שבת שלום לכולם.
אתחיל במשפט משיר: כמה טוב שבאת הביתה כמה טוב שאת/ה כבר כאן.
הבן היקר שלנו בחופש חמשוש לאחר שניבחר לחניך מצטיין שבועי בפלוגה (משטרה צבאית מאבי"ם).
כמה גאווה שהוא מביא לנו. מאז גיוסו לפני כחודש הילד הפך לגבר שלקח את השרות בצורה חלקה .
מסייע לחברים בפלוגה בכול אשר ניתן מרגיע את השבוז"ים מתפקד כשעון מעורר בבקרים לחבריו ובכלל ,
נותן מעצמו. ולכן ביום חמישי לפני כול הפלוגה הממ"ית שיבחה אותו וצ'יפרה אותו בחמשוש.
בע"ה השבוע חוזר לשבוע שטח ולאחר מכן שבוע אחרון שי סיום טירונות ולפני אימון מתקדם לקבלת תעודת לוחם.
נער שכזה מיוחד שהייה לאחר לימודים ובילויים מסיבות ריקודי טראנס וכ'ו. אך יחד עם זאת הפנים את השרות ועשה את תפקידו ברצינות. לא הגברים שכתבתי אינם מובנים מאליהם דעתי היא שהכול מתחיל מבסיס ההכוונה והחינוך , האהבה ,
הפתיחות והתקשורת בין ההורים לילד (הנער). אנחנו ממשיכים בתמיכה ומלווים אותו בכול שניתן עד לסיום השרות בע"ש.
יש צורך להתמיד ולתת לחייל תחושה של גיבוי ושיש לו כתובת לשיחרור לחצים במשפחה .יחד עם זאת מאפשרים לו להתמודד עם השרות . אין זה מחדש לנו שאנו בחששות מסוימים אולם מאמינים שהפקדנו את היקר לנו מכול בידיים הנכונות והבטוחות
ובתקווה שנקבלם חזרה בריאים ושלמים. אחל מכאן לכולנו שחיילנו אכן יחזר בשלום אליינו בשלום.
לסיום אומר כך. אין זו בושה להזיל דימעה או שאנו מחסירים שעות שינה עד לשיחה המיוחלת/ חופשה של המתוקים שלנו.
יחד עם זאת אני הורים מלאי גאווה שכך חינחנו אום לאהבת הארץ לנתינה ואין זו קלישאה "שאין לנו ארץ אחרת" בברכת ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. שנדע כולנו רק שמחות אמן.
אתחיל במשפט משיר: כמה טוב שבאת הביתה כמה טוב שאת/ה כבר כאן.
הבן היקר שלנו בחופש חמשוש לאחר שניבחר לחניך מצטיין שבועי בפלוגה (משטרה צבאית מאבי"ם).
כמה גאווה שהוא מביא לנו. מאז גיוסו לפני כחודש הילד הפך לגבר שלקח את השרות בצורה חלקה .
מסייע לחברים בפלוגה בכול אשר ניתן מרגיע את השבוז"ים מתפקד כשעון מעורר בבקרים לחבריו ובכלל ,
נותן מעצמו. ולכן ביום חמישי לפני כול הפלוגה הממ"ית שיבחה אותו וצ'יפרה אותו בחמשוש.
בע"ה השבוע חוזר לשבוע שטח ולאחר מכן שבוע אחרון שי סיום טירונות ולפני אימון מתקדם לקבלת תעודת לוחם.
נער שכזה מיוחד שהייה לאחר לימודים ובילויים מסיבות ריקודי טראנס וכ'ו. אך יחד עם זאת הפנים את השרות ועשה את תפקידו ברצינות. לא הגברים שכתבתי אינם מובנים מאליהם דעתי היא שהכול מתחיל מבסיס ההכוונה והחינוך , האהבה ,
הפתיחות והתקשורת בין ההורים לילד (הנער). אנחנו ממשיכים בתמיכה ומלווים אותו בכול שניתן עד לסיום השרות בע"ש.
יש צורך להתמיד ולתת לחייל תחושה של גיבוי ושיש לו כתובת לשיחרור לחצים במשפחה .יחד עם זאת מאפשרים לו להתמודד עם השרות . אין זה מחדש לנו שאנו בחששות מסוימים אולם מאמינים שהפקדנו את היקר לנו מכול בידיים הנכונות והבטוחות
ובתקווה שנקבלם חזרה בריאים ושלמים. אחל מכאן לכולנו שחיילנו אכן יחזר בשלום אליינו בשלום.
לסיום אומר כך. אין זו בושה להזיל דימעה או שאנו מחסירים שעות שינה עד לשיחה המיוחלת/ חופשה של המתוקים שלנו.
יחד עם זאת אני הורים מלאי גאווה שכך חינחנו אום לאהבת הארץ לנתינה ואין זו קלישאה "שאין לנו ארץ אחרת" בברכת ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. שנדע כולנו רק שמחות אמן.