שוב אני כותבת...

[MeWithoutU]

שוב אני כותבת...

ישבתי והסתכלתי בתמונות מהילדות... לאבא שלי יש בחדר תיבה ענקית מלאה בתמונות מארגנטינה... להורים שלי הייתה אובססיה לצלם כל דבר שהייתי עושה או אח שלי... תמונות שלי אוכלת...ישנה בכל מיני פוזות...אירועים משפחתיים...או סתם לפני יצאה לגן...או משחקת בבית או בפארק שעשועים(= מצאתי תמונות שלי ממש קטנה... למי שלא יודעת...אני מאומצת...אבל הוריי החזיקו אותי פעם ראשונה יום אחרי שנולדתי...ישר לקחו טיסה מארגנטינה לברזיל כדי לקחת אותי ולהפוך אותי לבת שלהם...ורק אותם ראיתי בתור הורים... שבוע לקחו הסידורים של האימוץ...אבל כל יום הלכו לבית ילדים לבקר אותי... תמונות מבית הילדים...אמא שלי מחזיקה אותי ובפניה חיוך ענק שעכשיו יש לה את הבת שתמיד חלמה עליה(= אמא זאת רק היא!...אומנם לא הביאה אותי לעולם...אבל היא האימא היחידה שהכרתי ואהבתי... כי האישה שילדה אותי היא כלום בשבילי...סתם אישה שעשתה לי תטובה להביא אותי לעולם... כל כך מוזר ליראות את התמונות של הבית ילדים בפעם הראשונה שאמא שלי החזיקה אותי... תמיד ראיתי תתמונות האלה...אבל רק לפני בערך 3 חודשים גיליתי שבשבוע של התהליכי אימוץ הייתי בבית ילדים... אף פעם לא הבנתי מה זה המקום הזה בתמונות הראשונות שעשו לי יום אחרי שנולדתי...חשבתי חדר במלון או משהו... ורק עכשיו הבנתי... תמונות של הילדות הכי מאושרת שאפשר לבקש! של המשפחה הכי מושלמת שאפשר לקבל... ואחרי שעלינו לארץ ואימא נפטרה...הכול השתנה... ככל שגדלתי היו לי יותר בעיות... ריבים עם אבא ובכלל עם המשפחה... דיכאונות...ניסיונות היתאבדות...הפרעות אכילה...אלכוהול וכו'... אני יודעת שאם אמא הייתי בחיים כל זה לא היה קורה... היא הייתה שומרת עלי ולא נותנת לי להיתדרדר לכל כך הרבה בעיות... כל כך כואב בלי אמא...לדעת שכל מה שמצפה לי בעתיד...הרגעים החשובים שלי...היא לא תיהיה שם בשבילי... והכי כואב לי שאני מרגישה היחידה במשפחה שבאמת מתגעגעת אליה... אבא שלי כל כך עסוק בעצמו ובלשגע לכולם את השכל...באזכרות הוא עם חברה שלו במקום לבוא איתי לבית קברות... ובתמונות שלה הוא בכלל לא מסתכל... ואח שלי...כל החיים עסוק בלראות סרטים...מאז שהיא נפטרה הוא בחיים לא הזכיר את אמא...כשאני מראה לו תמונות הוא כאילו מחייך ואומר לי שאני יזוז כי הטלויזיה יותר מעניינת... כאילו המוות שלה השפיע רק עלי...כאילו הם פשוט שכחו אותה או מדחיקים אותה לצד... היחידה שאולי אכפת לה זאת סבתא שלי (אמא שלי אמא שלי)...אבל היא בארגנטינה...לבד...בבית אבות... אבא שלי לא רצה שהיא תעלה לארץ איתנו...השאיר אותה שם לבד... לפני 5 שנים הלכנו לבקר אותה...היא הייתה נראת כל כך חולה...חיוורת...על כיסא גלגלים..הלב שלי פשוט נשבר! היא היחידה שאני אוהבת במשפחה הזאת...כן!את המשפחה בארץ אני לא ממש אוהבת...ועם הסבתא שניה (אמא של אבא שלי) אני לא כל כך מסתדרת... את הסבתא מארגנטינה אני הכי אוהבת... והמחשבה שהכי מפחידה אותי היא שהיא תמות מבלי שאני יראה אותה שוב... אין לי כרגע כסף לטוס לשם...ואבא שלי לא מתכוון לשלם לי את הטיסה... לא אכפת לו ממנה...לא אכפת לו שהיא שם לבד...שהיא זקוקה לי... הוא העיקר פעם בחודש שולח צ'ק עם הכסף לבית אבות וזהו!... כאילו היא איזה מטרד בשבילו...זה הכול! לפני כמעט שנה הוא הבטיח לי שהוא יתן לי לטוס לבקר אותה...בסוף הוא התחרט... אם משהו יקרה לה עד שאני ילך לבקר...אני בחיים לא אוכל לסלוח לו... אני פשוט יעלם לו מהחיים...ולא אדבר איתו לעולם... וככה מתפרקת לה משפחה שפעם הייתה מושלמת...

 

[ההורים של לירון]

../images/Emo201.gif../images/Emo201.gif../images/Emo201.gif

 

[סְקָאלִי]

הי חמודה.

איזה סיפור. כמה עצוב. ויחד עם זאת, אני שמחה שיש לך זכרונות כל כך טובים ממנה, ובמינה שבזמן שהייתה, העניקה לך כל כך הרבה. רואים שהפנמת דמות אם חיובית מאוד. וכך היא תישאר בתוכך. אשר לתגובות בני המשפחה האחרים - אני מניחה שאת לא היחידה שהושפעת. הצעת בעצמך את האופציה שהם מדחיקים. אני מניחה שזה מה שקורה. וכנראה שזה קורה כי הכאב הוא גדול. כל כך גדול, שקשה להתמודד איתו. והרי כמו שאת מתארת, האובדן יותר גדול מזה. כי לא רק שאמא הלכה, בעקבות זה גם הדבק שהדביק את המשפחה פחות מורגש היום. ואשר לסבתא - עוד סיפור כואב. האם את עובדת? האם יש דרך לחסוך כסף ולממן לבד את הטיסה? האם יש אפשרות לקחת הלואה מאבא או מקרוב כלשהו ולהחזיר בעת מאוחרת יותר? שולחת לך חיבוק גדול.