שוב העץ הזה...

שוב העץ הזה...

בפעם הראשונה שלקחת אותי אליו
הוא ניצב וצילו הטיל עליי פחד
הגזע הרחב ששורשיו בולטים החוצה
איימו ללפות את כפות רגליי היחפות
ענפיו הארוכים נרעדו תחת ידיי
עליו כמו מאות כפות ידיים
מרשרשות מעליי
ואני כעלה נידף.
הלילה צעדתי אליו בבטחה
ניטעתי לצד הגזע בשתי רגליים פשוקות
ידיי אוחזות בענף המשמש לי משענת לפחדיי ותאוותי
ואתה מוביל אותי בידיים מיומנות דרך כאב מחוספס
שהופך אותי ואותו לאחד
העץ שלנו

 

A לוןA

New member
בפעם הראשונה

זה נראה מפחיד ומאיים
אחרי זמן
זה מרגיש כמו לחזור הביתה
&nbsp
&nbsp
&nbsp
(ולא, אני לא מדבר דווקא על העץ)
&nbsp
&nbsp
&nbsp
נהנה מהכתיבה ומהשיתוף שלך.
 
הכתיבה שלך נעימה.

אין פה שום תיאור ציצי-תחת-כוס-בולבול
ועדיין ארוטית ולא מביכה( הו אדוני, זיין אותי, הו הו).
&nbsp
 
תודה :)

&nbsp
קצת מוזר שדווקא בלי ציצי-תחת-כוס-זין
אני מרגישה חשופה יותר
&nbsp
לפעמים בא לי להתפוצץ על המילים
קורה גם שהן לא מספיקות כדי לתאר...
&nbsp
&nbsp
 
למה מוזר? אין שום דבר אינטימי בלתאר חלקי גוף

מפני שכולנו נולדנו עם חלקי גוף פחות או יותר זהים, זה משותף לכולנו.
&nbsp
לעומת תיאור של מה שקורה אצלנו בראש זה פינטס. ביחוד כשמה שעובר לנו בראש לעיתים יכול להרגיש כמו חטא שאנחנו אמורים להתנצל עליו.
 
מוזר

כי לחלק הפיזי יש חלק נכבד בעניין
רק אחרי שצועניה הפנתה את תשומת לבי לעניין ראיתי שכמעט ולא הותרתי לו מקום כאן
לפעמים אני משתנקת ונאלמת לנוכח התחושות שעוברות בי
וכל כך רוצה לספר לו, שידע לאיזה מקומות טובים הוא לוקח אותי :)
&nbsp
לגבי החטא וההתנצלות - לא ממש התחברתי...
&nbsp
 
אולי תתחברי לזה יותר אם...

אני אגיד לך שאין כמעט אנשים שיש להם אומץ לחיות חיים בדסמים גלויים, לעומת הומוסקסואליה שעברה נורמליזציה.
אנחנו כאילו אמורים להתנצל על מה שאנחנו עושים עם עצמנו.
&nbsp
לא רק בעניין הזה, החברה באופן כללי מאוד שיפוטית ועויינת כלפי מי ששונה.
 
אין לי בפני מי להתנצל

כי אין מי שיודע...
יש בזה גם סוג של נחמה
לא בגלל השוני אלא יותר בגלל העובדה שמאד קשה
להסביר את ההנאה והבחירה בכך
 

A לוןA

New member
מה שבדיוק מחבר אותנו

לדיון על מצעד הגאווה שהתקיים פה לפני כמה ימים :)
 
למעלה