האהבה היא כוח עליון
אבל בסופו שלך דבר.. אתה תהיה זה שיקבע לעצמו אם בא לך להתפלש במחשבות של ´רע לי´, ´לבד לי´, ´אני מפחד´ להתקבע בזה.. או ´סוף סוף שקט´, ´לא צריך לחשבן לאף אחת מה אני עושה, לאן אני הולך, מה אני עושה ועם מי´, ´אני הולך לחפש שוודיות בתאילנד´. פרידות זה חרא. אני אישית שונאת את זה ומתקשה להתמודד איתן. אני נוטה לתלותיות ואובססיביות ומאוד רע לי עם הרגשות האלה וכמובן שזה גם מחליש אותי. אבל מה.. זה עובר. ואולי במשך הזמן לומדים לקבל את הדברים כמות שהם, מפיקים את הלקחים ובמקום להכנס לדכאון עמוק ולבכות במשך חודשים, אז בוכים יומיים או שבועיים או אפילו קצת יותר בהתאם לתקופה שהושקעה והעוצמה שהיתה.. וזהו. אני מניחה שלא נפרדתם כי סתם התחשק להפרד אלא היתה סיבה שגרמה לכך. חובה להסתכל על דברים לטווח הארוך ולשאול את עצמך האם באמת הכל היה כל כך מוצלח ומושלם והאם אתם באמת נורא מתאימים ונועדתם באמת להיות יחד, כי נורא קל לשכוח את כל הדברים המעצבנים, את הריבים, את האיחורים וההברזות, את חוסר ההתחשבות וההבנה, את האדישות שלה, את האמא המעצבנת שלה.. וכו וכו.. תזכיר לעצמך את הדברים הרעים ואפילו תעשה רשימה. תעשה הכל בשביל להרגיש טוב יותר עם עצמך בזכות עצמך ותאהב את עצמך בזכות עצמך. כשתאמין שמגיע לך טוב, תמצא טוב.