שוב גמילה...

[ronnieyuval]

שוב גמילה...

החלטנו שהיא מוכנה. היא יודעת להכריז לפני הפיפי והקקי שיש לה. היא אוהבת את התחתונים החדשים שלה (שהיא בחרה כמובן

). היא עושה בשירותים כבר ה-מ-ו-ן זמן. אולי היא קטנה (שנתיים וחודש עוד שבוע), אבל נראה לנו שהיא מוכנה. אז שאלות של ירוקים: 1) פול-אפס או תחתונים: לטעמי אין טעם בפול-אפס ועדיף ישר תחתונים כדי שאם יברח פיפי או קקי היא תרגיש בזה ולא תחשוב שיש לה חיתול... מה דעתכם? 2) פול-אפס או חיתול או תחתונים בלילה: אני מדברת על ההתחלה התחלה התחלה (ימים ראשונים) - האם עדיף לשים בלילה חיתול בכל מקרה? האם יש יתרון לפול-אפס על החיתול (נראה ומרגיש כמו תחתונים, או משהו כזה)? או שלשים ישר חיתול ולהתמודד עם זה? 3) ומה עושים בחוץ: שוב מדובר על הימים הראשונים עד שהיא קולטת לחלוטין את העסק - ואני לא מדברת על הגן או אם יוצאים לשחק ליד הבית, אלא על נסיעה ארוכה ברכב שקשה לעצור בשניה, או אם נמצאים בפארק בו אין שירותים... האם לשים פול-אפס/חיתול לנסיעה? לשהייה בפארק? היא לא יודעת מה זה סיר - גם בגן וגם בבית עושים בשירותים. אז נראה לי שאופציית הסיר לדרך אולי לא תהיה הכי טובה... דעתכם? 4) ובגן: בעקרון אין אצלנו דבר כזה "גמילה קבוצתית". הגננת אמרה שברגע שאני רוצה ונראה לי שהיא מוכנה שאני אביא אותה עם תחתונים לגן וכמובן בגדי החלפה, ופשוט אודיע לגננות שהיום היא בתחתונים. הן כבר יסתדרו עם זה והן יודעות מה לעשות. אז שוב - פול-אפס או תחתונים? (אני נוטה לתחתונים אבל...) והאם בריחת פיפי בגן לא תבייש אותה מול הילדים האחרים? בבית ברח לה היום וישר כשעשתה (אני עמדתי לידה) היא הכריזה "אוי! פיפי POTTY!" תו"כ שהפיפי יצא בתחתונים. ללא אומר לקחתי אותה למעלה והחלפתי לה לתחתונים חדשים, ואמרתי רק בפשטות "לא נורא, IT'S OK, בפעם הבאה תגידי למאמי לפני שאת עושה ונלך ל-POTTY". וזהו. שוב - דעתכם הכנה... 5) תינוקת בדרך: חלק אומרים לא להתחיל עם זה בכלל, כי תהיה רגרסיה. חלק אומרים שלא בטוח שתהיה ואם היא מוכנה אז לא להתחשב בעניין התינוקת ואם תהיה בעיה (שלא בטוח תהיה) אז להתמודד איתה בבוא הזמן. מה דעתכם? 6) ואחרון חביב: האם כדאי להגיד לה פעם אחת "כשתצטרכי פיפי או קקי תודיעי לי" ולסתום, או להזכיר לה כל X זמן (נגיד כל חצי שעה, כל שעה, כל...) שאולי היא צריכה? לי יש הרגשה שאם אני כל הזמן אזכיר לה זה ייצור מצב של אנטי כי היא דווקא תגיד לי שהיא לא צריכה (גם אם היא כן). היא מאוד דעתנית ועקשנית, ואני לא רוצה ליצור מצב של מלחמות סביב הנושא. מה נראה לכם? תודה רבה!

 

[טלי של גלי]

קצת תשובות

פול אפס או תחתונים- תחתונים, מהסיבה שאת ציינת. לגלי ברח כמה פעמים, והפריע לה שהמכנסיים והתחתונים רטובים, ובקשה להחליף. בלילה- אנחנו עם חיתול. לזה היא ממש לא מוכנה. יש לילות שהיא לא רוצה להירדם עם חיתול, אבל מוכנה שאני אחתל אותה אחרי שהיא נרדמת. נסיעות- אנחנו מציעים חיתול. גלי בד"כ מסכימה, אחרי שאנחנו הולכים לאוטו ומחפשים בו שירותים, ואין. וגם אין מקום לסיר. בגן- תחתונים. אני לא רואה סיבה שיבייש אותה שברח לה. בגן של גלי לא מביישים ילד שברח לו, ולא עושים מזה עניין בכלל. ההתייחסות שלך היתה מצויינת. בהנחה שגם בגן יתייחסו ככה- אז תחתונים וזהו. תינוקת בדרך- אני לא דחיתי. וזה גם לא היה קשור אל מה שאני רציתי- גלי לא רצתה יותר חיתול, מהרגע בו הפסיק הגשם. זה קרה בד בבד עם הלידה. ממש יחד, ואולי בגלל זה לא היתה רגרסיה. שני כבר היתה מצב נתון. מה שכן, בשבועות הראשונים, כשגלי עוד נורא כעסה עלי, היא בכוונה עשתה על כל מיני דברים, כולל עלי ועל הספה, ועל פוף חדש. מזל שלא על שני

להגיד או לסתום- בגדול- לסתום. זה נורא מציק לדעתי. את גם תלמדי לזהות תנועות של "אני צריכה פיפי, אבל מעניין לי מידי" גלי מנדנדת את האגן שלה, ולפעמים מחזיקה את האזור, כאילו לסתום אותו. ואז אני שואלת אם להביא לה את הסיר לפה, והיא מאוד מרוצה ממני

שיהיה לכם בהצלחה. אל תצרי מלחמות בכלל. בטח לא עכשיו. ומתוקה- לידה קלה! אני חושבת עלייך כל הזמן!

 

[מפגש להורה]

מי אחראי לגמילה ?

תשובה בעיקר לשאלה 6, באמצעות הקובץ המצורף... ועוד שאלה קטנה וצנועה: מה דעתך להתייעץ עם הבת - מה היא היתה רוצה - פולאפס או תחתונים ?? כשהיא בוחרת - היא שותפה - וגם לוקחת אחריות...

 

[לאה_מ]

אני (כרגיל) בעד לשאול אותה -

את רוצה תחתונים או חיתול? לגבי הפול-אפס, את צודקת, גם לי זה נראה כמו דרך להוציא עוד כסף מההורים. אני חושבת שהילדים יודעים טוב מאד שזה חיתול, ולכן עדיף באמת תחתונים (או חיתול, אם הם מבקשים). לגבי הלילה - בשלות לגמילה בלילה אינה זהה לבשלות לגמילה ביום. בעוד שבמשך היום יש משמעות גדולה למוכנות הנפשית של הילד, ליכולת שלו להפסיק פעילות שהוא עושה כדי ללכת לשרותים, ליכולת הפיזית שלו לזהות את האיתותים הגופניים שמשמעם צורך בעשיית צרכים, לרצון שלו להגמל - בלילה המוכנות הנדרשת היא פיזיולוגית בלבד. לא כל הילדים מגלים בשלות לגמילת לילה באותו שלב בו הם מגלים בשלות לגמילת יום. לכן אני הייתי שואלת אותה האם היא רוצה לישון עם חיתול או עם תחתונים. אם היא תרצה לישון עם חיתול - זה בסדר גמור. כשתראי שהיא קמה מהשינה יבשה - תוכלי להצביע בפניה על העובדה הזו ולשאול אותה שוב האם היא רוצה לנסות לישון בתחתונים. אגב, הרבה פעמים קל להתחיל בכך בשנת הצהרים, שהיא קצרה יותר והסיכויים לפספס בה קטנים יותר מאשר במשך לילה שלם. לגבי יציאות מחוץ לבית - אני לא בעד חיתול, וגם לא בעד סיר. ילדים הרבה פעמים אוהבים לעשות פיפי וקקי בחיק הטבע, וזה פתרון מצויין. בנסיעות, כדאי לשאול אותה אם היא צריכה פיפי לפני שיוצאים מהבית, ולומר לה לבקש לעצור ברגע שהיא מרגישה שהיא צריכה. אם היא כבר שולטת בצרכים שלה זה סימן שהיא מסוגלת להתאפק דקה או שתים עד שתמצאו מקום לעצור בו (וגם אם ברח לה - זה לא טראגי... בדיוק כמו שעלול לברוח לה בבית - מחליפים וזהו). הגננות שלה נשמעות בסדר גמור. שלחי איתה לגן תחתונים. אני לא חושבת שפספוס מבייש את הילד אם מתייחסים לזה בצורה עניינית. הקונוטציה של בושה היא שלנו, לא שלהם. אם לא נחדיר להם את זה, הם יסתדרו גם עם קצת פספוסים בנוכחות אחרים. התגובה שלך לדעתי היתה בסדר גמור. הרעיון הוא לקבל את הדברים בצורה עניינית. ללא כעס (ולדעתי, גם ללא הבעה של אכזבה! היא לא נגמלת כדי לרצות אותך! היא נגמלת משום שבסופו של דבר זה יהיה לה יותר נעים ונוח!). בנוגע לאחותה העתידית - כמו שאת יודעת, אני לא בעד לנסות לפתור בעיות שלא נולדו (תרתי משמע

). לא בטוח שתהיה לה רגרסיה אחרי הלידה. ואם תהיה - תתמודדי עם זה אז. מה שכן - תבררי עם עצמך האם המוכנות של יובל באמת קיימת ומגיעה מיובל (ואני לא אומרת שלא, אני פשוט טעיתי בגדול בעניין הזה עם עומר, אז אני משתפת מנסיוני), או שהיא שיקוף של הרצון שלך לגמור עם זה לפני הלידה, מחשש שלא ניתן יהיה לעשות את הגמילה בסמוך לאחר הלידה וכל הסיפור ידחה בחודשים ארוכים. אם זה בא מיובל - אז קדימה! ואחרון אחרון חביב - בעקרון אני בגישה שאם האחריות היא אצל הילד, לא צריך להזכיר לה כל פעם ללכת לשרותים, ובטח לא לקחת אותה בזמנים קבועים. אבל אני בהחלט חושבת, שאפשר להזכיר לפני שיוצאים מהבית (את יודעת, אנחנו ניסע עכשיו הרבה זמן ולא תהיה לך הזדמנות ללכת לשרותים, אז אולי כדאי לבדוק עכשיו אם את צריכה פיפי), וגם להסב את תשומת לבם להתנהגות שלהם (כמו שטלי תיארה) במהלך משחק (כלומר, אם את רואה שהיא צריכה מאד פיפי, אבל לא בא לה להפסיק לשחק, אפשר לומר משהו כמו - אני רואה שאת מתאמצת להתאפק כי לא מתחשק לך לעזוב את הקוביות עכשיו - היא תחליט אם היא רוצה ללכת או לא. אני לא משוכנעת בסיטואציה הכללית שזה לוקח מהם את האחריות אם אני מפנה את תשומת ליבה לדילמה שלה). אבל באמת התחושה שלך לגבי לא להזכיר לה כל הזמן נכונה ביותר. שיהיה בהצלחה, ונשמח לשמוע עדכונים.

 

[אינה של יערה ואלה]

../images/Emo13.gif זהו, כיסית הכל בעצם!

תשובות כמיטב יכולתי, ממרומי ניסיון הגמילה שלנו שהתחיל לפני כ-3 חודשים ביוזמתה המלאה אל יערה (כיום בת "שנתיים וחסי"). 1. רק תחתונים. פול-אפס הוא למעשה חיתול יקר במיוחד. 2. יש הבדל גדול בין גמילת יום וגמילת לילה, כיוון שגמילת לילה למיטב הבנתי תלויה בעיקר בבשלות פיזית, בוודאי בגילאים הצעירים. גם ליערה ההבדל הזה ברור מאוד. מה שנחמד הוא שעד הגמילה היא היתה בועטת ומשתוללת בהחתלות כמו סוס קטן. עכשיו היא מתחתלת ברגיעה וכבר לא עושה מופע רודיאו, ובבוקר מורידה את החיתול יחד עם ליטר וחצי פיפי וזורקת לפח (אותם ליטר וחצי פיפי מרמזים לי שהיא עדיין לא בשלה לגמילת לילה). 3. בחוץ - צריך לעבור את המחסום ופשוט לצאת עם תחתונים. אני לא האמנתי אבל ביציאה הראשונה שלנו מחוץ לבית לא טיפטפה טיפה אחת. אנחנו מאוד אוהבים להשקות את העצים בפארק אבל אני לא יודעת אם זה מקובל בארה"ב. גם לקחתי אותה לשירותים בקניון והיא התיישבה על האסלה בשיא הטבעיות. 4. כנ"ל. לא פול-אפס, לא לעשות עניין, ולסמוך על הגננות. בבית לפעמים יש פספוסים מכוונים או סתם מחוסר תשומת-לב, בגן לא. גם ראיתי הליכה קבוצתית לסיר - מאוד משעשע. 5. יערה החליטה להיגמל בתקופה הכי לא מתקבלת על הדעת: אחרי שאחותה הקטנה חזרה הביתה אחרי חודשיים וחצי בפגיה. לא התווכחתי איתה. בהתחלה הגמילה היתה מדהימה, אחרי חודש היו כמה רגרסיות, ועדיין יש פספוסים, בעיקר אם יערה כועסת עלי (ואז עושה פיפי על השטיח) או אם היא שקועה במשחק. 6. לא להזכיר!! כשאני מזכירה זה רק גורם לאנטגוניזם. רק להקפיד שהאור בשירותים ידלק תמיד, שהדלת תהיה פתוחה, או שהסיר יהיה זמין.