אני מקנאה בך
אני מאוד רציתי לגמור הכל ברוח טובה, עד כמה שאפשר בנסיבות, הרי בסך הכל שנינו הגעהו למסקנה שזה נגמר,שנינו הבנו שזה כבר לא זה, יש לנו שני נסיכים, הייתה בנינו אהבה גדולה, אז למה לגמור את זה במלחמה? אני רציתי שזה יגמר יפה והוא חשב כך גם (לפחות כך אמר) אז מה? הוא פתח כאן אתר משלו שבו הוא מספר ומפיץ עלי שקרים, עזב את הבית ולא השאיר לנו כסף, סירב לשלם מעבר ל 1,200 ש"ח מזונות (לשני הילדים), הסית וסיפר סיפורים לילדים, ובעקבות זה הופסקו לו הסדרי הראיה בהמלצת עו"ס, נלחמנו בשביל מה? להגיע לאותו דבר שמלחתכילה רצינו? להתגרש? הרי אין לנו על מה לריב, אין דירה או בית, הסכמתי להתחלק בתכולת הדירה והוא ויתר, שנינו הסכמנו שהילדים ישארו אצלי, הסדרי ראיה נקבעו (לאחר שחתם שלא יסית עוד) אז למה לריב? למה להשמיץ? למה להפיץ שקרים? אני בת להורים גרושים והם החברים הכי טובים שיש, אז אני מבינה שבד"כ יש כעסים אבל כאן זו היתה החלטה משותפת של שנינו אז למה ככה? אני ממש מקנאה באלו שאומרות שהגרוש משקיע, עוזר, תומך וכו... כיף לכן. סליחה על האורך של התגובה....