שבת בבוקר...
שבת בבוקר יום יפה. אני והנסיכה יוצאות למגרש המשחקים השכונתי. הנסיכה מתיישבת על אחד המתקנים ומשחקת. ילד שעומד לידה פונה אליה (ללא כל התגרות מצידה) באופן מעליב ובוטה (הם לא מכירים בכלל). הנסיכה אינה מגיבה. הוא הולך ושב לאחר מספר דקות. הנסיכה יושבת לידי על הספסל. הוא לוקח בקבוק קולה פתוח ומשפריץ לכל עבר (ניסה לכוון עלינו אבל לא הצליח לו). שבלב זה הרמתי את קולי והילד הלך. גבר שהיה בסביבה ניגש לאימו של אותו הילד והעיר את תשומת ליבה למתרחש. כשחזר סיפר לי בטון מתנצל למחצה ש"תביני, הילד גדל בלי אבא". הבטתי בו ועניתי "זו אינה סיבה. גם הילדה שלי גדלה בלי אבא". הוא הוסיף "להתעקש" - "אצל בנים זה אחרת". אני כיוונתי יותר לכיוון האם שאינה משתלטת על בנה. ומה אתם אומרים? מי "אשם"? ההורה הנוכח בחייו של הילד או זה החסר?
שבת בבוקר יום יפה. אני והנסיכה יוצאות למגרש המשחקים השכונתי. הנסיכה מתיישבת על אחד המתקנים ומשחקת. ילד שעומד לידה פונה אליה (ללא כל התגרות מצידה) באופן מעליב ובוטה (הם לא מכירים בכלל). הנסיכה אינה מגיבה. הוא הולך ושב לאחר מספר דקות. הנסיכה יושבת לידי על הספסל. הוא לוקח בקבוק קולה פתוח ומשפריץ לכל עבר (ניסה לכוון עלינו אבל לא הצליח לו). שבלב זה הרמתי את קולי והילד הלך. גבר שהיה בסביבה ניגש לאימו של אותו הילד והעיר את תשומת ליבה למתרחש. כשחזר סיפר לי בטון מתנצל למחצה ש"תביני, הילד גדל בלי אבא". הבטתי בו ועניתי "זו אינה סיבה. גם הילדה שלי גדלה בלי אבא". הוא הוסיף "להתעקש" - "אצל בנים זה אחרת". אני כיוונתי יותר לכיוון האם שאינה משתלטת על בנה. ומה אתם אומרים? מי "אשם"? ההורה הנוכח בחייו של הילד או זה החסר?
