שבוע 293, אפולו

[אבח"י]

אפולו: אל הנבואה שידע רק אכזבה באהבה​

במיתולוגיה היוונית אפולו הוא אל המוזיקה, האמנות, הידע, הריפוי, המגפה, הנבואה, השירה, היופי הגברי והקשתות. הוא בנם של זאוס ולטו, ואחיה התאום של ארטמיס. גם אפולו וגם ארטמיס משתמשים בחץ וקשת. אפולו מתואר כצעיר, חסר זקן, נאה ואתלטי. במיתוס, הוא יכול להיות אכזרי והרסני, וענייני האהבה שלו אינם מאושרים. הוא מלווה לעתים קרובות על ידי המוזות. בית המקדש המפורסם ביותר שלו נמצא בדלפי , שם הקים את מקדש האורוקול. הסימנים והסמלים שלו כוללים את זר הדפנה, חץ וקשת, ונבל. בעלי החיים הקדושים שלו כוללים צבי, ברבורים ופיתונים. לעתים מאפיינים אותו גם זאבים, דולפינים, עורבים והמספר 7. כמה שירים ומיתוסים רומאיים ויווניים מאוחרים מזהים אותו כאל-שמש, המקביל לסול במיתולוגיה הרומית ולהליוס אל השמש.
ראש אפולו, שיש, ראשית המאה ה-1, מוזיאון המטרופוליטן (מתנת ז'ק וג'ויס דה לה בגסייר)
אפולו היה אחד האלים היווניים הנחשקים והאהובים ביותר של אולימפוס. כמו רבים מהאלים, לאפולו היה היבט דואליסטי משהו. הוא היה גם הפטרון של האמנויות התרבותיות ביותר, כמו מוזיקה ושירה, והיה מסוגל לפעולות אלימות וברבריות ביותר. אפולו היה קרוב מאוד לאחותו ארטמיס. בעוד היא הייתה אלת הטבע הפראי, הוא היה קשור הרבה יותר לציביליזציה. היא הייתה קשורה לירח והוא לשמש. בעוד שחשבו שהיא אחראית למותם הפתאומי של נשים ובנות, חיציו גרמו למות פתאומי של גברים ונערים. לארטמיס הייתה קשת כסופה, ולאפולו היתה לו קשת מעץ. לשני האלים היה גם היבט מרפא.
בתור אל הציביליזציה, אפולו מגן על הצאן והבקר ועל ייסוד העיירות. בנוסף, אפולו היה אל הנבואה; אחד האורקלים המפורסמים ביותר ביוון, האורקל בדלפי, היה כוהנו. וכמובן, כמו רבים מהאלים, הוא היה ידוע בסיפורי האהבהבים הרבים שלו, הן עם זכרים והן עם נקבות – למרות שלא היה לו מזל גדול באהבה, כיוון שרבים מהרפתקאותיו בתחום נסתיימו בטרגדיה.