שבת קודש
לפני קבלת התורה קיבלו בני ישראל את מצות השבת, עליה שמור עוד בטרם הגיעו למעמד הר סיני ולקבלת עשרת הדברות. מיוחדת השבת בכך שהיא אות לבני ישראל. "ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם". אנו מודים בתפילת השבת ואומרים "ולא נתתו ה' אלוקינו לגויי הארצות ולא הנחתו מלכנו לעובדי פסילים, כי לישראל עמך נתתו באהבה, לזרע יעקב אשר בם בחרתה". מה הייחוד בה? מטרת המצוות היא להתקרב אל הקדוש ברוך הוא. על ידי לימוד תורה אנו למדים מדרכיו, על ידי קיום גמילות חסד אנו דבקים בהנגתו. כל מצוה ומצוה תורמת לחיזוק הקשר. השבת מסמלת רעיון אחר העובד בששת ימי המעשה, מראה בהתנהגותו שהוא העושה ויוצר, הוא מפעיל את העולם. באה שבת ללמדו שהאלוקים הוא יוצר האור, הוא בורא החושך. התורה אינה אוסרת על האדם לאכול ולשתות ביום השבת. אין איסור לטייל. יש איסור לעשות מלאכות שיוצרות. בשמירתנו על יום השבת מוכיחים אנו ש"אין עוד מלבדו", ומחזירים אנו את ההגה של העולם למקומו הראוי. השבת היא מתנה אישית למשה רבינו האיש העניו מאוד "מכל האדם אשר על פני האדמה". "ישמח משה בתנת חלקו-כי עבד נאמן קראת לו". היות שהוא מבטל עצמו לפני הבורא. זוכה הוא לקבל את מתנת השבת, למוסרה לבני ישראל. חז"ל מעידים שניתנה התורה לאוכלי המן בלבד. מפני שבמדבר ידעו ישראל שאין להם מקור תזונה אחר, וחשו מידי יום את ידו של הבורא שזן ומפרנס לכל. זו גם הנהגת השבת, שבה חדל האדם ממלאכתו, ומשליך יהבו על אלוקיו. רק מי שחי בתחושה ש"ה' הוא האלוקים", יכול להבין כדי להשכיל בדרכי הבורא. בין מלאכות שבת מודגשת מלאכת ההוצאה, שלא יוציאו חפצים מרשות לרשות. למרות שאין זו יצירה כשאר מלאכות השבת, אך התורה מזכירה את הפעולה שתורמת לכך שהאדם ישאר בביתו, וינוח בשבת עם בני משפחתו. קו העירוב המותקן ברוב ערי ישראל יוצר מציאות בה הביטוי "כולנו בסירה אחת", אינו מדרש בלבד, אלא עובדה מוגמרת. כולנו מעורבים זה בזה, ובכך שיש חוט המחבר את כולנו נחשבים אנו כנמצאים ברשות אחת, ועל כן יכולים לטלטל בה. מי שאינו בקי בהלכות שבת מובטח לו שיכשל באיסורי מלאכה בכל שבת! (הקדמת המשנה ברורה). חובה עלינו להתאמץ בהלכותיה, ולקבוע שיעורים בכל אתר ואתר בידיעה שבכך טמונה הגאולה, שהרי משישמרו בני ישראל שתי שבתות, מיד נגאלים. העירוב יוצר אחדות, שהיא תנאי לקבלת התורה, כאשר עם ישראל חונה כולו, כאיש אחד בלב אחד, למרגלות הר האלוקים (עלון ממעיני הישועה)
לפני קבלת התורה קיבלו בני ישראל את מצות השבת, עליה שמור עוד בטרם הגיעו למעמד הר סיני ולקבלת עשרת הדברות. מיוחדת השבת בכך שהיא אות לבני ישראל. "ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם". אנו מודים בתפילת השבת ואומרים "ולא נתתו ה' אלוקינו לגויי הארצות ולא הנחתו מלכנו לעובדי פסילים, כי לישראל עמך נתתו באהבה, לזרע יעקב אשר בם בחרתה". מה הייחוד בה? מטרת המצוות היא להתקרב אל הקדוש ברוך הוא. על ידי לימוד תורה אנו למדים מדרכיו, על ידי קיום גמילות חסד אנו דבקים בהנגתו. כל מצוה ומצוה תורמת לחיזוק הקשר. השבת מסמלת רעיון אחר העובד בששת ימי המעשה, מראה בהתנהגותו שהוא העושה ויוצר, הוא מפעיל את העולם. באה שבת ללמדו שהאלוקים הוא יוצר האור, הוא בורא החושך. התורה אינה אוסרת על האדם לאכול ולשתות ביום השבת. אין איסור לטייל. יש איסור לעשות מלאכות שיוצרות. בשמירתנו על יום השבת מוכיחים אנו ש"אין עוד מלבדו", ומחזירים אנו את ההגה של העולם למקומו הראוי. השבת היא מתנה אישית למשה רבינו האיש העניו מאוד "מכל האדם אשר על פני האדמה". "ישמח משה בתנת חלקו-כי עבד נאמן קראת לו". היות שהוא מבטל עצמו לפני הבורא. זוכה הוא לקבל את מתנת השבת, למוסרה לבני ישראל. חז"ל מעידים שניתנה התורה לאוכלי המן בלבד. מפני שבמדבר ידעו ישראל שאין להם מקור תזונה אחר, וחשו מידי יום את ידו של הבורא שזן ומפרנס לכל. זו גם הנהגת השבת, שבה חדל האדם ממלאכתו, ומשליך יהבו על אלוקיו. רק מי שחי בתחושה ש"ה' הוא האלוקים", יכול להבין כדי להשכיל בדרכי הבורא. בין מלאכות שבת מודגשת מלאכת ההוצאה, שלא יוציאו חפצים מרשות לרשות. למרות שאין זו יצירה כשאר מלאכות השבת, אך התורה מזכירה את הפעולה שתורמת לכך שהאדם ישאר בביתו, וינוח בשבת עם בני משפחתו. קו העירוב המותקן ברוב ערי ישראל יוצר מציאות בה הביטוי "כולנו בסירה אחת", אינו מדרש בלבד, אלא עובדה מוגמרת. כולנו מעורבים זה בזה, ובכך שיש חוט המחבר את כולנו נחשבים אנו כנמצאים ברשות אחת, ועל כן יכולים לטלטל בה. מי שאינו בקי בהלכות שבת מובטח לו שיכשל באיסורי מלאכה בכל שבת! (הקדמת המשנה ברורה). חובה עלינו להתאמץ בהלכותיה, ולקבוע שיעורים בכל אתר ואתר בידיעה שבכך טמונה הגאולה, שהרי משישמרו בני ישראל שתי שבתות, מיד נגאלים. העירוב יוצר אחדות, שהיא תנאי לקבלת התורה, כאשר עם ישראל חונה כולו, כאיש אחד בלב אחד, למרגלות הר האלוקים (עלון ממעיני הישועה)