שובר הגה.........
טוב זה נסיון קטן להודעה מסוג אחר...... אל תהרגו אותי אחר כך.... זה סיפור ידוע ומוכר בסיפרות היהודית בן מאות שנים ומופיע כאן לראשונה בגרסה מלאה ומושכלת.....מי שיחפש כאן אהבה וסקס שישכח מזה...זה פשוט סיפור שיש לו מושכלות וחשיבה זה הכל.....ראו הוזהרתם... זה היה לפני כמה מאות שנים ויש כמה גרסאות על כוכבי הסיפור אז השמות הם בערבון מוגבל... הרמב"ם מעבר לעושר ומרחב החכמה שהיה טבול בה היה איש שיחה רצוי ויועץ בתוך חצרות המלוכה ששלטו אז בתקופתו. באחת השיחות אליהם גררו אותו תמיד על יהדות ואמונה (במאמר המוסגר - כמו כל דתי במרחב המוכר שלנו) שוחח איתו שר בכיר על עליונות האדם בתור בחיר הבריאה - הרב ייחד את החשיבות של האדם לרכוש מידות ועל היכולת שלו לעצב את אישיותו עד שהוא מגיע לשלמות.... באותה תקופה האופנה והסטייל נאחזו באילופן של חיות באופן מרשים ומעורר השתאות, ובעוד השר ניסה להאדיר את הערך של אילוף חיות טען הרב לעומתו שמבחינה ערכית אין לאילוף חיות שום תרומה לערכיות. ההסבר של הרב היה כך: האמונה היהודית גורסת שהאדם הוא יצירה שחציה מלאך וחציה בעל חי...כך שעיצוב אישיותו של האדם היא בעלת ערך על ידי שהוא משליט את צד המלאך שבו על פני הצד החייתי...לאילוף עצמי שכזה הוא בעל ערך כי הוא טמון בעצם הוויתו של האדם...לעומת זאת בעל חי ישאר בעל חי וכל האילוף לא יעלה את ערכיותו של הבעל חי... מסובך? לא נורא תקראו שוב! עדיין מסובך? יכול להיות !!! גם אותו שר לא ירד לסוף דעתו של הרב... נראה אותך מסביר את רעיונותיך מול ההישגים שאציג לפניך באילוף חיות - ענה השר... לאחר מספר חודשים הוזמן הרב לטכס חגיגי עם המון בני אצולה... הרב שנשכח ממנו נושא הויכוח היה שקוע בלמודו ובעיונו כשקופסת טבק הרחה גדולה יחסית ומפוארת פתוחה לפניו...באותם ימים יופיה של קופסת הטבק היתה גם סמל למעמד...אבל בסיפור שלנו נכנס עכבר לתוך הקופסה ונלכד בתוכה כאשר המכסה נסגר בעוד הרב מנמנם... הגיע שעת הטכס הרב לקח את קופסת הטבק בחיפזון...לבש את מעילו ו...נסע או יותר נכון רכב לעבר הטכס אליו הוזמן... בתוך הטכס קם השר וסיפר לנוכחים על הויכוח שלו עם הרב...וביקש להזמין את הקהל לראות את "החתול הממלצר"... הוילון נפתח ולקול מחיאות כפים יצא חתול מגודל - כמעט נמר הולך על שתים לבוש מחלצות ובידו מגש עמוס והתחיל לחלק מהמגש לחוגגים...... ואאאאאאאאאוווווו ענק לא? השר הביט אל הרב בעיניים נוצצות ואין מה להגיד הרב נבוך לרגע.... הרב היה חייב להתעשט, הכניס את ידו, שלף את קופסת הטבק להריח רגע כדי לחזור לצלילות המיוחדת שלו... מה שהיה אחר כך לא ישכחו לעולם...מי ראה את העכבר קודם הרב או החתול לא נדע לעולם, אבל בכל מקרה בזריזות של חתול העיף המלצר שלנו את המגש לכל הרוחות על פני החוגגים ופתח בריצה מטורפת על ארבע אחר העכבר הנמלט.... הויכוח נגמר....לא משנה מה תעשה חתול נשאר חתול....(ואפילו אם הוא מחליף ניקים בסוף הוא חוזר...........) זהו הסיפור ....לא יודע למה אבל נזכרתי בו והרי הוא לפניכם... אל תהרגו אותי ...... ערב טוב כולם........
טוב זה נסיון קטן להודעה מסוג אחר...... אל תהרגו אותי אחר כך.... זה סיפור ידוע ומוכר בסיפרות היהודית בן מאות שנים ומופיע כאן לראשונה בגרסה מלאה ומושכלת.....מי שיחפש כאן אהבה וסקס שישכח מזה...זה פשוט סיפור שיש לו מושכלות וחשיבה זה הכל.....ראו הוזהרתם... זה היה לפני כמה מאות שנים ויש כמה גרסאות על כוכבי הסיפור אז השמות הם בערבון מוגבל... הרמב"ם מעבר לעושר ומרחב החכמה שהיה טבול בה היה איש שיחה רצוי ויועץ בתוך חצרות המלוכה ששלטו אז בתקופתו. באחת השיחות אליהם גררו אותו תמיד על יהדות ואמונה (במאמר המוסגר - כמו כל דתי במרחב המוכר שלנו) שוחח איתו שר בכיר על עליונות האדם בתור בחיר הבריאה - הרב ייחד את החשיבות של האדם לרכוש מידות ועל היכולת שלו לעצב את אישיותו עד שהוא מגיע לשלמות.... באותה תקופה האופנה והסטייל נאחזו באילופן של חיות באופן מרשים ומעורר השתאות, ובעוד השר ניסה להאדיר את הערך של אילוף חיות טען הרב לעומתו שמבחינה ערכית אין לאילוף חיות שום תרומה לערכיות. ההסבר של הרב היה כך: האמונה היהודית גורסת שהאדם הוא יצירה שחציה מלאך וחציה בעל חי...כך שעיצוב אישיותו של האדם היא בעלת ערך על ידי שהוא משליט את צד המלאך שבו על פני הצד החייתי...לאילוף עצמי שכזה הוא בעל ערך כי הוא טמון בעצם הוויתו של האדם...לעומת זאת בעל חי ישאר בעל חי וכל האילוף לא יעלה את ערכיותו של הבעל חי... מסובך? לא נורא תקראו שוב! עדיין מסובך? יכול להיות !!! גם אותו שר לא ירד לסוף דעתו של הרב... נראה אותך מסביר את רעיונותיך מול ההישגים שאציג לפניך באילוף חיות - ענה השר... לאחר מספר חודשים הוזמן הרב לטכס חגיגי עם המון בני אצולה... הרב שנשכח ממנו נושא הויכוח היה שקוע בלמודו ובעיונו כשקופסת טבק הרחה גדולה יחסית ומפוארת פתוחה לפניו...באותם ימים יופיה של קופסת הטבק היתה גם סמל למעמד...אבל בסיפור שלנו נכנס עכבר לתוך הקופסה ונלכד בתוכה כאשר המכסה נסגר בעוד הרב מנמנם... הגיע שעת הטכס הרב לקח את קופסת הטבק בחיפזון...לבש את מעילו ו...נסע או יותר נכון רכב לעבר הטכס אליו הוזמן... בתוך הטכס קם השר וסיפר לנוכחים על הויכוח שלו עם הרב...וביקש להזמין את הקהל לראות את "החתול הממלצר"... הוילון נפתח ולקול מחיאות כפים יצא חתול מגודל - כמעט נמר הולך על שתים לבוש מחלצות ובידו מגש עמוס והתחיל לחלק מהמגש לחוגגים...... ואאאאאאאאאוווווו ענק לא? השר הביט אל הרב בעיניים נוצצות ואין מה להגיד הרב נבוך לרגע.... הרב היה חייב להתעשט, הכניס את ידו, שלף את קופסת הטבק להריח רגע כדי לחזור לצלילות המיוחדת שלו... מה שהיה אחר כך לא ישכחו לעולם...מי ראה את העכבר קודם הרב או החתול לא נדע לעולם, אבל בכל מקרה בזריזות של חתול העיף המלצר שלנו את המגש לכל הרוחות על פני החוגגים ופתח בריצה מטורפת על ארבע אחר העכבר הנמלט.... הויכוח נגמר....לא משנה מה תעשה חתול נשאר חתול....(ואפילו אם הוא מחליף ניקים בסוף הוא חוזר...........) זהו הסיפור ....לא יודע למה אבל נזכרתי בו והרי הוא לפניכם... אל תהרגו אותי ...... ערב טוב כולם........