שוב אני
כזאת אני מדי פעם כותבת בשביל לקבל תגובות אז מראש תודה על תגובותיכם וסליחה על הטרדתכם ועכשיו אני פשוט מרגישה כישלון את זה כבר אמרתי כלפי, כלפי הילדים וכלפי בעלי הבוגדני (למרות שהוא טוען שהוא לא טיפוס בוגדני פשוט אני לא האישה הנכונה) ואני פוחדת מה לעשות לבד? איך אני אסתדר? כל השנים אני לא עובדת אלא מגדלת אתהילדים האם כדאי לבטל לו את כל ההליכים ופשוט לשתוק (זהו רצונו)? אבל מצד שני איך אפשר לשתוק הרי אני עוברת השפלות מילוליות קשות מנשוא כל היום הוא קורא לי סמרטוט אפס מושפלת אפילו הכלבים עדיפים עליך ואני בוכה מאוד מאוד ללא הפסקה גם עלי גם על המשפחה שמתפרקת וגם עליו אבל מצד שני להיפרד ושהוא יעזוב את הבית הרי הוא אהבת חיי מזה אני פוחדת פחד מוות וכך זה ממשיך כל היום קונפליקט בין הראש לרגש סליחה אם אני נשמעת בעלת רחמים עצמיים אבל אני מרגישה נורא ביותר.
כזאת אני מדי פעם כותבת בשביל לקבל תגובות אז מראש תודה על תגובותיכם וסליחה על הטרדתכם ועכשיו אני פשוט מרגישה כישלון את זה כבר אמרתי כלפי, כלפי הילדים וכלפי בעלי הבוגדני (למרות שהוא טוען שהוא לא טיפוס בוגדני פשוט אני לא האישה הנכונה) ואני פוחדת מה לעשות לבד? איך אני אסתדר? כל השנים אני לא עובדת אלא מגדלת אתהילדים האם כדאי לבטל לו את כל ההליכים ופשוט לשתוק (זהו רצונו)? אבל מצד שני איך אפשר לשתוק הרי אני עוברת השפלות מילוליות קשות מנשוא כל היום הוא קורא לי סמרטוט אפס מושפלת אפילו הכלבים עדיפים עליך ואני בוכה מאוד מאוד ללא הפסקה גם עלי גם על המשפחה שמתפרקת וגם עליו אבל מצד שני להיפרד ושהוא יעזוב את הבית הרי הוא אהבת חיי מזה אני פוחדת פחד מוות וכך זה ממשיך כל היום קונפליקט בין הראש לרגש סליחה אם אני נשמעת בעלת רחמים עצמיים אבל אני מרגישה נורא ביותר.
