שוב ברצפה..

[קרן אור אחת]

שוב ברצפה..../images/Emo178.gif

כבר חודש.. חודש שאני נאבקת בעצמי. נאבקת עד דמעות, נאבקת עד כאב. חודש שאני מרגישה את התחושות האלה.. התחושות הלא ברורות, שהכל נראה מגעיל, שהכל מדכא. אני ממש רוצה לעזוב את העבודה שלי.. כן, זו שאני נמצאת זה כבר 3 שנים, זו שיש בה אנשים שכ"כ מעריכים אותי ורואים אותי מנהלת בעתיד. זו שנתנה לי פעם נק' אור בחיים, כן כן את זו אני רוצה לעזוב. היום כשנפגשתי עם החברות (שאותן לא ראיתי כמה שבועות טובים), הבנתי עד כמה מצבי גרוע. היום, כשכבר לא יכולתי לחייך, כשכבר לא יכולתי להעמיד פנים, שבזמן שכולן התנשקו, התחבקו וסיפרו חיוויות אני רק חשבתי מתי כל זה נגמר.. מתי מגיעים הביתה למיטה. איך הכל מתהפך פתאום, פעם לא סבלתי את סופהשבוע... שנאתי להיות בבית.. היום אני רק מתפללת שהשבוע לא יתחיל.. שיהיה לי עוד זמן במיטה, שאני לא אצטרך ללכת לעבודה.. שאני לא אצטרך ללכת ללימודים. שהכל יעצר.. יעצר ולא יזוז. מה קורה לי? איך הפכתי לכזו מרירה? ואיפה המסיכה שלי? שליוותה אותי 23 שנה.. איך לא בא לי כלום.. איך לא משמח אותי כלום.. ממתי אני אוהבת לישון כ"כ הרבה... ממתי הפכתי אדישה לסביבה.. איפה אני? רע לי. רע לי ואני נלחמת בעצמי כל דקה ודקה... נלחמת, נאבקת רוצה שזה יעבור.. אבל כלום.. זה נשאר.. והכי גרוע זה כאילו הולך ומתעצם. לא יכולה יותר.. רוצה להיכנס מתחת לשמיכה, לא לשמוע, לא לראות .. רוצה רק לישון... מה קורה לי?

 

[אוהד אסטון]

לא../images/Emo10.gif../images/Emo24.gif

אל תרגישי ככה, לפי מה שאת אומר כ"כ הרבה אנשים מעריכים אותך, למה להרגיש ככה

 

[D i s o r d e r]

אולי זו תקופה כזו...

ואם כן, אז היא תגמר... אי אפשר לדעת כמה זמן זה יקח, אבל אפשר לנסות להעיף את מה שמציק, ולהתעסק בינתיים במה שעושה לך טוב, כדי להתחזק על ידי זה. תעשי את החושבים שלך, אם לא טוב לך במקום העבודה, תעזבי, תבחרי להיות רק איפה שטוב לך.

 

[רננהלי]

סיפרת למישהו?

יש לך על מי להישען? 23 שנה את מאחוריי מסיכה?? זה מה שאת רוצה לומר? ורק עכשו את כבר לא מסוגלת לסבול את זה? את יכולה לשים את האצבע מה גרם לזה? יש אידה טריגר? יש מצב שתחשבי על ללכת לטיפול? זה יכול לעזור מאוד. גם לשנות את הכאב העכשווי וגם לשנות את הקושי התמידי הזה בצורך לשים מסיכה.

תרגישי טוב אני מכירה את ההרגשה.את הכאב הזה. תזכרי שזה דבר שעובר. שכובד הרגשות והכאב הזה הוא לא הכרחי. ולא תמידי. שפעם היה טוב ופעם עוד יהיה טוב. זה אפשרי לשנות. ויש בשביל מה להיות שמחה.

 

[סטודנטיתתוהה]

קרן אור,

כואב לקרוא את ההרגשה שלך, את כל התמיהה הזו למה זה קורה לך פתאום? אין לי תשובות... אבל קרוב אליך, על הרצפה, אני בטוחה שאת עם חתימה כל כך אופטימית כמו זו ("כשהנשמה מאירה, גם שמיים עוטי ערפל מפיקים אור נעים"), וכשהשם שלך מפיץ אור כזה של קרן שמש- אני בטוחה שתצליחי להתגבר גם מעל התקופה הנוראית הזאת!! איתך יעל

 

[סלינוש]

../images/Emo24.gif

 

[חן1 היחיד]

סימפטומים של דיכאון

כואב לי לשמוע אותך ככה. זה נשמע כמו דיכאון- ובכל אופן משהו שמאוד חשוב לטפל בו ולא להזניח!!!

 

[i love עדי]

תמצאי את קרן האור הקטנה..

היא חייבת להסתתר איפשהו , שם . תמצאי אותה ותתחזקי איתה. תקופות רעות עוברות בסופו של דבר , חבל שרק בסופו של דבר, אבל הן עוברות.

 

[מטאל גאקט]

את מזכירה לי איזה שיר

שאומר "פרח נתתי לנורית, הפרח זרקה בחצר. הלכה לשחק עם ילד אחר.....אז למה אמא למה זולגות הדמעות בעצמן"? את נאבקת בעצמך בדמעות, עד כאב, מסתתרת תחת מסיכה 23 שנה...ואז שואלת "מה קורה לי" "מדוע זולגות הדמעות"? ברור שהדמעות זוגלות. קורה לך משהו בפנים. אל תחששי מעצמך. זו את האמיתית. את צריכה קצת עידוד מחברים ואולי שיחה עם מטפל שתעמיק את הדיון בבעיה האמיתית שבפנים. יהיה טוב, אל תבהלי. לפעמים זה לא קשור לזה שטוב לנו בעבודה או שבסך הכל הכל טוב ואין סיבה להיות בדיכאון.

 

[קרן אור אחת]

תודה

אתם ממש מקסימים... באמת! אולי אחרי 23 שנה הגיע הזמן להתמודד עם האמת.. להפסיק להכחיש, להפסיק להסתתר.. להגיד "לא" כשצריך.. וגם לא לפחד להוריד דמעות. להפסיק להיות חזקה בשביל כל בעולם ולהפסיק לחשוב שהעולם יפול אם לא אספיק עוד דבר אחד.. אני בטיפול, לכל מי שתהה בשירשור.. וזה עוזר לי.. באמת... רק שאני לא בטיפול 24 שעות.. ומה לעשות.. יש שעות קשות יותר יש שעות קשות פחות... יהיה בסדר זה נכון... השאלה מתי... תודה לכם שוב!

 

[קצת דיווה]

קרן ../images/Emo20.gif

אולי צריך ללכת עם הטיפול הלאה יכול להיות שאולי זאת סתם תקופה שנראית לך ארוכה כי את שם אל תתני לעצמך לשקוע אל תרדי עוד ועוד למטה כי לפעמים יהיה קושי גדול יותר לעלות תחשבי שאת עכשיו על הרצפה ומכאן את יכולה רק לעלות לא עוד למטה מתחת לשטח יקירתי..לבקש עזרה זאת גבורה גאה בל שאת כותבת כאן אשמח אם תפני לעוד גורם אולי לסה"ר חיבוק

 

[MommyHug]

אל תילחמי, אל תיאבקי,

הנפש שלך רוצה קצת לנוח... אז תני לה לנוח! קצת זה בסדר. ברגע שזה כבר יהיה יותר מידי, תעשי הכל כדי לצאת מזה. אל תשכחי להיעזר, במיוחד בפסיכולוגית שלך, אני בטוחה שהיא עוזרת לך

אז תרגישי טוב! ואנחנו איתך, כמו שאת רואה. תשתפי גם איזו חברה קרובה, אולי גם מישהו בעבודה (איפה את עובדת?) והנה

 

[על חבל דק]

קרן אור..

בע"ה זה עוד יעבור ובקרוב ממש כמו שזה בא זה כואב ומאוד קשה להיות שם אבל כמה שזה קשה מזה תצאי חזקה יותר. תנסי להחזיק עוד קצת מעמד..

 

[קרן אור אחת]

תודה לכם.. באמת!

 

[לילי נמר]

../images/Emo24.gif