שוב בבית

[ענתי44]

שוב בבית

הטיפול האנטיביוטי הועיל והשלשולים פסקו. חזרנו מקודם הביתה אחרי מסע ייסורים שבו אמא צועקת זועקת ומוחה על כל דבר. הזזת רגליה, הלבשתה, העברתה לאלונקה והנסיעה הביתה. עכשיו קצת נרגעה. אין לרופאים מושג למה השלשולים. הבוקר הרופא ציין איזו בדיקה של חלבון שהיה אמור לרדת אם יש שלשולים חודשיים. אמרתי לו שאני מתירה לו לבדוק בקופת חולים ולראות מתי פניתי בתלונה על השלשולים " אני מאמין לך" אמר, " אבל זו התוצאה" ביקשתי שיציינו שהיא לא מדבקת ושמותר לה לחזור למרכז היום, כי שם נלחצו שהיא לא תדביק קשישים. ואז שאלתי אותם לגבי אפשרות של חזרת השלשול. הם המליצו שהרופאת משפחה תפנה למחלקת גסטרו בדחיפות ותציין שמדובר באישה סיעודית שאינה יכולה לקבל טיפול בקופת חולים ואם נצטרך לעבור קולונוסקופיה זה יעשה באשפוז. אני מתכוונת להזמין ייעוץ פרטי של רוקח שיבחן את שילוב התרופות שלה ויבדוק האם השילוב הזה בסדר, ואם יהיה צורך גם לגשת לייעוץ פרטי של ניאורולוג. ואז לגסטרו. מקווה מאוד שלא יהיה צורך ואמא תתאושש.

 

[טילי66]

ענתי בוקר טוב

לפני שאני יוצאת לעבודת הקודש שלי התייחסות קצרה מכל הלב.שמחתי לקרוא שאמא חזרה הביתה.בשעה טובה. אני מאחלת ומייחלת שהימים הבאים יהיו קלים יותר והאמא תחזור קצת לעצמה.תפילה בליבי שגם את תתחזקי והחיים יחזרו ולו במעט למסלולם. חיבוק ענק ואוהב תמי

 

[ענתי44]

שעון אלצהיימר../images/Emo133.gif

כמו שיש שעון חורף ושעון קיץ וכמו שיש שעון מצלצל ושעון דיגיטלי ושעון חול כך יש שעון אלצהיימר. וזה שעון עם מחוג אחד בלבד שהולך בספירה לאחור. איו בו דקות או שניות כי אירועים שקרו לפני רגע, אוטומטית נמחקים מהזכרון, רק מחוג זכרון של הבית ההוא, ההורים שנפטרו 30 שנה וילדות אבודה. כמו שעון חול הוא זוחל, שעון האלצהיימר גרגיר גרגיר של חול ושל יכולות התפקוד וזכרונות עבר שנעלמים, ושמות של הילדים שנמחקים. לאט לאט אבל בטוח. אין לו תוכנית של שעון מעורר, בו ניתן למתוח הקפיץ לליל הסדר, או חתונת הבן והשעון במועד יצלצל ולשעה קלה נקבל את יקירנו צלול ומודע. עד חצות הליל עת יקפוץ אל דלעת השכחה ויותר עקבות נעל של שמחה. וכאשר חל שבוש ביום יום, נגיד אישפוז בבית חולים, וחוזרים הביתה לשגרה אחרי יומיים, החולה, אצלו כאילו מישהו החזיר אחורה את השעון לשנה שעברה לימים של הנפילה ושבירת הרגל והיא עכשיו, אמא שלי, צועקת עד השמיים וחזרה בכל פעם שמתקרבים אליה. פשוט סיוט. ויש ששהייה בבית חולים מסיטה את המחוג קדימה בזמן אלצהיימר ויש דעיכה והדרדרות. לפעמים זמנית לפעמים לא. לו ניתן היה לסובב את מחוגי השעון אל הימים שלפני האלצהיימר, לראות איך לפתע היא קמה מהכסא וצועדת אליה, והקול הישן שלה מדבר אלי, קול ההגיון האימהי שכה חסר לי, לחיבוק קצר, עוד חצי עיצה קטנה ממנה איך לשרוד את הטיפול בה, החולה. האלצהיימרית. או סתם לשתף אותה בחיי. אבל שעון האלצהיימר ממשיך ומתקתק... תיק תק תיק תק, דופק שעון בן חיל. תיק תק ביום וגם בליל, מכה אלצהיימר חזק.....

 

[שש שבע]

זה מדהים, ומפחיד יחד

איך מסבירה הרפואה את קטעי הצלילות, או להפך את החזרה לתקופה בה הילדים קטנים, או כל אירוע רחוק אחר?

 

[ענתי44]

מכל מה שאני קראתי על המחלה

וקראתי המון, אין התייחסות לכך. בתחילת המחלה, כשאמא כבר היתה חולה אבל לא באופן מאובחן ורשמי, היינו מגיעות למיון עם התקפים של אובדן זמני של ההליכה או בלבול מפחיד, ואלצהיימרי ועד שהיה מגיע נאורולוג אמא כבר היתה חוזרת לעצמה ומקסימה את הרופאים בשפתה הקולחת והעשירה ואישיותה המתוקה והם לא היו מבינים מה אני רוצה בכלל. היה לה כינוי " הגברת עם התשבצים" ולא רק הם גם מכרים ובני משדפחה בשלב ההתחלתי לא הבחינו. ככל שהמחלה מתגברת זה הפוך רוב הזמן היא בבלבלה ולפתע צצה מתוך האפלה אמא א' ( הוותיקים פה מכנים, כפי שדרורה המציאה אמא או אבא א' כלומר בשלב הבריא והצלול ואמא ב' עם האלצהיימר ) קראתי שמשווים את אלצהיימר לרחוב ראשי מואר בפנסי רחוב כשכל פעם כבה פנס אחר עד חשכה מוחלטת של המוח. אולי לפעמים פנס שכבה שב ונדלק, מהבהב לרגע. אני למדתי לא לשאול פשוט ליהנות מאותם רגעים של חסד. כי פעם, אני, ולא רק אני, נטיתי להתלות על רגע קסום זה או אחר ולפתח תקווה שהנה, אולי היא חוזרת לעצמה, שאולי בכלל זה טעות באבחון. עד שגלי מציאות אלצהיימרית היו מכים ומנפצים באכזריות את התקווה שלי.