שואלת גם כאן:

[באהבה ואמונה]

שואלת גם כאן:

אמונה בת 9 חודשים, לפני חודש הכנסתי אותה למטפלת (עד אז היתה איתי ב) והילדה לא מתרגלת! היא כל הזמן מנדנדת! אמנם היתה לה "תקופה" יפה שבה היא פחות בכתה ויותר חייכה והסכימה להיות על הרצפה. אבל אז היא היתה חולה שבוע (וזה קטע לה את הרצף) ומאז שהיא חזרה למטפלת (לפני שבוע) היא בנסיגה. היום המטפלת התקשרה אלי ואמרה שהיא פשוט מרימה ידיים ונמאס לה, היא מנדנדת בכל מצב, אז באתי והיתי איתי שם בערך שעה וחצי, זה קצת עזר והיא פחות בכתה, מה עושים? יש בנות שהיו במצב שלי? (שהיו עם התינוק בעד גיל מאוחר) איך גרמתם לילד לאהוב להיות שם? להחליף מטפלת? (למרות שזה הפתרון הכי פחות מקובל עלי) לנסות עוד פעם הדרגה? להביא יחד איתה צעצועים שלה שהיא אוהבת לשחק איתם? (יש לי בפלאפון שירים שהיא מאוד אוהבת שהקלטתי לה - להביא לה את זה?) אולי להשאר איתה שם כמה ימים? (אני לא עובדת) נ.ב אני יודעת שזה לא בגלל שהמטפלת ח"ו מתעללת בה, כי גם האחיינית שלי נמצאת שם והיא מאוד אוהבת את המטפלת, ואני רואה שלמטפלת מאוד אכפת מאמונה והיא מאוד אוהבת אותה ומשקיעה בה.

 

[לב עם הרבה מקום]

אז תתני לה עוד זמן

יש ילדים שזה לוקח להם יותר זמן להתרגל. חוצמזה יכול להיות שהיא גם מוציאה שיניים, גם הבת שלי מוציאה עכשיו שיניים וגם היא רוצה כל היום ידיים וממש נודניקית. מקווה שזה יסתדר לכם במהרה בהצלחה

 

[פעמונית2]

מציעה לך

באמת לעשות חפיפה מסודרת. לא יודעת אם עשית את זה קודם. יום ראשון את איתה כל היום. יום שני אם נראה לך ולמטפלת מתאים - את יוצאת משדה הראיה מידי פעם אבל אם היא מחפשת אותך את באה. ביום השלישי - שוב, אם הולך טוב - את נפרדת יפה והולכת לחצי שעה. ביום הרביעי, עדיין, אם הולך טוב, את נפרדת והולכת ליותר זמן. כשהיא קולטת את הפרנציפ תתחילי ללכת ממש מהר - בלי להשאר איתה כדי לא לייסר אותה גם במתי תלכי. זה גיל של חרדת נטישה. הגיוני שיהיה לה קשה בלעדייך. מקוה שיהיה לכן טוב.