שבת לפני שבועיים
רוחות מלחמה שלא עושות עלי רושם ביתי הקטנה אצל אבא שלה ואני מבקשת מהאיש ההוא שחשבתי שאיתי שנהיה יחד בשישי לפי ההתפתלויות שלו הבנתי - אני השישבת הזה לבד ארבע אחרה"צ יום שישי מתקשרת אליו אין תשובה משאירה הודעה - "דבר איתי" אין תגובה חבר טוב מתקשר , מזמין אותי אליו לארוחת ערב איתו ועם ביתו ו...אולי כבר תשארי אצלי ומחר נעשה את יום הבישולים שאנחנו מתכננים מזמן עם הילדים ,יבוא גם עוד חבר עם ביתו? מה יש לי להפסיד? מכסימום האיש שחשבתי שאיתי יאסוף אותי משם , הרי הוא יודע שזו חברות ארוכת שנים... במהלך הערב כמובן שלא נשמע כל סימן , כשבודקת הודעות בבית שומעת הודעה מעורפלת ממנו שהולך לאסוף את בנותיו - כאילו מה? אין לי פלאפון??? הפכתי דף ערב נפלא עם עוד חברות וחברים שהצטרפו ובשלוש לפנות בוקר נרדמת על הספה בסלון עם הג'ינס והגולף שאיתם הגעתי. בבוקר אחרי הקפה מגיע אותו חבר עם ביתו "ראיתי" אותו בהזדמנויות שונות אבל אף פעם לא ראיתי גם הוא אף פעם נדמה שלא ראה אותי... לחיצת יד נעים מאוד ( היי הוא נראה נחמד חושבת לעצמי ) יושבים לערוך תפריט , מה בא לנו להכין מי מכין מה ורשימת מצרכים אחר כך מצפינים כולנו (עם הילדים כמובן) לקניות במרכול של אחד הקיבוצים הרי רק שם נוכל לרכוש את המצרכים בשבת. שלושה מבוגרים שני ילדים עגלה אחת שמתמלאת לאחר דיונים שבים הביתה ומתחילים בהכנות מתבוננת בו לש את הבצק קוצץ בצל ושאר פעולות הוא מוצא חן בעיני הבחור הזה איך זה שאף פעם לא ראיתי אותו? מתחילים לבשל ו... נגמר הגז
מטכסים עצה וכיוון שהילדים כבר רעבים מחליטים ליסוע למסעדה חבורה עליזה שמפרה את הרצינות במקום וגם מעזה וחוגגת יום הולדת דמיוני סתם ככה בשביל הזיקוקים
דרכנו מתפצלות איש איש לביתו ואני חושבת לי בתוכי מה אני עושה? נו מה? לחכות שעוד פעם אתקל בו? במקרה? לומר לחבר המשותף? נו באמת חנונית שכמותי שמתביישת מהצל של עצמה... עוברים יומיים בדיוק בכניסה לקולנוע בחברת חברים הטלפון מצלצל החבר אצלו ביליתי בשבת "אני בכניסה לקולנוע לא יכולה עכשיו לדבר" "רגע, רק שאלה... מצאת חן בעיני הבחור " " מה באמת? איזה כיף גם הוא מצא חן בעיני" "אז לתת לו את הטלפון?" "בטח" הוא התקשר מיד כשיצאתי מהסרט למחרת נפגשנו אתמול שבועיים אחרי הפגישה ההיא בילינו כולנו יחד עם הילדים כמו באותה שבת רק הבת שלי נוספה לתמונה ואנחנו? נורא התאפקנו ליד הילדות לא לגעת לא לחבק פתאום בלי שבכלל התכוונתי לפני שהספקתי להתאושש זה פשוט קרה ואני זורמת עם זה פתאום כל מה שהיה חסר בקשר ההוא ובקשרים אחרים כל כך טבעי ומובן מאליו כאן אף פעם לא התחיל לי ככה טבעי ופשוט כל כך ובכלל בלי שום זמן של להיות לבד מעניין נסתרות דרכי החיים | ניצת אופטימית ומחוייכת מתמיד |
רוחות מלחמה שלא עושות עלי רושם ביתי הקטנה אצל אבא שלה ואני מבקשת מהאיש ההוא שחשבתי שאיתי שנהיה יחד בשישי לפי ההתפתלויות שלו הבנתי - אני השישבת הזה לבד ארבע אחרה"צ יום שישי מתקשרת אליו אין תשובה משאירה הודעה - "דבר איתי" אין תגובה חבר טוב מתקשר , מזמין אותי אליו לארוחת ערב איתו ועם ביתו ו...אולי כבר תשארי אצלי ומחר נעשה את יום הבישולים שאנחנו מתכננים מזמן עם הילדים ,יבוא גם עוד חבר עם ביתו? מה יש לי להפסיד? מכסימום האיש שחשבתי שאיתי יאסוף אותי משם , הרי הוא יודע שזו חברות ארוכת שנים... במהלך הערב כמובן שלא נשמע כל סימן , כשבודקת הודעות בבית שומעת הודעה מעורפלת ממנו שהולך לאסוף את בנותיו - כאילו מה? אין לי פלאפון??? הפכתי דף ערב נפלא עם עוד חברות וחברים שהצטרפו ובשלוש לפנות בוקר נרדמת על הספה בסלון עם הג'ינס והגולף שאיתם הגעתי. בבוקר אחרי הקפה מגיע אותו חבר עם ביתו "ראיתי" אותו בהזדמנויות שונות אבל אף פעם לא ראיתי גם הוא אף פעם נדמה שלא ראה אותי... לחיצת יד נעים מאוד ( היי הוא נראה נחמד חושבת לעצמי ) יושבים לערוך תפריט , מה בא לנו להכין מי מכין מה ורשימת מצרכים אחר כך מצפינים כולנו (עם הילדים כמובן) לקניות במרכול של אחד הקיבוצים הרי רק שם נוכל לרכוש את המצרכים בשבת. שלושה מבוגרים שני ילדים עגלה אחת שמתמלאת לאחר דיונים שבים הביתה ומתחילים בהכנות מתבוננת בו לש את הבצק קוצץ בצל ושאר פעולות הוא מוצא חן בעיני הבחור הזה איך זה שאף פעם לא ראיתי אותו? מתחילים לבשל ו... נגמר הגז
