כבר יודעת משהו
New member
ההנאה
שלך היא לא ברמה המודעת (גם המושג הנאה הוא לא מדויק בהקשר של זה). אבל יש לך רווח סמוי מכל המצב הזה, משום שאם היית רק מפסידה, לא היית נשארת במקום הזה (כלומר, או שהיית בוחרת ללכת ממנו (מבעלך) או שהיית בוחרת לא להאמין שזה חזק ממך והיית מגלה חוזק בתוך עצמך, שהיה מזיז אותך מהמקום החוקר וחושש ובוחן ובודק ומדמיין).
בקיצור, אלה החיים שאת מכירה ולמרות שזה נשמע פרדוכסאלי, את לא מכירה מערכת אחרת איתו. האיזון ביניכם נשמר והקשר שלכם קיים כל עוד הוא מפלרטט עם נשים אחרות (ולא ממש טורח להסתיר את זה) ואת מתוזזת מפחד סביב העניין (וכן חושבת שאת מצליחה להסתיר את זה אבל את לא, והוא מרגיש את זה ואולי אפילו נהנה מזה, עאלק, אני גבר גבר והיא פוחדת לאבד אותי). כל אחד מכם יודע את מקומו ואת תפקידו והכל עומד על מקומו בשלום ומדי פעם את מגיעה לכאן לשפוך קצת מהג'יפה שממלאת אותך כדי לפנות מקום לעוד קצת.
תראי, מה שבאמת חשוב בכל הסיפור הזה, זה למה את כל כך זקוקה להחזיק ולטפח את ההרס הפנימי העצמי הזה. כאילו, אם זה לא יהיה, את לא תהיי את.
זאת עובדה גלויה וברורה שיש לו עניינים עם נשים אחרות ולא צריך להיות חוקר מדופלם כדי לדעת שזה מה שזה. אבל הוא ממש לא האישיו כאן, כי הוא מי שהוא וככה הוא מנהל את חייו. האישיו הוא את, ומה שאני מציעה לך, זה לנסות לעשות את החצי סיבוב הגואל של חייך ולנסות להפסיק לראות בכלל את הקפיצות שלו. לא לשמוע בכלל את הטלפון שלו מצלצל, לסנן אל החלל החיצון כל זמזום של הודעה נכנסת. יש לי תחושה חזקה מאד שברגע שהוא לא ירגיש את הפחד שלך קופץ יחד עם כל קפיצה שלו, צינור ההזנה שלו פשוט יתרוקן והוא יהיה חייב לעשות עם זה משהו אחר. זה כבר לא יהיה משחק בשבילו, כל הסיפור הזה, ומשהו יקרה. את מבינה, כאילו בהפוך על הפוך, את זאת שמתחזקת את הדפוס הזה שלו.
תחשבי על זה.
שלך היא לא ברמה המודעת (גם המושג הנאה הוא לא מדויק בהקשר של זה). אבל יש לך רווח סמוי מכל המצב הזה, משום שאם היית רק מפסידה, לא היית נשארת במקום הזה (כלומר, או שהיית בוחרת ללכת ממנו (מבעלך) או שהיית בוחרת לא להאמין שזה חזק ממך והיית מגלה חוזק בתוך עצמך, שהיה מזיז אותך מהמקום החוקר וחושש ובוחן ובודק ומדמיין).
בקיצור, אלה החיים שאת מכירה ולמרות שזה נשמע פרדוכסאלי, את לא מכירה מערכת אחרת איתו. האיזון ביניכם נשמר והקשר שלכם קיים כל עוד הוא מפלרטט עם נשים אחרות (ולא ממש טורח להסתיר את זה) ואת מתוזזת מפחד סביב העניין (וכן חושבת שאת מצליחה להסתיר את זה אבל את לא, והוא מרגיש את זה ואולי אפילו נהנה מזה, עאלק, אני גבר גבר והיא פוחדת לאבד אותי). כל אחד מכם יודע את מקומו ואת תפקידו והכל עומד על מקומו בשלום ומדי פעם את מגיעה לכאן לשפוך קצת מהג'יפה שממלאת אותך כדי לפנות מקום לעוד קצת.
תראי, מה שבאמת חשוב בכל הסיפור הזה, זה למה את כל כך זקוקה להחזיק ולטפח את ההרס הפנימי העצמי הזה. כאילו, אם זה לא יהיה, את לא תהיי את.
זאת עובדה גלויה וברורה שיש לו עניינים עם נשים אחרות ולא צריך להיות חוקר מדופלם כדי לדעת שזה מה שזה. אבל הוא ממש לא האישיו כאן, כי הוא מי שהוא וככה הוא מנהל את חייו. האישיו הוא את, ומה שאני מציעה לך, זה לנסות לעשות את החצי סיבוב הגואל של חייך ולנסות להפסיק לראות בכלל את הקפיצות שלו. לא לשמוע בכלל את הטלפון שלו מצלצל, לסנן אל החלל החיצון כל זמזום של הודעה נכנסת. יש לי תחושה חזקה מאד שברגע שהוא לא ירגיש את הפחד שלך קופץ יחד עם כל קפיצה שלו, צינור ההזנה שלו פשוט יתרוקן והוא יהיה חייב לעשות עם זה משהו אחר. זה כבר לא יהיה משחק בשבילו, כל הסיפור הזה, ומשהו יקרה. את מבינה, כאילו בהפוך על הפוך, את זאת שמתחזקת את הדפוס הזה שלו.
תחשבי על זה.
