שבת שלום.

[כמהאפשר]

שבת שלום.

לא יודעת כל כך מה אני רוצה לכתוב.
יש לי תמיד קושי, להראות חולשה.

כמה שקל לי לדבר על עצמי ולהיפתח-
אני נוטה להיסגר, עמוק בתוכי, ולהראות שאצלי הכל בסדר.
גם אם זה לא.
גם אם כולם רואים שזה לא.

ואנשים אומרים "את? אבל את נראית כל כך בטוחה בעצמך.
הכי בטוחה בעצמך.
המון בטחון עצמי.."

ואני חושבת- איזה פאקינג בטחון עצמי.. על מה אתם מדברים..

וגם כאן..
ברגע שאני מרגישה שמישהו מסתכל עליי עקום או לא מבין- אני ישר נכנסת לאיזו התגוננות מוזרה.
אומרת "הכל בסדר, אני לא חלשה, הכל מושלם".
כאילו אני בתחרות מול מישהו.
ומבינה שזה לא נכון.
שזה מעוות.

אבל ממש מרגישה שכל השריונות עולים "ווווויש" למעלה.
כמו ילדה קטנה ופגועה.


ומי מפסיד? אני מפסידה.
את עצמי.
זמן.
רגעים כל כך יקרים.
ממה אני מפחדת בעצם?
שמישהו לא יושיט יד? שמישהו יראה ויעבור הלאה? ויגחך? שאני איפתח ואיפגע?
שאני איפתח וכן יתקרבו?

 

[levshavur]

כמה אפשר

שלום לך
ברוכה השבה לפורום! התגעגעתי...

לבקש עזרה זה לא מובן מאיליו...זה כאילו להראות למישהו אחר ש'אני חלשה', 'אני לא מושלמת' אולי 'החיים שלי לא הכי מוצלחים כמו שאחרים חושבים'...לבקש עזרה זה מקום של פגיעות, הרבה אנשים מתביישים לבקש...קחי לדוגמה את כול העניים שיש במדינה הזאת, כמה מהם מעזים לבוא ולבקש עזרה?
כמישהי עם מוגבלויות אני 'רגילה' לבקש עזרה, זה יכול להיות בלישאול איך להגיע למקום כלשהו, לבקש עזרה למצוא מוצר כלשהו בחנות וכדו'...אז החיים לימדו אותי שאם אני לא אבקש עזרה אני פשוט אתקע, פיזית או רגשית. עדיין, יש מצבים שאפילו לי קורה שקשה לי לבקש...לדוגמה השבוע כשנתקענו בלי מספיק אוכל בגלל השלג, התביישתי לבקש...זו חברה טובה שלי שהתקשרה בשבילי לרווחה...והם בהחלט עזרו...

החברה היא מאוד תחרותית ומאוד מסתכלים מי יותר 'שווה' ומי יותר 'הצליח בחיים' לכן אנשים מסוימים חוששים לבקש עזרה כי הם מפחדים שיראו בהם 'כישלון' ...
הפחד לקבל דחייה, שמישהו יגיד לך 'לא' הוא בהחלט פחד שיכול להיות קיים, השאלה היא במידה והוא קיים, למה בעצם? האם את יכולה לזהות בחיים שלך סיטואציות שביקשת עזרה ולא קיבלת אותה? או שקיבלת עזרה לא מוצלחת?...
אני לדוגמה תלויה במקריאות שייקראו לי חומר לימודים באנגלית. שנה שעברה הביאו לי מקריאה שסירבה להקריא באנגלית (לדעתי כי האנגלית שלה הייתה דלה, אבל היא התביישה להודות בזה מחשש לאבד את מקום העבודה שלה), היא הייתה מוכנה לעשות דברים אחרים (שגם אותם היא עשתה על העוקם), ואני התביישתי להתלונן עליה, ומי הפסיד? אני!!! נתקעתי בגללה עם עבודה אחת שניסיתי לאט לאט לעשות בכוחות עצמי (דבר שגרם לי מיגרנות איומות), הלך לי כול הקיץ , ועד עכשיו אני עוד תקועה בשלבים מתקדמים עם העבודות האלה...
אז להתבייש להגיד/ לבקש/ להתלונן - זו ה'חולשה' האמתית, לא עצם זה שאת מבקשת עזרה...היכולת לבקש עזרה זהו חוזק, זה מראה על בגרות נפשית ועל פתיחות...
עצם זה שנכנסת לפה וכתבת על הנושא, זה כבר אומץ,
כול הכבוד!!!
לבשה.

 

[כמהאפשר]

לבשה

תודה על התגובה.

לסמוך זה לא פשוט.
הרי השלב ה"שני", אחרי לבוא ולבקש עזרה, זו בדיוק המחשבה- מה עושים עם הפניה שלי?
איך מסתכלים על זה? מי בוחן אותה שם, ברווחה? מה הם חושבים עליי?
(במקרה העניים). זה לשחרר.

למצוא את הגבול הדק הזה, בין להיאטם ולהיפתח. לבנות אמון, למצוא את הדרך לסמוך ולבטוח מחדש.
לא בבת אחת, לאט לאט.
לסנן. למנן.

את צודקת, כמובן.
הדרך לשם- היא בגדר הלא ידוע. והשאלה איך עושים את זה במינימום לפגוע בעצמי שלא במודע, ואם זה קורה,
איך אני סלחנית לעצמי.
ולא פוגעת בעצמי במודע.
איך אני מקבלת שאם אני מבקשת עזרה- מותר לאנשים להפנות גב. ואיך אני ברגעים כאלה לא מאשימה את עצמי.

 

[levshavur]

חבל להאשים...

כמה אפשר שלום,
אם מישהו 'הפנה לך את הגב' זה מעיד משהו עליו, לא עלייך...ואפילו עם כול זה, עדיין לא צריך לשפוט את האדם. לדוגמה ארגנתי בשביל חברה שחיה בעוני נוראי, שהיא תקבל תרומה של בגדי חורף, שמיכה חמה ועוד דברים...היו אמורים להביא לה חבילה היום בערב, היא ישבה וחיכתה,ולא הגיעו, וגם לא התקשרו להודיע שיש בעיה. מכעיס נכון? אבל אמרתי לה, לפני שאת כועסת , כדאי לשמוע מה יש לשנייה להגיד, לדוגמה אולי קרה משהו שהיא לא יכלה לבוא ונגמרה לה הבטרייה של הטלפון הנייד (שלחתי לה מיסרון ולא קיבלתי תשובה.)
לא לכול האנשים יש רצון להתנדב לעשות משהו, וחלק מהאנשים יחשבו, מה ייצא לי מזה? לפני שהם יושיטו יד...
לגבי אמון: אמון זה משהו נרכש, והוא בא עם תרגול...
לדוגמה את מזמינה אינסטלטור שיבוא ויתקן משהו בבית שלך, ואת בוחרת אחד רק על סמך מודעה בעיתון, את צריכה רמה מסוימת של אמון בשביל לקבל את זה שהוא בא עם ידע מקצועי, ושהוא יעשה עבודה טובה, מתוך האמון הזה את גם משלמת לו...גם להזמין איש מקצוע זה לבקש עזרה...
זה כמו שמישהי תבוא לדיאטנית, היא באה עם בקשה 'תעזרי לי לצאת מההפרעה' אז היא צריכה לתת אמון בצורה חזקה בדיאטנית הזאת ולצאת מנקודת הנחה שההנחיות שהדיאטנית תתן אכן יעזרו לה...
את מבינה, אמון זה משהו ששיך לכול תחום בחיים שתביטי עליו....
הרמה הראשונה והעמוקה ביותר של אמון היא של התינוק כלפי אמא שלו (או מבוגר אחראי אחר) שאותו מבוגר אכן יספק את כול מה שקשור לתינוק, גם ברמה הפיזית, וגם ברגשית. כאשר הקשר הורים - ילדים נפגע, לדוגמה, אם ילד עובר התעללות, או אם ילד מגלה שההורים משקרים לו או שהם הסתירו ממנו משהו, זה יכול לגרום לקושי לתת אמון כאדם בוגר...
לכן השאלה הנשאלת בעצם היא למה יש פחד לתת אמון? וברגע שמבינים את העומק, אפשר גם לטפל בפחד הזה. אף אחד לא ייתן לך תעודת ביטוח שלעולם לא תפגעי מאנשים, אבל מצד שני זו לא סיבה להימנע מבקשת עזרה...זה כמו שכשהייתי ילדה עברתי תאונת דרכים, ואחר כך פחדתי לחצות כבישים, אז האם הפחד להיפגע צריך למנוע חציית כבישים. לא!!! ואכן הביאו לי מורה שעבדה אתי על היכולת להתגבר על הפחד (ובמקרה הזה) ללמוד לתת לעצמי את האמון בחזרה...
לבשה.