שבת על עקבים
שבת בני ברק שמחת שבע ברכות שלום זכר <אחותי ילדה> ווואווו טוב שהתקבצו להן הסיבות לכדי יממה אחת, עודף חגיגיות היא סיבה מובהקת בשבילי לצאת בשאלה. שבת שבע ברכות.אנשים בשסתם יום של חול לא עושים חשבון אם לקנות מרגרינה או חמאה כי גם כסף למרגרינה אין, מזמינים לשבת שלימה-2 סעודות, כמאה איש מהמשפחה הקרובה כדי להאכיל אותם מרק טפל ושניצל נחות. א"א לברך שבע ברכות ,אפילו מאה ושבע בלי טקס האכלה מיותר? ללא התחייבויות כספיות א-נורמליות, הזוג הצעיר לא יוכל לבנות בניין עדי עד? סיימנו הסעודה בבוקר, עוד חמש שעות יתקבצו כולם בבית הכלה לסעודה שלישית, אני זוממת להעלם משם ,אבל עם סיבה מוצדקת. ישששש...נלך לבקר את היולדת שבשל הנסיבות נשארה לבד שבת שלימה בבית החולים. תל השומר הוא מרחק הליכה של שעה וחצי מבני ברק, אני יוצאת לכביש גהה וצועדת בגאון בין שני הנתיבים...ממש על גדר ההפרדה <לא...לא ראיתי את לייזר>. אחרי בר אילן אני שומעת סירנה משטרתית מאחורי ורמקול קורא לי לעלות לניידת.הדו שיח שהתנהל היה בתחילתו כעוס אבל יש הפי הנד: "גברת, מה את עושה פה על הכביש?" "אני בדרך לתל השומר" "למה באמצע הכביש?" "אתה רואה מדרכה באיזשהו כיוון?" "אי ידיעת החוק לא פותרת מעונש. כנסי לניידת" אני נכנסת, מה אכפת לי בכלל, הרי כשיצאתי מבני ברק והרהרתי לי בדבר האפשרות שאולי מישהו ירחם עלי ויעצור לי טרמפ, הבעיה היחידה שהיתה היא אמינות: אם אחותי תדע שיצאתי בארבע וחצי ואליה הגעתי בחמש- היא לא תתלה את זה בקפיצת הדרך כמובן, כי רק בתנ"ך הסיפורים האלו קבילים. מכשיר הקשר פונה לשוטרי הניידת "שלי": "מצאתם אותה?" "כן , היא עלתה" "יש לכם את הטפסים?" "כן, אל תדאג" כל המחוז כבר מקשקש בקשר על התמהונית שמסתובבת לבדה על כביש גהה בינות למאות מכוניות שועטות. "יש לך תעודת זהות?" "אתם מתכוונים להעלות אותי על טופס?" "בוודאי, 250 שקל ויצא לך החשק להתאבד" "רק הלכתי, אתם היסטרים כמו אמא שלי" "ואת הולכת עם פאה, הרבובדיה אסר" "אני אשכנזיה. הוא גם אסר לחטט באף בשבת, אתה מקפיד על זה?" "טוב, תרדי פה ותעלי בגשר, לא בעצם אני לא סומך עליך, נעשה פרסה" "והמפקד שלך לא יכעס שלא קנסת אותי?" "יעבור לו" "שבת שלום ,תודה על הטרמפ" "תיזהרי בכביש ,הבנת?" עכשיו שאלה: אם מחשבה טובה הקב"ה מצרף למעשה...מה דינו של המעשה הזה אם הוא בא בעבירה? שבוע טוב. חזרתי לג'ינס, לטריקו ולנעלי הספורט.
שבת בני ברק שמחת שבע ברכות שלום זכר <אחותי ילדה> ווואווו טוב שהתקבצו להן הסיבות לכדי יממה אחת, עודף חגיגיות היא סיבה מובהקת בשבילי לצאת בשאלה. שבת שבע ברכות.אנשים בשסתם יום של חול לא עושים חשבון אם לקנות מרגרינה או חמאה כי גם כסף למרגרינה אין, מזמינים לשבת שלימה-2 סעודות, כמאה איש מהמשפחה הקרובה כדי להאכיל אותם מרק טפל ושניצל נחות. א"א לברך שבע ברכות ,אפילו מאה ושבע בלי טקס האכלה מיותר? ללא התחייבויות כספיות א-נורמליות, הזוג הצעיר לא יוכל לבנות בניין עדי עד? סיימנו הסעודה בבוקר, עוד חמש שעות יתקבצו כולם בבית הכלה לסעודה שלישית, אני זוממת להעלם משם ,אבל עם סיבה מוצדקת. ישששש...נלך לבקר את היולדת שבשל הנסיבות נשארה לבד שבת שלימה בבית החולים. תל השומר הוא מרחק הליכה של שעה וחצי מבני ברק, אני יוצאת לכביש גהה וצועדת בגאון בין שני הנתיבים...ממש על גדר ההפרדה <לא...לא ראיתי את לייזר>. אחרי בר אילן אני שומעת סירנה משטרתית מאחורי ורמקול קורא לי לעלות לניידת.הדו שיח שהתנהל היה בתחילתו כעוס אבל יש הפי הנד: "גברת, מה את עושה פה על הכביש?" "אני בדרך לתל השומר" "למה באמצע הכביש?" "אתה רואה מדרכה באיזשהו כיוון?" "אי ידיעת החוק לא פותרת מעונש. כנסי לניידת" אני נכנסת, מה אכפת לי בכלל, הרי כשיצאתי מבני ברק והרהרתי לי בדבר האפשרות שאולי מישהו ירחם עלי ויעצור לי טרמפ, הבעיה היחידה שהיתה היא אמינות: אם אחותי תדע שיצאתי בארבע וחצי ואליה הגעתי בחמש- היא לא תתלה את זה בקפיצת הדרך כמובן, כי רק בתנ"ך הסיפורים האלו קבילים. מכשיר הקשר פונה לשוטרי הניידת "שלי": "מצאתם אותה?" "כן , היא עלתה" "יש לכם את הטפסים?" "כן, אל תדאג" כל המחוז כבר מקשקש בקשר על התמהונית שמסתובבת לבדה על כביש גהה בינות למאות מכוניות שועטות. "יש לך תעודת זהות?" "אתם מתכוונים להעלות אותי על טופס?" "בוודאי, 250 שקל ויצא לך החשק להתאבד" "רק הלכתי, אתם היסטרים כמו אמא שלי" "ואת הולכת עם פאה, הרבובדיה אסר" "אני אשכנזיה. הוא גם אסר לחטט באף בשבת, אתה מקפיד על זה?" "טוב, תרדי פה ותעלי בגשר, לא בעצם אני לא סומך עליך, נעשה פרסה" "והמפקד שלך לא יכעס שלא קנסת אותי?" "יעבור לו" "שבת שלום ,תודה על הטרמפ" "תיזהרי בכביש ,הבנת?" עכשיו שאלה: אם מחשבה טובה הקב"ה מצרף למעשה...מה דינו של המעשה הזה אם הוא בא בעבירה? שבוע טוב. חזרתי לג'ינס, לטריקו ולנעלי הספורט.
