שבת אירגון תש"ע

[סורנטו]

היי zedfire, מותר לי לשאול אם עשית את הניתוח?

 

[Looking4CoolName]

ומה חשבת להרוויח מהיציאה הפומבית הזו?

 

[Looking4CoolName]

זה סיכון עצום שכל חברייך הומופובים.

לא חסרים הדרכים לספר להם (אחד אחד וכו'...), אבל בשביל המעשה שעשית צריך המון אומץ, ואני ממש מעריך אותך על כך.

 

[סורנטו]

בהצלחה!!!

 

[יוצא לחופש]

שבת אירגון תש"ע

אני עולה עם איילון לאוטו-אני מקפיץ אותו הביתה-אחרי "שחגגנו" במפקד אש לכבוד 10 שנים שקראו לנו בשם...אילון כולו מאושר כי הצלחנו במבצע שלנו. ואני מתחיל עם הסרטים שלי.. אחרי הרבה זמן אני והוא לבד. שוב עולה הרצון לספר לו-"אילון תקשיב יש לי משהו לספר לך-אני הומו".רגע-אולי כדאי להגיד לו-את זה בדרך אחרת? אני כבר מתחיל לנסוע אל עבר הבית שלו-בדיוק 2 דקות נסיעה. פאק..איך אני מתחיל שיחה בזמן כול כך קצר? נו למה אני לא מוצא את המילים? הוא בינתיים מספר לו שדפקו אותו ודחו לו את הרגילה..אני חושב לעצמי-חחח אתה הסדרניק שכמוך הלכת להיות קצין-אל תתלונן אבל בלי לשים לב-אני כבר ברמזור ליד הבית שלו...הלב שלי כבר פועם בחוזקה. הפעם הבאה שאני אראה אותו יהיה עוד שבועיים-אולי שלושה..שיט. אין לי כוח לחכות הרבה זמן. אני כבר מחנה את האוטו ליד הבית. אני אומר לעצמי-קובי-אתה חייב עכשיו לפתוח את הפה שלך ולהוציא את המילים האלה! ספר לו כבר שאתה הומו! אבל בינתיים אני רואה אותו שולח יד אל עבר הידית של הדלת-אני שומע אותו אומר כבר-"קובי הייתה אחלה שבת-טוב שבאת." ומה מה אני אומר לו? ככככן תודה..שמחתי לבוא..והלב צונח לתחתונים. יודע שאולי שם קצת יותר חם בגלל הקור שהתפשט אצלי בגוף. אבל מנסה שזה לא ישמע בקול שלי. רואה אותו יוצא מהאוטו ומתרחק.. ויודע-שוב פיספסת הזדמנות לספר קובי..שוב נתת לפחד להשתלט עליך. טוב..עוד שבועיים אני מקווה שיהיה לי את האומץ.. מוקדש גם לכול חברי מהשבט שלא יודעים עלי. עוז-בוג"י. שיהיה לכולם שבוע טוב-קובי.

 

[מצפה לגאולה1]

קובי, מסתבר שלא כל כך פשוט...

ולא כל כך קל לספר לחברים מי אני ומה אני. זה קורה גם לי עם החברים הטובים ביותר שאני חושב שאני יכול להרגיש איתם חופשי לחלוטין, אבל... תמיד המילים בורחות, הלשון נבלעת אי שם ואתה מעדיף להישאר עם עצמך ולהמשיך להיות דיסקרטי כי אין לך האומץ לצאת מהארון לפחות לפני החברים הטובים. קורה. ואגב, אתה מדריך? קומונר? הסדרניק? ספר קובי קצת על עצמך והמשך לכתוב כאן בפורום. די מעניין. שבוע טוב ויום טוב ומבורך.

 

[גיי40 גברי]

יד אחים לכם שלוחה הנוער החביב

"עוד נקים את מפעלנו ישיבת בני עקיבא תקום!" בשיחה ראשונה אל תאמר "אני הומו" אלא "אתה יודע, יש לי סגנון חיים שונה..." ואז תמשיך הלאה...ותאמר כל מה שלבך חפץ. אני משבט "להגשמה". אין לי שום בעיות עם בני ובנות השבט. הבאתי את הבנזוג שלי אליהם הביתה וישבתי עם הילדים והנכדים שלהם. הכל בסדר גמור.

 

[סורנטו]

איזה כיף זה שיש הבנה וקבלה בלי בעיות. האמת כל

דבר חריג מהצפיות של ההורים עלול להתקבל קשה אבל גם אני חושבת שלפני הכל צריך קודם להיות בטוח בעצמך ולקחת בחשבון כל מצב שעלול לקרות.

 

[konito]

בהצלחה בפעם הבאה

בסוף מגיע האומץ. רק זכור שהחלטת לספר כי אתה בוטח במי שאתה. ולכן כשאתה מספר, שדר את הבטחון העצמי והעוצמה שהביאו אותך לרצות לומר לו.

 

[avitano]

איזה באסה זה תחושת ההחמצה הזו

מכיר את זה שאתה כל כך רוצה להגיד משהו ומחכה להגיד אותו אבל אתה גם מצפה שהצד השני ינסה לשאול "מה אתה רוצה להגיד לי?" כי לפעמים זה הרבה יותר קל ככה :\ וזה לא קורה ואתה שותק.... ובולע את המילים לבטן, שם הן נשארות עד לפעם הבאה... בפעם הבאה אולי תזהה את ההזדמנות ולא תרצה לפספס אותה :] שיהיה בהצלחה

 

[יוצא לחופש]

תודה על התגובות

רק שזה מתסכל אותי לעבור אחד אחד..זה ניראה כאילו אני מחזר אחר הפתחים..ומבקש הסכמה. (למרות שת'כלס-הסכמה חשובה לי..) אולי צריך לעשות צעד קצת קיצוני ולהכריז קבל עם ועדה? מה אתם אומרים-יתרונות,חסרונות?

 

[איסילמיר]

לא מומלץ בכלל...

אחרי שתספר לחבר/ה/ים הכי טוב/ה/ים שלך, והם כבר יקבלו אותך ויתמכו בך, כדאי לעשות צעד כזה.. להודיע לכולם בלי שיש לך תמיכה חברתית מספיקה בשביל זה, זה לא משהו שהייתי ממליץ עליו..

 

[מצפה לגאולה1]

אני בהחלט מסכים עם איסילמיר...

‏ ויהיו כמובן כאלה שיחלקו עלינו. אבל לעניות דעתי, החיפזון מן השטן והיציאה לאויר העולם בבת אחת עלולה לגרום למשבר והפסד חברים הכי טובים שלא היית רוצה להפסיד. היציאה צריכה להיות הדרגתית עם רוח גבית ותמיכה ותעצומות נפש להיות שלם עם הצעד שאתה עושה, לתת לראשונים שיוודעו למצבך לעכל את המצב ובעזרתם להכין את האחרים. יש מספר מעגלים סביבך, החברים, המשפחה הקרובה, המשפחה הרחוקה, החברה בשכונה, בית הכנסת וכו`. איזהו חכם הרואה את הנולד אמרו חז``ל, לכן הצעתי לך עשה זאת בחוכמה ובתבונה. בהצלחה רבה.

 

[גיי40 גברי]

אַפנה אותך לדוגמאות של אחרים, איך הם פעלו...

הנה סיפורים של ארבעה איש מן הפורום הזה, הומואים דתיים שיצאו מן הארון בדרגות שונות ובקצב שונה זה מזה. ראה בקישור הראשון למטה -- ובקישור השני תראה סיפורים של שבעה איש איך הם יצאו מהארון בהדרגה. אלה אנשים חילוניים והיציאה הייתה אמורה להיות קלה יותר. מצד שני יש לקחת בחשבון שמדובר בתקופות שונות בחברה הישראלית ושבמשך השנים חל שינוי באווירה בארץ בפתיחות אל יוצאי-ארון. - אתה עצמך תצטרך לקבוע את הקצב שלך ואת קהל היעד בכל שלב. שוב אני אומר: סבלנות!... עשה זאת בנחישות אבל גם בחוכמה, וכך תוכל להמשיך לשמור על קשר טוב (או לפחות סביר) עם המשפחה, וגם תוכל לחיות את חייך האמיתיים. בהצלחה שלך, פורטי

 

[konito]

שתי דוגמאות אמיתיות מהחיים

שני ילדים גרו בשכנות ולימים למדו אף את אותו מקצוע. שניהם גילו על המיניות שלהם ועמדו בפני ההחלטה בה אתה עומד. אחד מהם, בן למשפחה מאוד מוערכת, אמידה ומפורסמת, הודיע להם והחל להתנדב במסגרות הומוסקסואליות שונות תוך פרסום שמו בעתונות הישראלית, מה שהפך את יציאתו מהארון לפומבית ביותר. הוא מעולם לא זגזג בעניין, הוא הראה המון בטחון עצמי, נחישות, שקט פנימי ועצמאות. מזה שנים רבות הוא נשוי לבחיר ליבו באושר רב. השני הלך בדרך הפוכה לחלוטין. קודם כל התכחש למיניותו. אחר כך משהבין שלא ניתן לשנות, נאלץ להשלים איתה. מאוחר יותר החל לטפטף לאט לאט לאחרים שהוא הומו. הוריו בשלב מסויים הובאו בסוד העניין. אמנם הבינו שזה לא ניתן לשינוי אך לאור הססנותו הביעו כל מיני חששות של מה יאמרו וכו'. עם הזמן הורחב המעגל. הכל הלך לאט וקשה. שנים רבות בוזבזו. המון יסורי נפש, התחבטויות, חוסר שקט נפשי וכו'. רק לאחר שהכל נרגע אפשר היה לבנות זוגיות אמיתית וכנה עם בן זוג. שניהם יצאו מבאר שבע לתל אביב. אחד נסע ישר. השני זגזג דרך מטולה. שני הסיפורים אמיתיים לחלוטין. הבחירה בידך להאמין בעצמך היום... או מחר.

 

[גיי40 גברי]

קוניטו, השאלה היא מה היה יחס המשפחה

אל כל אחד מהם בכל שלב של היציאה מן הארון. השאלה היא מה עושים אם המשפחה נקרעת בגלל היציאה מהארון (דבר שקורה יותר אצל דתיים אבל גם לפעמים אצל חילונים). האם לוותר על המשפחה לחלוטין?