להתחיל לרווח בין פגישות הטיפול
שלום רב לך מרתה,
שמחה מאוד לשמוע שאת כבר בטוב.
יתכן שהזמן שעבר מאז הפגישה שגרמה לך לכאב כל כך גדול, עשה את שלו, יתכן שהעובדה שההכנות לחג שהעיקו מנקודת המבט שלפניהן, ועכשיו הן כבר מאחוריך, ויתכן ששמחת החג הקרב.
בכל זאת אני רוצה להציע לך להשתמש בהצעתה של בר להתבונן בכאב ולנסות להבין אותו, במקום לברוח ממנו. את יכולה כמובן לא לקבל את העצה מכל וכל, או לדחות את יישומה לאחרי החג. לקחת לעצמך חופשה אמיתי מחיבוטי הנפש ולהינות מימי החג, שיהיה שמח, כמו כל חג.
את כותבת שהמטפלת שלך חושבת שאפשר לרווח בין הפגישות לאחת לשבועיים כיוון שאת לא במצב כל כך קשה. סביר להניח שהיא יודעת מה היא אומרת, לאור המצב שהיה קודם לכן.
עם זאת, את עדיין מרגישה רעה, עדיין מתגעגעת אליה בין הפגישות ועדיין מרגישה נטושה, כשהיא מציעה לרווח. כלומר, אני מבחינה בין התפקוד הכללי שלך, שכנראה השתפר מאוד, וזה כמובן מאוד משמח, לבין ההזדקקות שלך לקשר איתה, שכנראה עדיין ברמה גבוהה.
מאוד ממליצה לך לשתף אותה בתחושות הכאב, הנטישה והגעגוע, ולבקש לשקול שוב את הריווח בין הפגישות.
אני חושבת שהזדקקות לקשר הרגשי המייטיב, עשויה להסביר גם את הבלבול בין חוסר החשק לפגישה הטיפולית עצמה, שהיא קשה ולא נעימה לך (כולל הבריחה של המחשבות והשתיקות), לבין הגעגוע בין הפגישות. יתכן שהגעתן עכשיו לנושאים או תכנים שיותר קשים לך, או יותר מודחקים אצלך, ולכן הפגישה עצמה אינה נעימה לך, והמחשבות בורחות. ועם זאת - המרחק מהקשר החם והתומך, מפחיד, מעיק, כואב, מעורר תחושת נטישה.
יתכן שלא אפשרת לה לדעת עד כמה קשה לה הצעתה לרווח בין הפגישות, ולכן היא מתיחסת לתפקוד הכללי שלך ולא להזדקקותך לקשר איתה.
מאחלת לך חג שמח, נעים וחופשי מדאגות ומכאב.
