שבוע של מסעדות
פוגורליץ' ומאקי. ת"א. לבוש חולצה מכופתרת ועניבה הלכתי לאסוף את כרטיסי לרסיטל של הפסנתרן איוו פוגורליץ' שנחת בארץ זה לא מכבר. עד שהקונצרט יתחיל החלטתי לפקוד את מסעדת מרמורק להמבורגר עסיסי וידוע לטובה. בעומדי מול מרמורק, הבחנתי במסעדה קטנה ונחבאת אל הכלים בשם "מאקי". למען האמת השם קצת מוזר, שכן הרעיון לקרוא על מסעדה על שם סוג של סושי קצת מצחיק אותי, אך גודל המסעדה אכן תואם את השם מאקי (שזהו הסושי הקטן ביותר). בסופו של דבר, כפי שכבר הבנתם, לאחר התחבטות קשה מנשוא של "מרמורק?"-"מאקי?"-"מרמורק?-"מאקי", החלטתי ללכת על סושי, אשר לא יכביד על ההאזנה. המקום מאד מינימליסטי, קטן ודחוס. העיצוב שלו מאד פשוט ולא מושקע במיוחד. השירותים מחוץ למסעדה. התיישבתי על הבר, לבד, והזמנתי מתוך התפריט המצומצם מאד מרק מיסו לפתיחה וקומבינציה ב- 58 שקלים. המיסו היה טעים, אם כי פחות מבדרך כלל. הקומבינציה היתה מאד קטנה יחסית למחיר, וכללה כמה מאקי ניגירי ואונרי וקונוס, שהיו מאד מאד טריוויאליים ובהחלט לא המריאו לרמה אמנותית ושווה לציון. לסיום הזמנתי מנה שנקראת "אדום לבן", שזה מעין עוגת עגולה של שוקולד לבן אננס וקוקוס, שהיתה קלילה וחביבה והתאימה לאדם אחד אך לא מצאתי בה כל זכר לצבע האדום. השירות- הוא העניין המאכזב בכל הביקור. התיישבתי על הבר ליד אדם מבוגר (ת"א לא? מותר...). המלצרית הביאה את הקונוסים בכלי משותף. בהתחלה חשבתי שזאת בדיחה או משהו. הוא שאל אם זה שלו או שלי והיא אמרה שזה של שנינו. נו טוב... אחר כך, האדם הזה ליד סיים לאכול, והוא ביקש חשבון. וקיבל גם את שלי... כאן זה כבר ממש עצבן. מסתבר שהיא חשבה שאנחנו ביחד. אני יכול להבטיח שלא החלפנו ולו מילה אחת כל הערב. החשבון הסתכם בכ- 91 שקלים. לדעתי לא ממש שווה ויש עסקאות סושי יותר מוצלחות וטובות. המשך ביקורת יותר מאוחר היום כי אני נרדם על המקלדת. לילה טוב.
פוגורליץ' ומאקי. ת"א. לבוש חולצה מכופתרת ועניבה הלכתי לאסוף את כרטיסי לרסיטל של הפסנתרן איוו פוגורליץ' שנחת בארץ זה לא מכבר. עד שהקונצרט יתחיל החלטתי לפקוד את מסעדת מרמורק להמבורגר עסיסי וידוע לטובה. בעומדי מול מרמורק, הבחנתי במסעדה קטנה ונחבאת אל הכלים בשם "מאקי". למען האמת השם קצת מוזר, שכן הרעיון לקרוא על מסעדה על שם סוג של סושי קצת מצחיק אותי, אך גודל המסעדה אכן תואם את השם מאקי (שזהו הסושי הקטן ביותר). בסופו של דבר, כפי שכבר הבנתם, לאחר התחבטות קשה מנשוא של "מרמורק?"-"מאקי?"-"מרמורק?-"מאקי", החלטתי ללכת על סושי, אשר לא יכביד על ההאזנה. המקום מאד מינימליסטי, קטן ודחוס. העיצוב שלו מאד פשוט ולא מושקע במיוחד. השירותים מחוץ למסעדה. התיישבתי על הבר, לבד, והזמנתי מתוך התפריט המצומצם מאד מרק מיסו לפתיחה וקומבינציה ב- 58 שקלים. המיסו היה טעים, אם כי פחות מבדרך כלל. הקומבינציה היתה מאד קטנה יחסית למחיר, וכללה כמה מאקי ניגירי ואונרי וקונוס, שהיו מאד מאד טריוויאליים ובהחלט לא המריאו לרמה אמנותית ושווה לציון. לסיום הזמנתי מנה שנקראת "אדום לבן", שזה מעין עוגת עגולה של שוקולד לבן אננס וקוקוס, שהיתה קלילה וחביבה והתאימה לאדם אחד אך לא מצאתי בה כל זכר לצבע האדום. השירות- הוא העניין המאכזב בכל הביקור. התיישבתי על הבר ליד אדם מבוגר (ת"א לא? מותר...). המלצרית הביאה את הקונוסים בכלי משותף. בהתחלה חשבתי שזאת בדיחה או משהו. הוא שאל אם זה שלו או שלי והיא אמרה שזה של שנינו. נו טוב... אחר כך, האדם הזה ליד סיים לאכול, והוא ביקש חשבון. וקיבל גם את שלי... כאן זה כבר ממש עצבן. מסתבר שהיא חשבה שאנחנו ביחד. אני יכול להבטיח שלא החלפנו ולו מילה אחת כל הערב. החשבון הסתכם בכ- 91 שקלים. לדעתי לא ממש שווה ויש עסקאות סושי יותר מוצלחות וטובות. המשך ביקורת יותר מאוחר היום כי אני נרדם על המקלדת. לילה טוב.
