מה אומר ידידי, דומני שלא חשבת
היטב לפני ש"יצאת" ואינך חושב היטב כעת. אחד הדברים שגרמו לי לצאת בשאלה היתה ההכרה שבניגוד למה שניסו להחדיר לי בחב"ד שאמונה באלוהים היא אינטרינזית ליהודי, העובדה היא שאמונה נוצרת או מואמצת באיזה שלב בהתפתחות האדם. לא נולדת עם אמונה באלוהים. אמונה זו הוטבעה בך באיזה שלב מסויים, וכדאי לך לחשוב הכיצד ולמה. הגעתי למסקנה שאני יכול להפוך את התהליך. הנחתי שכשם שניתן "לבנות" אמונה, כך ניתן "להרוס" אותה, וסיקרן אותי לראות האם התיאוריה שלי צודקת. אז עשיתי ניסוי על עצמי. לאחר תקופה אינטנסיבית בה הטלתי ספק בכל האמונות החב"דיות, הגעתי לשלב שבו אמונות אלו איבדו כל משמעות. אמצתי לעצמי אמונות חדשות, ו"מחקתי" את האמונות שהחדירו בי שנים כה רבות. כיום בעיני הן מופרכות לחלוטין. כדאי לך מאד לחשוב על הנושא הזה היטב היטב, לפני שתעשה עוד צעד שאולי תתחרט עליו בעתיד. אני מייעץ לך לחקור היטב את נושא האמונה - והפעם, לשם שינוי, ללא הנחות מוקדמות וללא הקשקושים של זושא אלפרוביץ. תחקור את הנושא עם ראש פתוח. תלמד ספרים ומאמרים של הוגי דעות ופסיכולוגים ידועים אודות תנועות המוניות - תנועות אידיאולוגיות, דתיות, פוליטיות, וכד' - ומה גורם לאנשים לדבוק בהן. כי תבין, בתכלס, חב"ד היא תנועה המונית, ובין אם הינך מודע לכך ובין אם לאו, חב"ד ככללה, וגם אתה, מתנהגים בצורה זהה לתנועות כאלו. תקוותי שבשבועות האחרונים לא אבדתי את התשוקה לחיפוש אחר האמת, ועדיין הינך שומר או מנסה לשמור על ראש פתוח.. אז הנה שני ספרים שמאד כדאי לך לקרוא. הם אינם דנים בדת במישרין, אבל מהם תוכל להבין מה הפסיכולוגיה המסתתרת מאחורי חב"ד ומאחורי מה שאתה חושב שהוא "אמונה". אינני יודע אם הם תורגמו לעברית. ספרים מעולים וחשובים ביותר! 1. ספרו של רוברט צ'יאלדיני,
Influence, בו הוא מנתח את הפסיכולוגיה של "השפעה". אם תפנים את מה שהוא מסביר ומתעד בספר, תבין למה אתה כה משוכנע פתאום בשנית שחב"ד היא דרך האמת... כשתבין באר היטב את האופנים המניפולטיביים של חב"ד, תבין בדיוק איך אתה מושפע וממה. אולי ההכרה שזה לא נובע ממקור כה "נעלה" כפי שנדמה לך תדכא אותך קמעא, אבל אתה צריך לשאול את עצמך,
מה עדיף - שקר נעים או אמת כואבת? 2. ספרו הקלאסי של אריק הוֹפֶר (Eric Hoffer), "המאמין האמיתי" (?) - The True Believer. ספר קטן אך ענק אודות הפסיכולוגיה של תנועות המונית. בין היתר הוא מסביר איך יתכן שאנשים מוסרים את נפשם עבור רעיון (על קידוש השם..). זה לא נובע משום נפש אלוהית ושום בטיח. מחר לפני התפילה, כדאי שתקדיש זמן להתבוננות (כי הלא אתה חב"דניק ומקווה שאתה מתבונן לפני התפילה) באחד ה"ווארטים" הידועים של הופר: "
האמונה בעניין צודק היא במידה מרובה תחליף לאובדן אמונתו של האדם בעצמו". וד"ל. ~*~*~*~*~ אינני יודע אם תבין את
המאמר הזה, ולמרות שהוא דן בנושא שונה במעט, שווה לך לנסות לקרוא אותו. רק במקום "פוליטיקה" תקרא "דת". הנה ציטוט מהמאמר: "המסקנה [של מחקרים] לגבי תפקידה של המעורבות בפעילותו הפוליטית של האדם היא, שככל שהאדם מעורב יותר בה, פעילותו נלהבת אך הבנתו את הבעיות ואת עצמו בפעולה הזאת דלה יותר.... המימצא של שורה ארוכה של מחקרים אמפיריים מבססים את הדעה, שהיחיד המעורב זוכר פחות, מבין פחות ומצליח פחות בפעולותיו מן הלא-מעורב. גילוי מובהק של מעורבות במובן הזה הן התנועות ההמוניות: הנאציזם, הקומוניזם, הפשיזם, מק-קרתיזם ועוד, שבהן דבקו בני אדם בעניינים שנראו "צודקים" בעיניהם תוך אובדן יכולתם לבחון, להעריך ולבקר את מעשי זולתם ואת מעשי עצמם; כלומר - תוך דילדול קיצוני של מודעות עצמית ומודעות הסביבה." כל מילה נכונה גם לגבי חב"ד!!! ~*~*~*~*~ לסיום אומר שאיך שלא תחליט, אאחל לך הצלחה בכל אשר תפנה. צבי