שוביניזם מובנה?

[פארדון1]

שוביניזם מובנה?

בוקר טוב לכל האופות והאוכלים... (-: אתמול חשבתי על משהו: ממש כמוני, מסתבר שגם לגרושתי היו כל הזמן ספקות אם באמת כדאי להתגרש, למעשה הרבה יותר ממני. גם אחרי, היה בה איזה חצי רצון לחזור. ובכל זאת, אם לא הייתי כותב לה מכתב זו בכלל לא הייתה אופציה. האם זה בגלל שאני יזמתי את הגירושים, או שלמרות המאה ה-21 אנחנו (בנים ובנות) עדיין חושבים שזה התפקיד של הגבר ליזום? חשבתי על זה גם בעקבות מכתבה המרגש של הנסיכה, שקיוותה וחיכתה ואמנם כתבה מכתבים, אבל לא נשמע שיזמה שום דבר בעצמה...

 

[פארדון1]

נסיכה אל תעלבי כמובן ../images/Emo142.gif

 

[נסיכה במגדל]

לא נעלבת ../images/Emo13.gif

אני שוביניסטית גאה...

כן, אני יודעת שאצלי לפחות היה לי חשוב מאד שבעלי ייזום. זו רשת הביטחון שלנו, אתה מבין? לאהוב פירושו להוריד את כל ההגנות, אי אפשר לאהוב מישהו שלא סומכים עליו. הייתה לבעלי ציפייה שהוא יישאר ילד קטן נטול אחריות וחובות, אבל שאני אוהב אותו אהבת אישה. זה כמובן לא קרה. לא מדויק להגיד שלא יזמתי. העניין הוא שהוא ניסה למשוך לכיוון המודל שהוא מכיר מהבית - אמא יוזמת ומבצעת, אבא מתלונן על הכסף, נגרר פסיבי ומחכה שיבדרו אותו. המודל הזה לא מתאים לי. הסברתי לו את זה, והסברתי לו גם את הצורך שלי להרגיש, לפחות פעם אחת, יותר חשובה מכסף ומעייפות ומפסיביות. פעם אחת שיילך עד הסוף ויתן לי להרגיש שאני שווה את המאמץ. היינו מדברים בטלפון כל יום, הוא היה מציף אותי בבדיחות קרש וכל הזמן היה בי משהו שמקווה שאולי תכף הוא יגיד "את יודעת, מזמן לא עשינו משהו יחד, אני רוצה להיות איתך הערב". בלי בדיחות, סתם משפט כנה עם פנייה בגוף ראשון (כמה מעט שמעתי ממנו משפטים כאלה. כל כך מלא הגנות, מדבר בפתגמים וקלישאות. על הרקע הזה, "אני אוהב אותך" מאבד אחיזה). אמרתי לו: גם בטבע הזכר מתקשט ומתאמץ לכבוש את הנקבה, רק אחר כך היא מתמסרת. היה לי חשוב מאד שהוא יהיה זה שיוזם. הנישואים הלכו להתפרק, וכן, היה לי עקרוני לדעת שהוא מוכן להתאמץ כדי להציל אותם. הלב שלי לא יכל לעלות על גדותיו מול האיש שאומר "אי אפשר" והולך לשחק במחשב. באמת, באמת שהייתי צריכה שיתחילו איתי, יתחילו אותי. אבל זה נכון שבמבט לאחור היו דברים שיכולתי לעשות כדי לגרום לו ליזום (אני עדיין הולכת ליועצת הנישואין שלנו, זו תובנה חדשה). בפעם הבאה אני אדע.

 

[אחד ומיוחד מהבית]

אל תדאגי די מהר יתחילו איתך ../images/Emo13.gif../images/Emo140.gif

שפת גוף היא כמו פוליגרף - מכונת אמת .רק מי שעבד על עצמו שעות רבות והתאמן יכול לשקר בפוליגרף. אותו הדבר בשפת הגוף . אם מצב הרוח הנפשי שלך כמהה לחיזור, לתשומת לב, גם שפת הגוף שלך תשדר את זה ודי מהר תמצאי את עצמך מבלבטת בדילמות ערכיות אחרות ( נגיעה/או לא? עד לאיפה וכ"ו )

 

[touti]

משחקי כבוד במאה ה21

אבל במקרה הזה, האשה חוששת מדחיה. חוששת לפנות לגבר לבקש לחזור שזה לא יתפרש ככניעה ויהפוך אותה לשטיח שדורכים עליו כי היא התקפלה... ולפעמים הגבר לא פונה מאותה סיבה של אגו, הוא יוריד את הראש? אז כן, כשיש משחקי כבוד ואף צד לא מכופף את הראש גם אם שניהם רוצים לחזור זה לזו זה לא יקרה. ובעניין החיזור, אני שמרנית בדעותיי.. הגבר מפרנס, מחזר ומשרה ביטחון והאשה צריכה לפתות ולשמור על הריגוש, לעמוד לצידו. איך שני הדברים משתלבים ביחד? אין לי מושג... כבר אמרתי לך, שאני מעריכה את הצעד שלך? לגבר יש אגו חזק ואם הצלחת לכופף אותו כדי לבנות משהו חדש, אין לי ספק שתצליח.

 

[פארדון1]

וכבר שנו חכמינו

אפשר להיחלץ ממצבים, שחכמים השכילו לא להיכנס אליהם... גם אני שמרן בדעותיי. מקובל עלי עקרונית שהגבר צריך לחזר, לפרנס ולהשרות ביטחון. אבל אצלי זה לא יושב על העיקרון - כלומר, אם היא הייתה כן יוזמת לא הייתי רואה בזה משהו רע. אם גבר לא יוזם האשה, מסתבר, רואה בזה משהו רע. גם לי יש אגו. אני פשוט לא מתכוון להרוס לעצמי את החיים בגללו. איך היה בעלך? זן, מפרנס ומיטיב לכל?

 

[איולי24]

ערב טוב, ותשובה לשאלתך...

אני לא מאמינה כי זה תפקיד הגבר, או תפקיד האישה; למעשה, יש לא מעט נשים שיוזמות את הגירושין, ולא מעט גברים כאלה. סביר להניח שלעולם לא נדע את התשובה הסטטיסטית לכך, אך נדמה לי שלגבר לעיתים יש יותר כוח נפשי לעשות את הצעד הזה, אולי מתוך המקום המכליל הגורס כי גבר לרוב חושב בצורה שכלית ואישה בצורה רגשית. מהמקום הזה, לעיתים נשים לא יכולות ליזום, כי על אף שהן מבינות שכלית שזה צעד נכון, הן לא תמיד מצליחות להתמודד עם השכל ונופלות למקום של רגש. אגב, אני מפרגנת לעצמי ומברכת את בואי לפורום

 

[touti]

../images/Emo140.gif

 

[איולי24]

תודה ../images/Emo140.gif

על קבלת הפנים...

 

[מקסימית2]

איולי - ברוכה הבאה

 

[איולי24]

ברוכה הנמצאת... ../images/Emo140.gif