שבת שלום

mookii

New member
שבת שלום../images/Emo142.gif

היי, האם קרה לכם שפשוט לא בא לכם יותר לשמוע מהגננת, המפאה בעיסוק, קלינאית תקשורת ושאר המטפלים, שלכולם כוונות טובות לעזור ולקדם??? לא בא לי ( כבר כמה ימים) ואין לי מקום יותר במח העמוס שלי. עמוס מלנסות, להקשיב, ללמוד, לחשוב איך להתקדם עם שני הבנים המקסימים שלי. אני עמוסה בקונפליקטים עם עצמי, מצד אחד רוצה להקל על ילדיי ולתת להם את ההזדמנות בחיים (לימודים) שמגיע להם. מצד שני אני עוצרת - ומבקשת מעצמי להרגע כי אני עושה מה שאני מסוגלת. אז היום לא עמדתי בקצב של עצמי, כאילו כל החיים רצים לי במרתון בראש.. ואני מנסה להתארגן ולהספיק לתת לילדים את עצמי כמה שאפשר. עכשיו אני הולכת להציץ בהם ישנים במיטה (התעלפו מכל האנרגייה...) כל כך מתוקים ששכחתי את כל הלחץ. פתאום, ממש עכשיו נפתחה לי אופטימיות וורודה כזו, אמיתית, עם התרוממות רוח שהכל יהייה הכי טוב שבעולם!! אני רואה את ילדיי גדלים להיות מוכשרים מיוחדים ואיכותיים ממש בזכות עצמם. לילה טוב
 

dlita1

New member
מוקי

ילדים זה שמחה. אך כשהם ישנים. אז הם כמו מלאכים. אבל שהשחר עולה כל השמחה נעלמת....
 

דליה.ד

New member
עצות טובות

אני משוכנעת שטובת הילדים נמצאת בראש מעניינהם של המטפלים בילדייך וחשוב באמת לתת להם קצת תשומת לב. מנסיון: כאשר הילדים קטנים הם באמת מתוקים וחמודים ו"קצת שובבים". אך כשהם גדלים הם בלתי נסבלים, לא ממושמעים, חצופים ואגרסיביים, או אז קצת קשה יותר לסביבה לשאת אותם! בבקשה ממך אמא יקרה, למרות הקושי, אל תזניחי טיפול בגיל הרך!
 
למעלה