שבת שלום.

שרוני68

New member
שבת שלום.

אחרי יום עמוס במיוחד, אפשר קצת לנוח.

אתמול בין ריצות, ניקיונות, בישולים, תוך כדי אירוח ובלי התראה
ירדו לי דמעות. לא חשבתי שאקח את זה כל כך קשה,
כאילו שהכרתי אותה אישית, כאילו היא קרובת משפחה שלי.
דבורה עומר, הסופרת שכל כך הערצתי בילדותי, נפטרה.

היא עיצבה את ילדותי, בלי להגזים. מהרגע שלמדתי לקרוא,
לא היה ספר אחד שפספסתי. דפי תמר, הבכור לבית אב"י, לאהוב עד מוות, שרה גיבורת נילי, אני אתגבר...ועוד ועוד...
בימים שלא היו ממירים, בימים שהייתה טלויזיה אבל על אש קטנה.
דבורה עומר, לימדה אותי כל כך הרבה, על המדינה, על אהבה, על הרצון להצליח גם אם אתה מוגבל, על חיים חסרי דאגות בקיבוץ ועוד ועוד...

הוריי מעולם לא קנו לנו ספרים, לא הייתה לנו את המנטליות הזאת.
כאילו מה, לא חבל על הכסף? בכסף קונים אוכל ובגדים.

ואני ואחיי היינו טורפים את כל הספרים שהיו בבית הספר. הייתי ממש לוחצת על חברות לסיים את הספר של דבורה, כי זה ספר שלא קראתי אותו בכלל.
ולימים, כשבנו לנו ספריה עירונית בעיר. איזו שמחה והתרגשות. דבורה עומר כאן! נגישה יותר מתמיד.

כן. באיזשהו מקום, היא באמת כמו אמא שנייה שלי, כמו מחנכת אהובה ויקרה.
נוחי על משכבך בשלום, אישה יקרה.
אוהבת המון.
 

Aronsona

New member
בוקר טוב שרוני

אני לא קראתי הרבה מאד ספרי ילדים ולמרות זאת דבורה עומר היתה שם דבר.
ובימים אילו, לאחר מותה אני קורא שוב ושוב על כמה אוהבים היו לה ולספריה. ממש מדהים.
זה עושה לי טוב, שמול הבבונים הצצים שוב ושוב יש מספיק ישראלים שמתאבלים עכשיו על דבורה אומר.
מעניין אם יעשו לה כבוד שדומה למה שעשו לאחרונה לשחקנים\יות ואנשי תקשורת מאד מפורסמים.
 

שרוני68

New member
היי, שבת שלום גם לך :)

כמובן שיעשו לה כבוד.
אין לי ספק בכלל.

היא השפיע רבות על ילדים. דורות
על גבי דורות שגדלו עליה.
ורק לאחרונה, הבנתי שעברה עליה ילדות לא פשוטה כשאמה נהרגה
בטעות, והיו חייבים לספר שהיא התאבדה, כדי שהבריטים לא יגלו על ה"הגנה"...
גם לה עצמה היה סיפור חיים מדהים. כן, כמעט כמו ספריה.
 

Aronsona

New member
אני מקווה שבהיותה אשתו של שמואל עומר

מנכ"ל הבימה לשעבר יעשו לכבודה איזה אירוע בהבימה, מחר לפני ההלוויה.
 

שרוני68

New member
האמת, לי זה לא משנה אם זה יהיה בקיבוץ

שבו היא גדלה, בעיר או ב"הבימה"....
אני מקווה שתקבל את הכבוד הראוי לה
בשל היותה דבורה עומר, סופרת הילדים הנערצת.
לא בשל היותה בת או אישה של..
 
אוי שרוני, ריגשת כל כך


אני כל כך מבינה אותך ומזדהה עם כל מילה שכתבת

את יכולה לתאר לעצמך איך ילדותי עברה עליי. לא קנו אצלי בבית ספרים. בקושי היה כסף לאוכל, שלא לדבר על בגדים שעברו מאח אחד לשני ואני הייתי יורשת את הבגדים של אחותי הגדולה. ככה שעל ספרים לא היה מה לדבר. אבל, ההורים חינכו אותנו לקריאה. אז השאלנו ספרים מהספריה.
כמובן שקראתי את ספריה של דבורה עומר, אבל הייתי כבר מבוגרת יותר. אני כן זוכרת שקראתי כילדה את 'דפי תמר', אבל את ספריה 'שרה גיבורת ניל"י" למשל, כבר קראתי אחרי שקראתי ספרים תיעודיים על אותה התקופה ועל אותם האישים. אני הערצתי את האירגון הזה ניל"י ואת 'השומר' פחות הערצתי. בכל תקופה היו את היריבים האלה שטענו את צדקת דרכם.
כמו שסיפרת, גם אני כילדה, הייתי מחכה ליום שישי בבית הספר כדי לקבל את הספר לקריאה. וואיי לאיזו נוסטלגיה הכנסת אותי עכשיו

כמה טוב שמצאת בין כל עיסוקייך, לכתוב כאלה מילים טובות על סופרת כל כך טובה,
תבורכי
 

שרוני68

New member
אצלנו הוריי לא חינכו לקריאה...

פשוט, לא היה להם זמן.
הם היו צריכים לפרנס, לגדל ולהאכיל אותנו.

את האהבה לקריאה רכשנו אוטומטית כשהגענו
לבית הספר.

נזכרתי פתאום שכשהייתי בכתה ה', כל הכתה קיבלה
את "הבכור לבית אב"י", זה היה ספר קריאה חובה.
היינו חייבים לקרוא אותו כי הייתה לנו עבודה שקיבלנו
עליו. ואני גיחכתי לעצמי. עאלק, ספר חובה. כאילו, נו באמת, המורה מחייבת אותי לקרוא את הספר של דבורה עומר? אותי?
הרי כל ספר שלה הוא חובה. כל ספר הוא עולם ומלואו.

כשסיפרתי את זה אתמול לילדיי, הם לא הבינו אותי.
מה, איך אפשר להיקשר בצורה כזו לסופרת?
הם גדלים למציאות אחרת לגמרי. ילדים ותלמידים טובים.

אממה... קריאה זה בשביל הלימודים בלבד.
חבל.
 
היום הילדים לא קשורים לשום סופר/ת


הנכד הגדול שלי אמנם סיים לקרוא את כל סדרת הספרים של הארי פוטר וכן הרבה מאוד ספרים לנוער שיש בספריה הפרטית שלנו, אבל קשה לי לראות אותו נקשר לאיזה סופרת או סופר. בעוד שאני כבר הערצתי את הסופר ראובן קריץ בילדותי ואת איין ראנד בנערותי, שלא לדבר על גדולי הסופרים שעליהם לא העזתי אפילו לחלום לפגוש או לדבר איתם.
מצד אחד באמת חבל, אבל מצד שני הם כל כך עמוסים באינפורמציה כללית עם כל הטכנולוגיה הקיימת היום, יחד עם מעמסת הלימודים, ככה שאני יכולה להבין שאין ולא נשאר להם כבר זמן להערצת ספרים וסופרים. אני שמה לב שמושא ההערצה שלהם מתחלף באותה המהירות שהם מחליפים חולצות וגרביים.
כל חוג שהם מתחילים אותו, נמאס להם ממנו כל כך מהר כי כבר משהו חדש אחר מגרה את סקרנותם. לנו לא היה את כל השפע הזה. היו לנו ספרים, היו לנו כמה בתי קולנע, היה לנו רדיו, היה בית ספר. זהו. תחשבי באיזה עולם הם חיים, ואז אפשר להבין למה אין להם זמן לסופרים


http://www.youtube.com/watch?v=jM7a7-V1q64
 

Anna begins cc

New member
כל כך מזדהה.

אני הייתי טורפת ספרים בתור ילדה.
בספרייה העירונית שלנו התירו 2 ספרים לאדם,
הריטואל השבועי שלי היה לקחת את כרטיסי הספרייה של אבא שלי, אמא שלי ואחותי,
ולהשאיל 8 ספרים בבת אחת.
מהבית הייתי מביאה שקיות ניילון בכיסים וסוחבת את הספרים 2 קילומטרים הביתה


דבורה עומר הייתה אחת מהסופרות המשפיעות בחיי,
ו"אני אתגבר" היה אחד מהספרים המשמעותיים ביותר שקראתי בתור ילדה.
כששמעתי על פטירתה, גם אני דמעתי לי קצת, כמוך.
גם בגללה,
אבל גם בגלל סיום התקופה הזו.
בגלל שיחפה כותבת שנכדיה לא יקשרו לסופר היום,
בגלל שהספריות הולכות וגוועות, ונשים כמו דבורה עומר כבר לא קיימות יותר,
וגם לו היו קיימות- לא היו זוכות לקהל.
 
אנוצ'קה אני רק רוצה לחדד

שבכל תקופה יש את היוצאים מן הכלל שלה. זה שנכדיי לא מתעניינים עכשיו בסופרות או בסופרים, זה לא אומר שאין ילדים אחרים שממש מעריצים סופרת זו או אחרת. הם בטח לא רבים, אבל בטח יש כמה. תמיד יש כמה תולעי ספרים בכל דור. אבל כן, זאת סיומה של תקופה. היא השאירה לנו מורשת של תקופה מלפני קום המדינה. ועכשיו אני רואה איך הנכדים שלי מכורים לסדרה 'אליפים' וזאת כבר העונה השלישית. כלומר, לכל דור יש את ה'אליפים' שלו ואת ה'חסמבה' שלו. זה רק אנחנו שמתבגרים והולכים, וחושבים ששום דבר כבר לא יהיה שוב כמו שהיה. וזה נכון. יהיה משהו אחר.

http://www.youtube.com/watch?v=RkNsEH1GD7Q
 

Anna begins cc

New member
זה נכון,

יש למשל את ג'יי קיי ראולינג, שכתבה את הארי פוטר, שהפכה להיות גורו לדור שלם,
אבל בדור שלי היו עשרות כאלה,
ובדור הנוכחי יש אחד או שניים,
וגם- סופרי פנטזיה, שהספרים שלהם נהפכים לסרטים ותופסים תאוצה בצורה הזאת
(כמו משחקי הרעב למשל, שאחרי שיצא הסרט- מכירות הספר קפצו בטירוף)
ולא סופרים שכתבו על רגשות, על ציונות, על היסטוריה.

כן, אנחנו תמיד חושבים שלא יהיה אותו דבר,
ותמיד מגיע משהו אחר שתואם לדור שלו,
אבל אני מסתכלת על הדור שלי מבחינה תרבותית, ועל הדור הנוכחי
ואני רואה הבדל משמעותי.
אני לא יכולה שלא לכאוב את ההבדל הזה.
 

הדסהש1

New member
אני חינכתי את בנותי לקרא

עד היום אנו קוראות בעלי לא פתח ספר שנים.ונכדי
בקטנותם קראו עד שנכנסו לעידן המחשב.
את ספריה של דבורה עומר קראתי בתו מבוגרת.
 
הלוואי והייתי יכולה לקרוא כמו פעם


דווקא בעלי קורא הרבה, והילדים שלי כמובן חונכו לקריאה מרובה, אבל מי שקורא המון, ממש המון, זה הבן שלי דרור שנמצא בברלין. הוא קונה ספרים בלי חשבון וקורא אותם. לא כמוני, קונה ספרים כי אני חייבת לקנות ספרים באופן אובססיבי ולא מצליחה לקרוא אותם
הרסתי לי קצת את העיניים מרוב עבודה על מחשב ומרוב קריאה כל חיי. אני מקנאה בכל מי שיכול לקרוא ספרים מתי שהוא רוצה וכמה שהוא רוצה.
יש לי חברה צעירה שהמליצה לי לקרוא ספרים בקול. היא אומרת שזה עוזר. אני צריכה לנסות
 
למעלה