שבת שלום

0תםמישהי

New member
שבת שלום

חיפשתי כל מיני פורומים, בכולם הרגשתי שהבעיות שלי מקבלות חוסר משמעות, הכל נשמע רציני מדי,ופה נראה לי בסדר... בא לי קצת לפרוק- ככה שאפחד לא חייב לקרוא,זה גם ככה ארוך-אני פשוט חייבת להוציא מעצמי. לפני הכל אני בסוף יב'. לפני כשנה הייתי זמן רב שרויה בעצב, לא כל הזמן-מצבי רוח משתנים, בוכה לפעמים, לא מרגישה טוב-והייתימדברת עם ידיד מסויים על הכל והוא תמיד ידע מה להגיד לי ואיך ארגיש טוב. המצב קצת השתנה, יש לי חבר (שאני מאוד אוהבת) והשנה התחילה ממש מצויין-הרגשתי הרבה הרבההה יותר טוב , ממש הרגשתי שיפור במצב הרוח, חייכתי המון-ובאמת חייכתי מהלב, עסקתי באומנות הרבה ובאו לי כל מיני שגעונות לעשות כל מיני דברים-שאצלי זה מעיד על הרגשה טובה. עכשיו פתאום חזר לי המצב רוח הרע, אני חושבת שזה התחיל בגלל הלחץ של הלימודים, ושוב אני רואה הכל רע-כל דבר שקורה רע, וברגע שיש משהו טוב ואני צוחקת-אני חוזרת הביתה לשקט המרגיז הזה, וקורה משהו-כמו נגיד מתווכחת עם אימא (ועל שטויות) ורק הדבר הקטן הזה יכול להוציא אותי מדעתי ואני אמצא את עצמי כמה זמן אח"כ בוכה. אין לי עם מי לדבר כל כך, יש לי ידיד שאני מדברת איתו דרך המחשב (הוא רחוק במגורים, לעומת הקודם שיכלתי לדבר איתו פנים מול פנים) ואומנם הוא באמת מקסים אבל מה לעשות-לא תמיד הוא יכול לעזור לי, אני מוצאת אצלו הרבה פעמים מקום לפורקן אבל המצב הנפשי בעיקרון-לא עולה. אגב הידיד ההוא שהזכרתי בתחילה שהיה עוזר לי-אנחנו לא מדברים יותר. לגבי החבר-האמת שיוצא לי פחות לדבר איתו, בעיקר בזמן האחרון כי אני בלחץ עם הלימודים והוא בצבא, וגם שאני מתחילה שיחה זה לא ממש עוזר. לאחרונה שמתי לב לסימנים אף יותר מטרידים- אומנות שפעם היתה מרגיעה אותי, אני פחות מוצאת חשק לעסוק בה, ומוסיקה שאני אוהבת לרקוד-אין לי זמן למועדונים ואפילו בבית שאני סתם מתחילה לשים מוסיקה וזה מעלה מצב רוח-בקושי עוזר. בקיצור- נמאס לי לבכות, ואין לי עם מי לדבר, אני לא מוצאת אפחד שיכול באמת לעזור לי...אני רואה מהצד איך לאט לאט אני דועכת יותר ויותר ואין לי אפחד שיכול לעזור-ממש אפחד. אני לא פתוחה עם הורי,ככה שזו לא אופציה, וחברות וידידים קשה לי לדבר על הדברים האלה כי אני מרגישה שכל הזמן שאני מדברת על איך אני מרגישה זה נשמע כל כך קטנוני, זה מרגיז ואני יודעת שזה קטנוני ובגלל זה אני בד"כ שותקת ולא מדברת על זה כמעט-אבל די בחיי שנמאס לי, אני אשכרה חשבתי איך להורים שלי יהיה פחות אכפת אם אני פתאום אעלם להם. טוב נו, מזל שיש מקום שאפשר לכתוב בלי שאפחד יגיד לך שאת חופרת:) לילה טוב.
 

ע ו פ ר ה

New member
היי מישהי

תרשי לי להתעלם מה"סתם". את מביאה לפה מישהי עם המון רגשות, נשמה נפלאה שכרגע קצת עצובה. זה כבר מבטל את ה"סתם". במצבים שבהם מאוד עצוב ויש חוסר סבלנות ואפילו את האמנות והמוסיקה נטשת, אני מציעה לכתוב. לקחת נייר A4 ולהתחיל לכתוב את כל הרגשות. לכתוב מילים קשות, לכתוב שטויות, לכתוב עצב, פחד, כעס, תסכול. לרשום את המילים האלה ואת כל הדברים שעולים אחרי זה. לשאול שאלה לאוויר: מה אני יכולה לעשות כדי לצאת מהמצב הזה? אני מבקשת תשובה מהיקום. להתחיל לכתוב מילים. אולי בפעם הראשונה לא תקבלי תשובה ויהיה שם סתם בליל של מילים. אחרי כמה פעמים תגלי פתאום שיש לך תשובות. ואולי תוך כדי כתיבה תתחברי לרגשות טובים יותר וזה גם סוג של תשובה. תחזרי על זה פעם ביום ותמלאי שלושה עמודים כאלה כל פעם. לי תרגילים מהסוג הזה עוזרים. באהבה עופרה מנחה בדמיון מודרך, NLP, פרחי באך וביורוגונומי
 

ע ו פ ר ה

New member
מצאתי באחד הפורומים

משהו שאולי יעניין אותך ויתאים : כוחם של טקסים - The Power Of Rituals מאת אלכס זיו על פי אנתוני רובינס. המאמר הבא הינו סיכום של טכניקה מפי אחד המאמנים הטובים ביותר בעולם לביצועי-על ולאיכות חיים - אנתוני רובינס. הטכניקה הזאת תעזור לך לשלוט ברגשות שלך, להפוך רגשות שליליים לחיוביים וליהנות הרבה יותר מהחיים שלך. הסרט הסוד מדבר על כך שהרגשות שלנו משנים את התדרים שבהם אנו נמצאים, והתדרים הללו הם הגורם שמפעיל את חוק המשיכה ומושך אל תוך חיינו אנרגיה תואמת. לכן חשוב מאוד שנלמד לשלוט ברגשות שלנו ושתהיה לנו היכולת לבחור כיצד אנו רוצים להרגיש. אנטוני רובינס מלמד שבחיינו אנו נשלטים על ידי דבר אחד בלבד והוא: הטקסים האישיים שלנו. ולמה הוא מתכוון? הוא מתכוון להרגלים האישיים שסיגלנו לעצמנו, וההרגלים הללו שולטים בחיינו בצורה מתמשכת גם אם אנו מודעים אליהם או לא. האם איי פעם תפסת את עצמך חושב או אומר: "אני מדוכא" או "אני עצבני" ועוד תיאורים מהסגנון? האם יש רגשות שליליים מסוימים שאתה חווה על בסיס קבוע כמו עצבנות, דיכאון או חוסר מוטיבציה? השאלה הנשאלת היא: האם הרגשות הללו משפיעים על איכות חייך? האם הם משפיעים על הפעולות היומיות שלך? ובסיכומו של דבר האם הם משפיעים על חייך ועל גורלך? התשובה לכל לשאלות הללו לפי אנטוני רובינס היא כן. אז מה אתה עושה באופן יומי בכדי להרגיש כועס, מדוכא או חסר מוטיבציה? מפני שהדברים הללו אינם מתרחשים מעצמם. כדי להרגיש רע אתה חייב "לעבוד על זה", זה מצריך מאמץ מצדך. מהו בעצם טקס? טקס היא פעולה שמבצעים אותה שוב ושוב. כולנו מודעים לטקסים משמחים שנערכים כל שנה בחגים או בחוגים משפחתיים כמו ימי הולדת , אך איננו מודעים לטקסים הפנימיים השליליים המתרחשים בתוך מוחנו. אז מהם הרגשות השליליים שאותם אתה חווה על בסיס קבוע ושגורמים לכאב בחייך ויוצרים מגבלות. מפני שכל אחד מאותם רגשות שליליים שאתה חווה על בסיס קבוע, על מנת שתחווה אותם על בסיס קבוע הם חייבים להיות רגשות שהפכו להרגלים. וכדי שהם יהפכו להרגל פיתחת לעצמך טקסים של השקפת עולם, דיבור פנימי, שפת גוף ותנועה שגורמים לך להרגיש כך. יכול להיות מאוד שרכשת את הטקסים הללו מ"שבט" שאתה כבר לא שייך אליו. ואולי הגיע הזמן להצטרף לשבט חזק יותר, של אנשים אשר שולטים בחייהם. תרגיל ראשון 1.קח דף נייר וכתוב עליו לפחות 5 מהרגשות השליליים שאותן אתה חווה באופן קבוע. רגשות שהפכו אצלך להרגל שאתה חווה בממוצע פעמיים או שלוש בשבוע, ושאתה יכול לסמוך על זה שהם יופיעו שוב בשבוע הבא. לדוגמא רגשות כמו: ייאוש, כעס, התנגדות, עצבות, דיכאון, אכזבה... כתוב אותם עכשיו: 1._____________ 2. _____________ 3. _____________ 4. _____________ 5._____________ על מנת לחוות את 5 הרגשות הללו מה אתה צריך לעשות? במה אתה צריך להאמין בתוכך? מהו הטקס? לדוגמא: אם אתה מרגיש מאוכזב באופן קבוע, מהם הטקסים שאתה עושה בכדי להרגיש אכזבה? אחת הדרכים להרגיש מאוכזב היא להחזיק בציפיות של איך בדיוק אתה רוצה שדברים יתרחשו מבעוד מועד. ואז מכיוון שתצטרך להתמודד עם אנשים שקשורים לנושא והם לא יעשו את הדברים בדיוק כפי שציפית ... האם זה יגרום לך להרגיש לאכזבה? או להיות בעל ציפיות לא מציאותיות לגבי המהירות שמשהוא אמור להתבצע ולגלות שזה לא קורה מהר כפי שציפית. כל הטקסים הללו הם הרגלים שפיתחת שמבטיחים לך לחוות אכזבה שוב ושוב. בנוסף לחוויית האכזבה אתה גם צריך להאמין שאתה לא יכול לשנות שום דבר בקשר לזה. 2. נתח ופרט כל אחד מהשלבים שעליך לעבור בכדי להרגיש כך. לדוגמא: אם כתבנו בסעיף 1 את הרגש: דיכאון, אז נכתוב משהוא כזה: הוראות ההפעלה של כיצד אני נעשה מדוכא: 1. אני מתחיל לדמיין תמונות מכוערות של הדברים הכי גרועים שיכולים לקרות בסיטואציה בעתיד. 2. אני מתחיל לנשום בכבדות, שומט את כתפי למטה, ההליכה שלי נעשית איטית. 3. הקול שלי יורד בטונים ונשמע חסר חיים, אני אומר לעצמי משפטים שליליים. 4. אני מרגיש מדוכא! עבור על כל אחד מרגשות המפתח השליליים שרשמת בסעיף 1 והפוך אותם להוראות הפעלה פשוטות כדי שתוכל להבין מהם השלבים שעליך לעבור בכדי להרגיש כך. מה למדת על עצמך דרך ההתבוננות הזאת? האם הבנת את העובדה שכל רגש שאתה חווה אינו יכול להופיע סתם כך, אלא חייב לבוא כתוצאה מצעדים ספציפיים שאתה מבצע באופן לא מודע. תרגיל שני מה שנהדר ויפה בזה היא העובדה שיש לנו גם טקסים חיוביים שגורמים לנו להרגיש חזקים, שמחים ומלאי מוטיבציה. כאן מתחיל הכיף ... 1.קח דף נייר וכתוב עליו לפחות 5 מהרגשות החיוביים שאותן אתה חווה באופן קבוע לפחות פעם או פעמיים בשבוע. לדוגמא רגשות כמו: תקווה, אהבה, אדיבות, שמחה, בטחון, הכרת תודה, מוטיבציה, הצלחה... כתוב אותם עכשיו: 1._____________ 2. _____________ 3. _____________ 4. _____________ 5._____________ 2.נתח ופרט כל אחד מהשלבים שעליך לעבור בכדי להרגיש כך. ברגע שתדע את השלבים תוכל להשתמש בהם בכל זמן שתרצה בכדי להרגיש כך שוב. תכתוב את זה כאילו שאתה רוצה ללמד מישהו אחר את השלבים שאתה עובר כדי להרגיש רגש חיובי (כמו מתכון). לדוגמא: בכדי להרגיש מוטיבציה אני צריך: 1. לראות תמונות חיוביות במוחי, אפשרויות להצליח, ליהנות, לקבל הערכה, לשמח אנשים, להרוויח כסף... 2. הנשימה שלי עמוקה, אני עומד זקוף והולך בהליכה מלאת חיים. 3. הקול שלי נעשה גבוה יותר וחזק יותר. 4. אני אומר לעצמי משפטים מחזקים שמתארים את הסיבה שאני כן מסוגל לעשות את זה ואיזה כיף זה הולך להיות... למד את דפוסי ההתנהגות החיוביים הללו והכנס אותם למודעות שלך בכדי לשלוף אותם בשעת הצורך. ברגע שתתפוס את עצמך חווה רגש שלילי, לפתע תתעורר ותהיה מודע לכך שאתה מרגיש כך בעקבות טקס שלילי שהתבצע באופן לא מודע. באותו רגע של הבנה תוכל לקחת את המתכון הטקסי ליצירת רגש חיובי ולשנות את המצב שלך לחיובי - בכל פעם שתרצה. ברגע שאתה יודע מה גורם לך להרגיש טוב ואתה יודע גם למה אתה מרגיש רע, אתה יכול לשחק עם זה ולהחליט כיצד אתה מעוניין להרגיש. ככל שתתרגל את זה יתפתח אצלך מנגנון אוטומטי, שיאותת למודעות שלך בכל פעם שמתבצע טקס שלילי וכך תוכל לעצור ולשנות את התהליך בזמן או להפוך אותו בין רגע משלילי לחיובי. באהבה עופרה מנחה בדמיון מודרך, NLP, פרחי באך וביורוגונומי
 

0תםמישהי

New member
איזה קטע זה../images/Emo6.gif

אחרי שרשמתי את ההודעה סיירתי בכל מיני פורומים ומצאתי קומונה של מיסטיקה נכנסתי וראיתי מישהי שהמליצה על סרט "הסוד" ראיתי את כולו ומאז עלה לי חיוך על השפתיים-האמת שגם לא באתי ובדקתי את תיבת המסרים עד הלום-רק משום שההרגשה ממש ממש השתפרה בדרגה לא הגיונית-והאמת שזה לא הכי מתאים לי. אז אני שמחה לבשר שהצבתי לעצמי כמה מטרות ואני באמת מרגישה מצויין, זה פתח לי את העיניים לכמה דברים. תודה לשניכן על ההודעות, טוב לדעת שיש אנשים שאכפת להם ושיש מי שיקשיב לווידויים של לב עצוב!
לכל שאר הכותבים כאן וכל מי שירצה-אם תפתחו את עינכם וליבכם ותהיו מוכנים לספוג אליכם קצת מידע-שרק יועיל, אם תהיו מוכנים לשינוי חיים עם הרבה אמונה וכוח: http://www.hasod.co.il/hasod.htm מומלץ בחום, ועם המון אהבה!
לילה טוב לכולם,וסופ"ש מלא חיוכים!!!!
 
היי מישהי שהיא לא סתם.....

טוב כל מה שאת מתארת כרגע הן בעצם בעיות גיל ההתבגרות וזה טבעי מאד. את מכירה מישהו, חושבת שזה זה אבל מגלה במשך הזמן שלא, ואז עלייך להמשיך הלאה, מצאת תחביב שעסקת בו זמן מה ראית שנמאס ואת ממשיכה הלאה, הבעיות בבית לנסות להתמודד ולהמשיך הלאה. תראי כל מה שקורה לך כרגע אלה הן חוויות שעלייך ללמוד מהן לקחים ולנסות להתמודד. את לוקחת הכל מאד קשה. נסי לראות את הצד החיובי שבחיים, לנסות להכיר אנשים, לנסות לראות איך את פותרת בעיות בבית. להורייך בודאי יהיה אכפת מאד אם פתאום תעלמי, את ביתם והם בודאי דואגים לך, אולי לפעמים הם מקשים עלייך, כי זו הדרך שלהם ללמד אותך איך להסתדר בחיים. כמעט כל נערה בגילך עוברת את מה שאת עוברת עכשיו, זה גיל כזה שהכל בא לנו במכה, וקשה, נכון אני מבינה. אבל נסי למצוא לך תחביבים, לצאת לבלות, לא לקחת הכל כאילו זה סוף העולם, עכשיו לחץ הלימודים הוא חלק גדול מאד בקשיים שלך, אבל זה יחלוף, הכל יהיה מאחורייך ואז תתחילי פרק חיים חדש. מה יהיה כשתתגייסי? גם שם תהיה לך התמודדות, ולא לכולם זה קל. את חייבת להסתכל על הכל בצורה חיובית, לא לתת לפחד לשלוט עלייך, חייבת להגיע למצב שתהיי עצמאית, בעלת יכולת לסבול גם קשיים. לא הכל וורוד, אבל תמיד ניתן לשנות, ולראות את זה כמשהו שחולף ויהיה טוב יותר.
 

0תםמישהי

New member
תודה על התגובה

ועל ההתיחסות. הציק לי דבר מסויים שרשמת-אומנם אופייני לגיל ההתבגרות בעיות שונות,שינויים ואי החלטיות-אך בעיניין החברים זה לא רק גיל ההתבגרות...זה קורה בכל שלב בחיים, ולגבי התחביב-אני רשמתי בפירוש שזה משהו שאני אוהבת לעסוק בו-מה שהטריד אותי שזה הפסיק לעזור לי וידוע שאחד הסימפטומים הבולטים לדכאון הוא שאת מאבדת חשק לעשות אף דברים שאת אוהבת, וכבר חודש הייתי במצב הזה. אומנות זה חלק ממני עוד מגיל צעיר-על כן אני לא מסכימה עם מה שרשמת, תחביב זה תחביב. למזלי הוארו עיניי- באופן משמעותי ואני אכן פתוחה לשינוי ולהסתכל על החיובי ללא פחד, אני זקוקה לכח לעשות בלחץ וכולה-בעיקר שאני עומדת ללמוד קשה יותר. באמת תודה על התגובה והאכפתיות
לילה טוב.
 
למעלה