שובה של הקרירות

[אנדר]

שובה של הקרירות

"שוב ושוב,הגשם יפול, כמו דמעות מהשמיים, שוב ושוב, הגשם יראה, עד כמה שבירים אנחנו.." "הנה בא הגשם שוב, נופל על ראשי כמו זכרון, נופל על ראשי כמו תחושת רגש חדשה.." פתאום נזכרתי בשני אלה.. מתברר שיש עוד שאוהבים גשם. מתברר שיש עוד שמרחיבים מחשבות ותודעה. שוב תחושות מתחדדות. ושוב המודעות צפה, בין אם היא טובה או רעה. השאלה היא מה עושים? לתת לזה לעטוף אותך או לאחוז בה ולשלוט.. מתחיל להימאס לי ממחשבות, בא לי להיסחף בזרם השגרה והלא אכפתיות, לסתום קצת מחשבות.. מעניין איך האני שלי יקבל את זה... התחזיות מבטיחות עוד שנה שתהיה פחות קשה מהקודמת.. תמיד צריך להיאבק.. נראה ששום דבר לא בא בקלות. לפעמים אולי כדאי להיכנס לתרדמת חורף, ולהתעורר, להיות מודע מחדש למציאות אחרת. ככה כולם עושים. אני יוצא למילואים עוד מעט.. נראה שאני אעבור למציאות אחרת.. לא יודע מי מכם היה שם, אבל זה פשוט עולם אחר, רק אחרי שאתה רואה איך הם חיים אתה מבין למה הם עושים מה שהם עושים.. את התמונות האלה לא מראים בשום מקום... אוהל עשוי משקיות ניילון שמכיל משפחה ענקית... אני לא יודע אם יש בי רחמים על זה. כי אני יודע שלהם לא יהיה. הם בטח לא אוהבים את הגשם. הבדידות הרגשית שלהם לא בראש מעייניהם. הם מנסים לשרוד, אבל לא בדרך שאנחנו רואים שמקובלת. שמעתי מידידה דתיה, שהיהודים מודעים לזה שהם מדמינו. אבל הם לא מודעים. אנדר

 

[גחלילית זוהרת]

אנדר - הרהורים

בוודאי שיש אנשים שאוהבים את הגשם, כמו שיש אנשים שממש לא אהובים אותו... ויש כאלה שעוטפים ויש את הנעטפים... ויש את אלה שזזים כל הזמן ולרגע לא עוצרים לקחת פסק זמן של מחשבה או מנוחה ואת אלה שעומדים כמעט תמיד במקום (אבל זה רק כמעט!) ומאבק.... המאבק הוא איך שאתה יוצר אותו, כמות האנרגיה שאתה משקיע בו, הזמן שאתה מודד אותו.. התוכן שאתה יוצק בו... ועוד... ושנת חורף היא נפלאה, אחרת הדובים לא היו "לוקחים" אותה... אבל גם "תרדמת החורף", היא סוג של מאבק... שא ברכה ורק טוב!!!