שבוע טוב לכולם
והנה משהו ממני קטן אליכם תקראו ותהנו. אחת בשם תרזה בחורה שעבדה במקום מסוים המון זמן תמיד הייתה כזאת שקטה וביישנית.ובלי מצב רוח. לא דיברה אם אף אחד. פשוט הלכה ועשתה את מחויבותה יום אחד הלכה תרזה במסלולה הרגיל ופתאום ראתה חנות חדשה שנפתחה עיניה התמלאו אהבה . נכנסה תרזה לחנות ושאלה כמה עולה הכובע ? ענתה המוכרת תמדדי אותו בבקשה... לקחה את הכובע ושמה על ראשה. באותו רגע הסתכלה במראה ואמרה בשיא האדישות . אוי באמת יפה לי כובע זה. המוכרת הייתה המומה, הוא מאוד הולם אותך. הייתה שם ילדה קטנה שאמרה: את מיוחדת במינך . החליטה תרזה לקנות את הכובע וככה המשיכה בכיוון הרגיל , ולעבודה הרגילה שבה עבדה 17 שנה. תרזה אמרה בליבה נו טוב, בטח עוד יום יעבור כמו תמיד. הלכה תרזה במסלול הקבוע , למקום עבודתה. באותו מקום יש בית קפה שאותו לא ראתה מעודה. ופתאום מלצר צעק לה הי את .. נדהמה תרזה. ( הרי אף אחד לא ראה אותי עד היום) בשעה טובה היא הגיעה למשרד שלה, כשנכנסה, הבוס ביקש ממנה להגיע למשרדו. ( היא קצת חששה הרי 17 שנה עבדה שם ואף פעם לא הבחין בה היא חשבה שאולי היא עשתה משהו לא בסדר בעבודה). היא נכנסה למשרדו ישבו ודברו ופתאום הוא הזמין אותה לשבת איתו בבית קפה, ואמר לה כמה הכובע שלה הולם אותה. גם כל האנשים במשרד אמרו לה ואוו זה ממש יפה לך. הסתיים לו עוד יום עבודה כאשר בליבה של תרזה התעורר ניצוץ אש של שמחה. הלכה תרזה הביתה , אמרה לה אימא את זוהרת מתמיד ...אמרה לה תרזה תראי זה רק בגלל הכובע... אימא אמרה לה אבל ...אני לא רואה שום כובע? ותרזה אמרה אוי בטח שכחתי אותו בעבודה וניסתה לשחזר היכן שכחה את כובעה. אך תרזה לא שכחה את כובעה הוא נטמן אצלה בליבה. היו מי שאתם ואל תנסו להיות מי שאתם לא .
