שבת אצל ההורים....

[יערה140]

שבת אצל ההורים....

היום 3 חודשים אחרי, אנחנו נוסעים לשבת אצל ההורים שלי. בפעם האחרונה שהייתי אצלם זה היה בחודש תשיעי ואמרתי לאמא שלי שבפעם הבאה נבוא עם תינוק...היה לי מאוד קשה לבוא לשבת מאז ורק עכשיו הסכמתי. מקווה שיעבור בשלום....

 

[namnum]

כל-כך מבינה אותך. איך כל דבר וכל מקום שאני נפגשת איתם בפעם הראשונה אחרי שזה קרה, דוקרים את הלב. זה לא היה אמור להיות ככה. היית אמורה לבוא לבקר אותם עם תינוק...
לי הייתה יומולדת חודש אחרי וכשהייתי בהריון ידעתי שביום ההולדת שלי כבר תהיה לי תינוקת בת חודש וזה לא קרה וזה לא נתפס שזה איננו, שאין תינוקת, אין הריון והידיים ריקות...
מאחלת לך שאחרי התחושות הקשות, תבוא קצת הקלה.
שולחת לך חיבוק גדול.

 

[קרן אור 123]

איך עברה שבת ?

מאז הלידה השקטה לפני שבועיים אני רק בבית כולל בשבתות , לא מסוגל לצאת או לראות אנשים . אני רואה שגם את חשת כך זה מעודד כי כולם כועסים עלי למה אני מסתגרת בבית ?

 

[יערה140]

מי כועס עליך????

עברו אצלך בסה"כ שבועיים.זה כלום. יש לך זכות לעשות מה שאת מרגישה ולאף אחד אין זכות לכעוס עליך. אני כבר שלושה חודשים אחרי ואני יוצאת רק כשאני חייבת....אני הולכת לפסיכולוגית שאמרה לי שזה תהליך נורמאלי לגמרי אבל בגלל שאני עוד מעט צריכה לחזור לעבדה כדאי שאני אצא כדי שלא יהיה לי שוק לחזור לראות כל כך הרבה אנשים בפעם הראשונה שאני יוצאת. אז החלטתי לצאת להסתובב קצת במרכז העיר וכל מה שרציתי זה לחזור הביתה....מותר לך להרגיש מה שאת רוצה וכל מה שאת מרגישה זה לגיטימי ואת לא צריכה לרצות אף אחד בסביבה.אנשים רוצים לראות שהכל כבר בסדר אצלך כי ככה הרה יותר קל להם, אבל זה ממש לא צריך לעניין אותך. ושוב אני אומרת-עברו רק שבועיים. זה כלום....שבת עברה בשלום.פשוט המשפחה שלי קצת מעצבנת אותי כי הם לא מדברים על זה. ממש מפנקים אותי והכל אבל לא מדברים על התינוק מילה ובעצם זה הדבר היחיד שמעניין אותי כרגע

 

[לראות את האור1]

זה כ"כ טבעי ההסתגרות הזו

לקח לי חודש וחצי עד שהסכמתי לצאת מהמיטה, בעלי היה גורר אותי בכוח ממקום למקום.
בדיוק עברנו דירה, היה מלא דברים לסדר, לקנות, לארגן... ואני? אני לא מוכנה לחשוב על לצאת מהמיטה. בעלי בניגוד אלי, לא מסוגל להיות רגע אחד בבית בלי תעסוקה... כל אחד והגישה שלו, כל אחד ואיך שהוא מקבל את הסיוט הזה... כל דרך התמודדות שתבחרי היא הנכונה ביותר עבורך ואף אחד לא יכול להגיד לך שאת טועה!
תעשי מה שבא לך, איך שבא לך, ייפגעו? בעיה שלהם! יעזבו אותך? כנראה שמראש הם לא היו שווים את זה!
זה קשה לחשוב כך ולהתנהג כך, גם לי מאוד קשה והרבה פעמים אני עדיין עושה את החשבונות האלה, הרבה פעמים אני מפחדת "שכשאחזור" כבר לא יישארו החברים, אבל את יודעת מה? הסיוט הזה שינה אותי, לטוב, לרע, מרצון ולא מרצון, אני כבר לא אותה אחת שכולם מכירים ועכשיו לאט לאט אני נותנת לאנשים להכיר אותי מחדש, מי שמוצא חן בעיניו מוזמן להישאר ולהמשיך להיות חבר שלי, מי שלא? או שעזב או שעוזב או שיעזוב. וזה קשה ומתסכל לאבד כך סתם חברים אבל היי כנראה שהם את תפקידם כבר מיצו ועברו למלא את התפקיד בחייו של מישהו אחר...

 

[קרן אור 123]

צריכה שקט

המשפחה לא כועסת פשוט לא מבינים למה אני מתעקשת להישאר בבית בשבת , בעלי מבין אותי ותומך אבל הסביבה לוחצת , רק לאחר שבוע וקצת הסכמתי לצאת מהמיטה שהילדים חוזרים הביתה , במהלך הבוקר אני בעיקר במיטה . לא יודעת מה ילד יום כרגע עדין קשה לי לחזור לשגרה נורמלית ומלאה