שבת שלום לכולם
השבת הזו אני לבד בבית. אתמול התקשרה אלי הגוזל בבוקר ובצעקות (ושמעו בקולה שהיא רועדת) סיפרה על שני בנים שמציקים לה במחלקה. בשעה 12:00 (הפסקה) התקשרתי לשאול לשלומה והיא אמרה שלא נכנסה לשיעורים ורע לה והיא יושבת על הדשא ולא עושה כלום. התקשרתי בעצמי אל אחות ביה"ס, האחות אמרה לי שמודעים להכל ושביום ראשון תתקיים ישיבה לגבי הגוזל והחלטות לגבי הכדורים והמשך טיפול. אחרי חצי שעה התקשרה להודיע לי להעביר אותה למחלקה ד' (סגורה) מכיוון שהיא חתכה את עצמה בחזה וזה קצת הקל עליה אבל עדיין היא לא מבינה למה היא קיימת. שלחתי אותה לאחות ביה"ס. שעה לאחר מכן התקשרה אלי המטפלת האישית ואמרה שהיא והרופאה חושבת שעדיף לתת לאופיר את בקשתה ולהשאיר אותה בביה"ח לסופה"ש בסגורה. נסעתי לשם, הבאתי תיק בגדים, כלי רחצה וכו'. חיבקתי את הגוזל כל כך חזק עד שהכאבתי לה. היא לא בכתה ונראתה כל כך מרוחקת. ישבתי איתה קצת, ליטפתי אותה הרבה. הכירה בנתיים בנות במחלקה. בלילה התקשרתי, נשמעה הרבה יותר טוב. אמרה שאחרי שחיבקתי אותה היא הבינה שהחיבוק שלי הוא מה ששווה לה. אמרתי לה שהעתיד שלה הוא מה ששוה לה ואני אוהבת אותה ואני אגן עליה מפני כל אחד שרוצה לעשות לה רע כולל אותה עצמה. אמרה לי שמחלקה סגורה זה יותר כיף. אני חושבת שאולי בגלל שאני עובדת אחה"צ (עד שעה 20:00 בערך) משעמם לה בבית ובטח שאני פחות כיפית מחברות צמודות. הזכרתי לה שאנו עובדות דירה עוד פחות מחודש ועוד 5 חודשים היא כבר תהיה בפנימיה שזה כמו מח' סגורה אבל בלי ה"סגורה" ושזו פנימייה מעולה וכו'... נשמעה הרבה יותר טוב. לפעמים אני חושבת שאני מקלה ראש במצבה, ושאולי היא לא תוכל לחיות חיים נורמליים ושאולי לא יצליחו לאזן אותה... המטפלת שלה אמרה שהם רוצים לנסות כדורים מייצבים והרופאה תדבר איתי על זה בפגישה בשבוע הבא. האם גם אתם חיים בהרגשה שאולי המצב יותר חמור ממה שאתם באמת חושבים ? האם אני פשוט מדחיקה? אני צריכה להתנהג אחרת ? מי יודע, עד הפגישה עם הרופאה, מה הם כדורים מייצבים ? תופעות לוואי ? אני נוסעת אליה עוד מעט, שוב תודה לכם...
השבת הזו אני לבד בבית. אתמול התקשרה אלי הגוזל בבוקר ובצעקות (ושמעו בקולה שהיא רועדת) סיפרה על שני בנים שמציקים לה במחלקה. בשעה 12:00 (הפסקה) התקשרתי לשאול לשלומה והיא אמרה שלא נכנסה לשיעורים ורע לה והיא יושבת על הדשא ולא עושה כלום. התקשרתי בעצמי אל אחות ביה"ס, האחות אמרה לי שמודעים להכל ושביום ראשון תתקיים ישיבה לגבי הגוזל והחלטות לגבי הכדורים והמשך טיפול. אחרי חצי שעה התקשרה להודיע לי להעביר אותה למחלקה ד' (סגורה) מכיוון שהיא חתכה את עצמה בחזה וזה קצת הקל עליה אבל עדיין היא לא מבינה למה היא קיימת. שלחתי אותה לאחות ביה"ס. שעה לאחר מכן התקשרה אלי המטפלת האישית ואמרה שהיא והרופאה חושבת שעדיף לתת לאופיר את בקשתה ולהשאיר אותה בביה"ח לסופה"ש בסגורה. נסעתי לשם, הבאתי תיק בגדים, כלי רחצה וכו'. חיבקתי את הגוזל כל כך חזק עד שהכאבתי לה. היא לא בכתה ונראתה כל כך מרוחקת. ישבתי איתה קצת, ליטפתי אותה הרבה. הכירה בנתיים בנות במחלקה. בלילה התקשרתי, נשמעה הרבה יותר טוב. אמרה שאחרי שחיבקתי אותה היא הבינה שהחיבוק שלי הוא מה ששווה לה. אמרתי לה שהעתיד שלה הוא מה ששוה לה ואני אוהבת אותה ואני אגן עליה מפני כל אחד שרוצה לעשות לה רע כולל אותה עצמה. אמרה לי שמחלקה סגורה זה יותר כיף. אני חושבת שאולי בגלל שאני עובדת אחה"צ (עד שעה 20:00 בערך) משעמם לה בבית ובטח שאני פחות כיפית מחברות צמודות. הזכרתי לה שאנו עובדות דירה עוד פחות מחודש ועוד 5 חודשים היא כבר תהיה בפנימיה שזה כמו מח' סגורה אבל בלי ה"סגורה" ושזו פנימייה מעולה וכו'... נשמעה הרבה יותר טוב. לפעמים אני חושבת שאני מקלה ראש במצבה, ושאולי היא לא תוכל לחיות חיים נורמליים ושאולי לא יצליחו לאזן אותה... המטפלת שלה אמרה שהם רוצים לנסות כדורים מייצבים והרופאה תדבר איתי על זה בפגישה בשבוע הבא. האם גם אתם חיים בהרגשה שאולי המצב יותר חמור ממה שאתם באמת חושבים ? האם אני פשוט מדחיקה? אני צריכה להתנהג אחרת ? מי יודע, עד הפגישה עם הרופאה, מה הם כדורים מייצבים ? תופעות לוואי ? אני נוסעת אליה עוד מעט, שוב תודה לכם...