שוב הימים האלה..

[סנטה רוזה6]

שוב הימים האלה..

מועקה כללית, געגוע אינסופי, חוסר יכולת לעשות, דמעות שפשוט זורמות להן........ ימי הפסח האלה. ליל הסדר המתקרב, האביב וההתחדשות אצלי מרגישים יותר כמו ימי קושי והתכנסות עצמית. בעלי לא לגמרי מבין מה עובר עלי (והוא גם יתום, מאביו..) כל מצב רוח שלי גורר מצידו קושי ואני מצדי אוגרת הכל בתוכי. תמיד הייתי מהמתכנסות פנימה ולא ממש מצליחה לצאת מהמקום הזה. בדרך כלל בזמנים כאלה כותבת לעצמי הפעם אפילו את זה לא מצליחה לעשות. האמת? אני מחכה פשוט שיעבור החג וזה ממש מבאס אותי שזו התחושה שלי!!
(חוצמזה ממש רציתי לבוא למפגש אבל לצערי זה די קשה לי כרגע מבחינת זמן ומרחק..)
שיהיה לכולן חג הכי שמח שיכול להיות

 

[אשבל1]

 

[mykal]

את בטוח שמעת,

שנשים מנגה וגברים ממאדים.
מעבר למגדר, שיש בו שוני של תגובות,
גם באותו מגדר, לא כל אחת תגיב באותו אופן--
לפעמים אופי, לפעמים נסיבות חיים, לפעמים הגורם הסביבתי הרחב יותר.

אני מציעה לך (מה שאני עושה) יש לי שתי חברות ממש קרובות,
ואחות צמודה נפשית (למרות היותה צעירה ממני בעשר שנים)
אני מדברת איתן, והן העוגן שלי בימים מעיקים.
חגים אכן ימים מורכבים. חפשי מישהו 'לבכות איתך'.
מאחלת לך שיהיה לך כח להכיל את הגעגוע ולכבוש את הצער.
וללמוד להנות מהחג--כי זה מה שאמך היתה כנראה רוצה.

 

[סנטה רוזה6]

שמעתי גם שמעתי

ואכן לפעמים אני מצליחה להוציא אצל חברה אחת אבל לרוב העיקר נשאר אצלי. מה לעשות, כזו אני.
מה שכן לעיתים (רחוקות) אני מצליחה לשוחח עם אבא שלי ולפתוח דברים. כל פעם זה מפתיע אותי מחדש ונראה לי שגם אותו

לגבי החג, אני אוהבת את פסח ובכלל אבל קשה לי

 

[mykal]

תשקיעי עצמך בחג,

שחררי את הכאב עד כמה שניתן.
ותנסי לחגוג מתוך שמחה.
מאחלת לך חג באמת שמח.