שובר המיתוסים

שובר המיתוסים

טוב אז בינתים נתחיל עם מיתוס אחד (פרה פרה ...) בשביל לזכות באהבה יש לתת את הנשמה ואת הלב!!!
זה נכון שכשנכנסים לקשר צריך גם לתת, אבל (ותמיד יש אבל לא??) צריך גם לקבל. קשר זה בין שני אנשים (לפחות). זה בעצם מערכת של יחסים, זה אומר שנותנים ומקבלים. אין זה אומר שצריך למדוד בדיוק כמה כל אחד נותן או מקבל ובלבד שיהיה איזשהו איזון בין הצדדים (במילים אחרות, אם צד אחד נותן את כולו ללא סייגים והצד השני רק מקבל ולא מחזיר כלום - יש לנו בעיה). עוד נקודה למחשבה, מיהו הבנאדם שאנחנו איתו תמיד?? אנחנו בעצמנו, ולכן צריך לדאוג לבנאדם הזה, כלומר אם אנחנו במערכת יחסים ומרגישים שבן/בת הזוג פוגעים בנו צריך להעלות את זה לדיון (אולי דיון זה מילה כבדה מדי אבל חייבים להעלות את זה). הקונספט הזה שיש רבים שמחזיקים בו שאומר שמרגע שפגשנו את פלוני והתאהבנו בו/בה עד מעל לראש אנחנו חייבים להכנס למוד של "עכשיו נותנים לו את הכל כדי שיראה כמו מופלאים ושווים אנחנו" - אז זהו שלא. אם ניתן את כולנו הצד השני (בחלק גדול מהמקרים)יבין שהוא/היא לא צריכים בכלל להתאמץ, הקרב כבר נגמר - עכשיו אפשר לבזוז את מה שניתן (במיוחד את הלב שלנו) ולהמשיך הלאה - הרי כבר מיצינו את הקשר הזה לא? לדעתי, צריך לתת (בהחלט) אבל צריך גם לקבל, לא להרגיש לא נוח כשבן/בת הזוג יוצאים למעננו מעורם מדי פעם - זה רק אומר שהקשר בריא ומאוזן. שיהיה לכם שבוע נפלא (כל מה שאני כותב זו דעתי האישית המבוססת על נסיוני בחיים - אינני איש מקצוע)
 

אלדד26

New member
רק אוסיף,

שצריך לדעת גם לתת וגם לקבל. כשאדם נותן את כל כולו בקשר, והצד השני לא יודע איך לקבל את זה, יש בעיה אפילו יותר גדולה מהנתינה החוזרת. זה כמו לדבר לקיר. וכל כך למה זה? כשאנחנו עושים משהו, כל דבר, אנחנו עושים אותו מתוך נקודת מבט אגואיסטית לחלוטין. קשה מאוד עד בלתי אפשרי למצוא דבר שאנחנו עושים עבור הזולת ורק עבורו. עצם הנתינה גורמת לנו להרגיש יותר חזקים, יותר טובים, יותר הכל - ממה שהיינו לפני הנתינה. ואז, אם נתנו והנתינה שלנו נפלה על אוזניים ערלות ואין שום פידבק (והפידבק, אגב, לא חייב להיות נתינה חוזרת. גם חיוך מספיק. מישהי פעם פרצה בבכי למראה מתנה שהכנתי לה, מרוב התרגשות. זה הספיק לי לחודש של חיוכים וגאווה עצמית על שהפכתי אותה למאושרת יותר) - אז כאילו עשינו משהו מיותר לחלוטין. כאילו השקענו את עצמנו וקיבלנו... כלום. ו*זה* עצוב מאוד. לא כל האנשים נותנים באותה הצורה. לא כל האנשים נותנים באותה תדירות, או באותה כמות. אפשר לזהות שאדם נותן את המקסימום שבו, גם אם זה הרבה פחות ממה שאתה נותן לו. אני חושב שלא צריך לאזן בין רמת הנתינה הפיזית, כמה נתתי, מתי נתתי וכו´ - אלא צריך לאזן בין רמת הנתינה כמו שבן הזוג מסוגל לתת מעצמו. וזהו, וגם אני אאחל לפורום שבוע נ-ה-ד-ר.
 

orit74

New member
מסכימה

מערכת יחסים בכלל ובין גבר לאשה בפרט מבוססת על נתינה וקבלה . על מנת שהקשר יצליח יש צורך לדעת לתת ולדעת לקבל , אחרת אנחנו בבעיה . הנתינה לא חיבת להיות ענקית , אלא חיוך , חיבוק , טלפון באמצע היום , זה המון ( מבחינתי לפחות ) , הצד המקבל צריך לדעת לפחות להעריך את זה , ולא מצפים ממנו שיחזיר באותה מטבע , להגיד תודה , מספיק בהחלט . כשזה לא מתקיים , זה באמת קשה , לשני הצדדים , אני מסכימה , אז או שמדברים על זה או שעוברים הלאה , למישהו שכן יעריך את מה שאנחנו עושים בשבילו , כי אנחנו מרגישים ורוצים לעשותו מאושר ואנחנו נהיה מאושרים . אם אנחנו נותנים משהו ללא התחשבות בצרוכינו , זה לא לעיניין ! אז אני מקווה שאכן נמצא את אלו שיודעים לתת ויודעים גם לקבל מכל הלב !!!!!
 
לא בחשבונאות עסקינן

אני מסכים למה שכתבת את ואלדד, לא התכוונתי שיש לעמוד עם חשבוניה (מחשב למי שמתעקש) ולהחזיק מאזן של כמה נתנו או כמה קיבלנו. צריך להרגשי טוב עם עצמך ולדעת שאתה נותן אבל גם להרגיש שאתה מקבל (ואכן שיחת טלפון באמצע היום זה דבר נפלא שמחמם את הלב). שיהיה סופ"ש מצויין
 

orit74

New member
אתה צודק .....

אכן השיר של ריטה הוא בהחלט דוגמא טובה לרעיון הכללי שהצגנו כאן . סוף שבוע נעים וחמים עם המון אהבה
 
למעלה