוראור1019]

אבל מרתה,

חשבתי שיש טריגר.
הרי לא קרה משהו נורא כעת במציאות, נכון?...

זאת אומרת שמשהו עורר בך את התחושות האלה?<...

אני מדברת מעצמי, כמובן.
כשלי יש טריגרים... אני נשאבת לעבר

 

[תמר דגן 1]

המטוטלת נעה כתוצאה מטריגר או משינוי ביוכימי?

האינטראקציה בין הגוף לנפש, או במקרה הזה בין האיזון הביוכימי במוח לבין הנפש היא כל כך מורכבת, שלא תמיד ניתן להבחין מי התחיל קודם את ההדרדרות (כמו גם את השיפור).

לעיתים שינוי ביוכימי גורם לאירועים בהווה להיראות חמורים משהם באמת, ולעיתים טריגרים לוחצים על כפתור המפעיל דוד לבה רגשית כל כך רותחת, עד שהיא גורמת לשינוי האיזון הביוכימי העדין.

כאשר אנחנו מזהים טריגר, אנחנו יכולים לנסות לבלום את ההדרדרות, באמצעות כלים שלמדנו, כגון:
- לאמר לעצמנו: מה שקרה בהווה הוא לא באמת כל כך נורא, למרות שהוא מאוד לא נעים/ פוגע/ מכעיס, וכו'. הוא נראה לי כל כך נורא רק כיוון שהוא לוחץ על הכפתור שמזכיר לי דברים מהעבר. הטריגר מפעיל את המסננת דרכה אני רואה דברים, או את הרגש הקשה המציף אותי.
- נשימות הרגעה,
- דמיון מודרך למקום בטוח,
- שיתוף אדם מכיל ומרגיע
- ועוד.

אם נלמד לזהות מוקדם ככל האפשר את ההדרדרות, לעיתים נצליח בעזרת כלי ויסות אלה ואחרים לעצור את הסוס הדוהר אל עבר הבור.

לעיתים לא נצליח. ואז נזדקק לסיוע תרופתי כדי להחזיר את האיזון הביוכימי, בין אם התחלת ההדרדרות היתה כתוצאה משינוי באיזון הביוכימי או כתוצאה מטריגר.

 

[אוראוראור1019]

אני מבינה. תודה על ההסבר.

שכחתי לרגע שיש לנו גם גוף
(חיוך עקמומי)