רבות דובר
על כך שמקור האיסור על שמיעת קול אשה בזמר הוא רק שאסור לקרות קריאת שמע
כלומר קול באשה ערווה כמו שאסור לקרוא ק"ש מול שער אשה,
אבל מה שיותר מעניין שבזמן התנ"ך - שירת נשים היה דבר מקובל לחלוטין
"בֶּן-שְׁמֹנִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם הַאֵדַע בֵּין-טוֹב לְרָע אִם-יִטְעַם עַבְדְּךָ אֶת-אֲשֶׁר אֹכַל וְאֶת-אֲשֶׁר אֶשְׁתֶּה אִם-אֶשְׁמַע עוֹד בְּקוֹל שָׁרִים וְשָׁרוֹת וְלָמָּה יִהְיֶה עַבְדְּךָ עוֹד לְמַשָּׁא אֶל-אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ" (שמואל ב' יט, לו).
"כָּנַסְתִּי לִי גַּם-כֶּסֶף וְזָהָב וּסְגֻלַּת מְלָכִים וְהַמְּדִינוֹת עָשִׂיתִי לִי שָׁרִים וְשָׁרוֹת וְתַעֲנוּגֹת בְּנֵי הָאָדָם שִׁדָּה וְשִׁדּוֹת" (קהלת ב, ח).
"וְלָהֶם מְשֹׁרְרִים וּמְשֹׁרְרוֹת מָאתָיִם" (עזרא ב, סה).
"וְלָהֶם מְשֹׁרֲרִים וּמְשֹׁרֲרוֹת מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה" (נחמיה ז, סז).
"הַשְׁמִיעִינִי אֶת-קוֹלֵךְ כִּי-קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה" (שיר השירים ב, יד).
"חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִינִי" (שיר השירים ח, יג).
