שבת של מזגנים
שבת ילדים מהבילה. עומס חום כבד במיוחד. ידעתי מראש שזאת שבת של מזגנים. לא ים. לא בריכה. לא פיקניק. לא פארק. לא טיול. הילדים נתנו לי להתעורר מאוחר. בקושי אמרו לי בוקר טוב. הסתפקו במתן מספר הנחיות קולינריות. ואפשרו לי שלוש כוסות קפה וחצי קופסת סיגריות במרפסת. רק בצהרים החלפנו את המזגן המרעיש שלי במזגן של הורי. ומייד אחר כך את המזגן של הורי במזגן של חברי. במזגן של משפחתי החדשה. כך הרגיש לי היום. משפחה שכזאת. ארבע גרושות היו שם. שלוש גרושים גם כן. ומלאן תאלפים ילדים. כולם רובצים, אוכלים, מקשקשים, מלהגים, צוחקים. היתה שם מן עצלות מפונקת מעורבבת בקרבה אמיתית. היה שם רוגע של ביחד. היה שם פרגון. היתה שם קרבה ואכפתיות. היתה שם משפחה. כך הרגשתי. אה כן והיתה שם כמות לא תאומן של ג'חנונים. יום שלם בדירה קטנה בפאתי רמת גן. ילדים על גבי ילדים. בכי וצחוק. רובצים ושרוצים. ולא רוצים לקום. ולא רוצים ללכת.
שבת ילדים מהבילה. עומס חום כבד במיוחד. ידעתי מראש שזאת שבת של מזגנים. לא ים. לא בריכה. לא פיקניק. לא פארק. לא טיול. הילדים נתנו לי להתעורר מאוחר. בקושי אמרו לי בוקר טוב. הסתפקו במתן מספר הנחיות קולינריות. ואפשרו לי שלוש כוסות קפה וחצי קופסת סיגריות במרפסת. רק בצהרים החלפנו את המזגן המרעיש שלי במזגן של הורי. ומייד אחר כך את המזגן של הורי במזגן של חברי. במזגן של משפחתי החדשה. כך הרגיש לי היום. משפחה שכזאת. ארבע גרושות היו שם. שלוש גרושים גם כן. ומלאן תאלפים ילדים. כולם רובצים, אוכלים, מקשקשים, מלהגים, צוחקים. היתה שם מן עצלות מפונקת מעורבבת בקרבה אמיתית. היה שם רוגע של ביחד. היה שם פרגון. היתה שם קרבה ואכפתיות. היתה שם משפחה. כך הרגשתי. אה כן והיתה שם כמות לא תאומן של ג'חנונים. יום שלם בדירה קטנה בפאתי רמת גן. ילדים על גבי ילדים. בכי וצחוק. רובצים ושרוצים. ולא רוצים לקום. ולא רוצים ללכת.
